פיצוי למגיש הצעה במכרז שנדחה

כך לדוגמא, מחד טוענת עותרת אחת כי תנאי הסף הנם מקלים יתר על המידה ואילו מנגד טוענת עותרת אחרת, כי תנאי הסף מחמירים מידי; מחד, מגיע משרד הבטחון להסכמות עם ארגון נכי צה"ל, ומאידך טוענים העותרים הנכים, כי אינם מיוצגים ידי על האירגון וכי אין לראות בהסכמות האמורות כדי לחייבם וכיו"ב. במהלך הדיון בעתירות ניתן צו ביניים המורה על עיכוב הליכי המיכרז, ונקבע כי מועד הגשת ההצעות ידחה עד למתן פסק הדין בעתירות לגופן.

תיגבור הוסיפה וטענה לעניין זה כי הדרישה שהחברה תעקוב אחר המלווים הנה בנגוד לסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, ולפיכך חושפת את החברות לתביעות בגין פגיעה בפרטיות הן מצד המטפלים הסיעודיים, הן מצד נכי צה"ל הזכאים, ולפיכך נטען כי יש לידרוש ממשרד הבטחון לקבוע מנגנון לשיפוי ולפצוי החברות בגין כל תביעה שתוגש נגדן שעילתה פגיעה בפרטיות המטפלים הסיעודיים או הנכים (ראו סעיף 208 לסיכומי תיגבור).

...

נוכח ההפניה בסעיף 8.13 לנספח 140, לא ניתן לומר כי משרד הביטחון נהג בחוסר סבירות בסוגיה זו, ולפיכך איני מוצאת לקבל טענות העותרת בעניין זה. סוף דבר דין העתירות להתקבל.

אני סבורה כי מחויבותנו כחברה לטיפול המיטבי בנכי צה"ל אינה באה לידי ביטוי כנדרש בהוראות המכרז, הן מבחינת תנאי המטפלים הסיעודיים, שעלולים להביא לירידה ברמת העובדים וממילא לפגיעה בנכים, הן בהוראות נוספות המביאה לפגיעה בנכים, כגון דרישה להחתמה סלולרית מבוססת מיקום בעלולה להביא לפגיעה בפרטיותם.

אני סבורה כי לא היה מקום לטענות אלו, הן לאור העובדה שמשרד הבטחון הוציא את המכרז הראשון בעניין זה (שלא צלח) רק 16 שנה לאחר שהיה מחובתו לעשות כן, ובעיקר כאשר מרבית טענות העותרים נמצאו מוצדקות.

המערער הגיש אף הוא הצעה למכרז וחתם על ההבהרה האמורה, הגם שעשה כן "תחת מחאה". בתום תקופת השמוש דרשה המשיבה מהמערער את החזרת המקרקעין, ולאחר דין ודברים והליכים נוספים (שיוזכרו להלן), החזיר המערער את המקרקעין למשיבה בשנת 2008, כשהוא משאיר בהם את הצנרת.

ביום 17.2.08, היתקיים דיון בעירעור, והקיבוצים קיבלו את המלצת בית המשפט לחזור בהם מהערעור, כדלקמן: "אנו מקבלים את המלצת ביהמ"ש וחוזרים בנו מהערעור. אנו מבקשים לגמור את הגידול בקבוץ עינת שמסתיים עד 30.4.08 ועוזבים את השטח כפי שהוא. כמובן שאיננו מוותרים על תביעת שיפוי ופיצויים. לגבי קבוץ בארות יצחק - אנחנו מבקשים השהיית הפינוי עד ליום 31.10.08". ב"כ המשיבה הסכים לכך, ולפיכך נדחה העירעור תוך מתן תוקף להסכמת הצדדים להצעת בית המשפט.

...

דיון והכרעה השאלה המרכזית בערעור זה, שהונחה גם לפתחו של בית משפט קמא, היא האם השטח הצפוני נמסר לידי המערער באותם תנאים המפורטים בחוזים הכתובים, שלפיהם נמסר לו השטח הדרומי, או שמא חלים על השטח הצפוני תנאים אחרים, שלא הועלו על הכתב? במלים אחרות: האם החוזים הכתובים חלים לא רק על השטח הדרומי אלא גם על השטח הצפוני? וביתר דיוק האם התנאי בחוזים אלו, שלפיו בעת שיחזיר המערער את השטח הדרומי למשיבה הוא יחזיר אותם על הצנרת וההשקעות האחרות שלו בהם, ובלי שתהיה לו זכות לפיצוי עקב כך, חל גם השטח הצפוני? הגם שבית משפט קמא לא קיבל את טענת המשיבה בדבר מעשה בית דין, מצא בית המשפט לקבל את טענת המשיבה להשתק שיפוטי של טענת המערער כי יש להבחין בין השטח הצפוני לשטח הדרומי, לעניין התנאים המוסכמים החלים עליהם, וכי החוזים הכתובים לא חלו אלא על השטח הדרומי.

אשר לסוגיית מעשה בית דין: מקובלת עלינו טענת המשיבה כי החלטת הביניים לא סתמה את הגולל על טענתה בדבר מעשה בית דין, שכן בהחלטה זו קבע בית משפט קמא במפורש: "אני משאירה בצריך עיון את הטענה בדבר מניעות לכאורה לתבוע פיצוי כספי מכוח ההסכם להליך העיקרי. זאת - מאחר וענין זה, לכאורה, מצריך שמיעת טענות ו/או הבאת ראיות, מבלי כמובן להרהר/לערער אחר פסיקת בית המשפט בהליך המרצת הפתיחה" (החלטת הביניים, עמ' 5, ש' 17-15).

