ביום 25.08.2021 פנה ב"כ הנתבע 1 לראש מחלקת הונאה מחוז חוף והגיש תלונה כנגד התובע בגין מעשיו האמורים.
פניה נוספת נעשתה גם לועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין, אשר החליטה על כוונתה להגיש קובלנה לבית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה.
ביום 03.10.2021 התקבלה הודעה מאת משטרת ישראל כי לא תיחקור העניין.
לטענתו, הנתבעים מנסים להתעשר על חשבונו, מנסים לסחוט ממנו תשלומי פיצויים גבוהים כתנאי לביטול תלונות הסרק שהגישו כנגדו.
במסגרת הליך ת"א 71764-12-20, אישר בא כוחו של התובע (הנתבע שם) ביום 08.07.2021 כי בעת עריכת ההסכם מרשו, הוא התובע כאן והנתבע שם, הצהיר שקר, משמע שהתובע ידע טרם כריתת הסכם המכר כי אינו הבעלים של אותם 1,164 מ"ר ועל כן לא יוכל לבצע את התחייבותו.
בנוסף, העובדה כי התובע, עורך דין במקצועו, הציע כי במסגרת ביטול ההסכם ישיב לנתבעים סך של 25,000 ₪ בלבד, על אף שחתם בעצמו על הסכם מכר הכולל סימוכין לתמורה ששוויה 135,000 ₪, אינה עומדת לזכותו ולבטח פוגעת באנטרס הנתבעים, לא רק באשר לאנטרס קיום ההסכם, לחלופין קבלת פיצוי קיום, אלא גם ביחס לאנטרס ההשבה.
...
סבורני כי טענה שכזו מחייבת סימוכין וראיה, והיעדר אלה עומדות גם הן לחובתו.
סוף דבר - לא מצאתי כי התובע עמד בנטל השכנוע והראיה כי אכן העריך באופן שגוי בתודעתו את המציאות כפי שהיא וכי התקשר בחוזה וחתם על הסכם המכר עקב אותה טעות נטענת.
לאור האמור - דין התביעה להידחות.