לא מצאנו עילה להתערב בקביעה שבפסק הדין כי "[אין] לקבוע אך ורק מעצם ניסוח דבריו [של ב"כ הקיבוצים בפרוטוקול מיום 17.2.08] כי ההתייחסות לתביעה אפשרית הייתה אך ורק ביחס לקיבוץ עינת ולא ביחס ל[מערער] ולא ניתן לקבוע מסמרות רק לנוכח דבריו לפרוטוקול" (ס' 107 בפסק הדין).

לפיכך אנו דוחים את הערעור.

למחרת, ביום 12.3.2020, הוא המועד שנקבע במיכרז להגשת ההצעות, הגישה המבקשת את העתירה לבית המשפט המחוזי ובצידה בקשה למתן סעד זמני שיורה על דחיית המועד להגשת ההצעות למכרז ועל החזרת הצעות שכבר הוגשו למציעים על או מניעת פתיחתן.

המבקשת טוענת עוד כי קיים קושי מובנה בהפנייתה לתביעה של פיצוי כספי, מאחר שהיא כלל לא הגישה הצעה במיכרז בצל תנאי הסף הנוגע לדרישת הניסיון.

...

בתשובתה טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה על הסף ולגופה.

לאחר שבחנתי את הבקשה ואת התשובה לה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות ולו בשל המועד המאוחר שבו הוגשה הבקשה לבית משפט זה, בהתחשב בכך שעסקינן במכרז (השוו: בר"ם 1146/17 עמירם נ' עיריית ראשון לציון, פסקה 15 (22.2.2017)).

סוף דבר: הבקשה נדחית.

עם זאת, אני סבורה כי בנסיבות הקונקרטיות שלפנינו – מציע שהשתתף במיכרז, זכה בו ורק לאחר שבוטלה זכייתו דורש לקבל פצויי הסתמכות בגין פגמים שנפלו במיכרז עצמו – הרציונלים של הילכת קסם מילניום מתקיימים במלואם, ובצדק קבע בית המשפט קמא כי יש לדחות על הסף את התובענה המנהלית שהגישה המערערת (ככל שהיא נוגעת לתנאי המיכרז וחוזה התשתיות), לנוכח המנעותה מהגשת עתירה מנהלית מתאימה במועד.

...

כל מסקנה אחרת הייתה מובילה לכך שהיינו מאפשרים למערערת להכניס "דרך החלון" את הטענות שפסק הדין בעניין ביטול הזכייה הוציא "דרך הדלת". עד כה דנתי בפגמים הנוגעים לניסוח המכרז ולחוזה התשתיות.

בשים לב לכך ובהינתן הכלל לפיו יש לפרש בצמצום את ההליכים הנדונים בבית המשפט לעניינים מנהליים כתובענה מנהלית, אני סבורה כי המסלול המתאים לניהול הליך שעניינו חילוט ערבות במכרז הוא עתירה מנהלית.

במקרה הייחודי שלפנינו, בהינתן הקביעות השיפוטיות החלוטות בהליכים הקודמים, תוצאה זו מקובלת עליי.

המועד האחרון להגשת הצעות למכרז נדחה מספר פעמים, עד שלבסוף נקבע ליום 9.1.2023.

בנוסף ערבות המיכרז היא אמצעי יעיל לגביית פיצויים בגין נזקים שייגרמו לרשות במידה והמציע יחזור בו מהצעתו, וכן מהוה תכלית הרתעתית שבבסיסה הצורך להבטיח את רצינות המציעים.

...

כמו כן נטען כי העותרים מבקשים שלא לחלט את הערבות משלא עלה בידם בסופו של דבר להשיג מימון לפרויקט, וכפי שציינה ועדת המכרזים, מדובר בטעות בכדאיות מימוש העסקה ותו לא. הערכת כדאיות העסקה היא שלב הכרחי טרם הגשת ההצעה.

נוכח המקרים לדוגמא הנ"ל, ועל מנת להעניק לוועדת המכרזים הנכבדה את מלוא שיקול הדעת לבחון את המקרים ולהחליט אם יש בינם לבין המקרה כאן מקום להשוואה שמא יש לאבחן אותם או מקרים נוספים שקיימים, סבורני כי מן הראוי שהדיון יוחזר לוועדת המכרזים אשר תיתן דעתה למקרים שבהם הוחלט על הפחתת הערבות ותיתן החלטה משלימה.

אבהיר כי אינני "רומזת" שיש מקום לשנות את ההחלטה או שיש מקום להגיע לאותה מסקנה, כך שאין לקרוא אל ההחלטה יותר ממה שיש בה. עמדתי היא רק שהטענות של העותרים מחייבות דיון גם בזיקה למקרים אחרים, חוץ מפסק הדין שאותו הזכירה הוועדה משנת 2012, והכל בהתאם לשיקול דעת הוועדה.

סיכום – לאור האמור, אני מורה על השבת הדיון בבקשת העותרים לגבי הערבות לוועדה הנכבדה, ומצאתי שלא לעשות צו להוצאות.