פיצוי לחקלאים על מניעת העסקת עובדים זרים בחקלאות

 מנגד, הנתבעים הציגו חוזה אחיד עליו חתם התובע עם הגעתו לישראל מול מעסיקו הקודם, ולטענתם חוזה זה הוא נוהל מחייב להעסקת עובד זר בענף החקלאות, והסכם זה ממשיך עם העובד בכל תקופת עבודתו בארץ, ושכרו משולם על-פי חוזה זה. במחלוקת זו, הדין עם התובע.

] התובע גם נישאל בחקירה הנגדית האם קיבל את המשכורת האחרונה לחודש 12/2018 והשיב: "כן קבלתי אך עוה"ד שלי אמר לי שחסר סך 2,000 ₪".[footnoteRef:7] התובע העיד ביום 24.2.2019, כך שלא היתה מניעה ממנו מלבדוק באותו שלב את ההעברות הבנקאיות שבוצעו בגין חודש 12/2018, אולם הוא בחר שלא לעשות כן. זאת ועוד, מתשובת התובע ניתן להבין כי העברה בנקאית בוצעה, אולם בחסר, ואילו משאר טענותיו של התובע בכתבי הטענות עולה כי לטענתו המשכורת האחרונה כלל לא הועברה לחשבונו.

לאחר עיון בחומר הראיות ושמיעת העדויות שוכנענו כי התובע זכאי לפצויי פיטורים, וזאת מהנימוקים הבאים: הלכה פסוקה קובעת כי "העסקתם של עובדים זרים מהגרי עבודה מותנית מאז ומתמיד ברשוי ובקבלת היתרים מרשויות השילטון. מאז ומתמיד תלויה קבלת היתרי ההעסקה בתנאים שונים, בין כאלה הקשורים במדיניות כללית, החלה על כלל ענפי המשק או על חלקם, ובין כאלה הנוגעים למעסיק הספציפי מבקש ההיתר... על חברת הבנייה שהפסיקה להעסיק את העובד מכורח החלטת הממשלה והוראות הנוהל החדש, חלה חובה לשלם פצויי פיטורים לעובדים עם הפסקת קשרי העבודה ביניהם".[footnoteRef:10] [10: בע"ע (ארצי ) 137-08 מטין אילינדז - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ  (22.08.2010).

...

הנתבעים טוענים כי בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עבודה מצוינים במשך שנות עבודתו של התובע אצל הנתבעת, ובהתאם לכך זכויותיו שולמו כדין, ולכן יש לדחות את התביעה.

בנסיבות אלו יש לדחות את תביעתו של התובע בגין רכיב זה. [8: נספח 3.1 לכתב התביעה.

עם זאת, בסעיף 6 לחוק נקבע כי במקרים חריגים ניתן לייחס חוב של חברה לבעל מניות, באמצעות הרמת מסך ההתאגדות: "6(א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה." לאחרונה קבע בית הדין הארצי כי "...הרמת מסך תבוצע במקרים שבהם מצא בית המשפט ש"נכון וצודק" לעשות כן, ובכפוף לקיומם של שני תנאים: האחד, עשיית שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו לקפח את נושיה או לקחת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה, כדוגמת מצבים של עירוב נכסים, תרמית/הונאה, הברחת נכסים וכיו"ב. התנאי השני עניינו מודעות או למצער חשד של בעל המניות בדבר שימוש פסול באישיות הנפרדת של החברה".

סיכום על יסוד כל האמור התביעה מתקבלת באופן חלקי, והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך 22,957.5 ₪ קרן פנסיה בסך 16,306 ₪ דמי חגים בסך 7,717 ₪ מענק שנתי בסך 5,616 ₪ פיצוי בגין אי מתן הסכם עבודה בסך 1,500 ₪ מסכומים אלו יש לקזז סך 17,046 ₪ בגין הרכיב של "צו הרחבה". לסכומים המפורטים בסעיף 72 יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.2019 ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה כנגד נתבע מס' 2 נדחית.

תמצית טענות הצדדים העותרת טוענת כי תכנית המשתלמים משמשת כסות לאספקת ידיים עובדות לענף החקלאות, שבו קיים מחסור ניכר בכוח אדם נוכח מדיניות המכסות אשר מגבילה העסקה של עובדים זרים.

להשלמת הדברים יצוין כי המשיבות 10 ו-12 ביקשו לצרף מחקר אקדמי בעיניין השפעת התכנית על חקלאים מנפאל, אך לנוכח התוצאה שאליה הגעתי בהליך דנן איני סבורה כי הדבר נידרש.

מכל מקום, סעיף 6(א) לנוהל מבהיר מפורשות כי "בהתאם לדיני העבודה בישראל, העסקה לתקופה של 11 חודשים מקימה חזקה כי מדובר בהעסקה המקנה זכות לדמי הבראה ופיצויי פיטורים". עוד אציין כי נוכח מסקנתי בפיסקה 28 לעיל, אין בידי לקבל את טענת העותרת לפיה הפקדת האחריות לבחור משקים חונכים בידי המרכזים מהוה הפרטה אסורה של סמכות הנתונה, ביחס לעובדים זרים, בידי רשות האוכלוסין וההגירה.

העותרת טוענת כי פגם מרכזי במישור שיקול הדעת, המעיד על אי-סבירותה וחוסר מידתיותה של התכנית נוגע לכך שהיא נוגדת את מחויבותה של מדינת ישראל למניעת תופעות של סחר בבני אדם, וזאת נוכח שני היבטים שנשתמרו בה אף לאחר הסדרתה – הראשון, כבילת המשתלמים למעסיקיהם; והשני, העסקתם בתנאי "שיעבוד חוב". אשר להיבט הכבילה, העותרת טוענת כי הוראות התכנית המונעות מעבר חופשי של משתלמים בין מעסיקים בענף החקלאות פוגעות בזכות היסוד של המשתלמים לאוטונומיה ולחירות.

...

עם זאת, אין להסיק ממסקנה זו כי די בצעדים שננקטו עד כה וכי ניתן לנוח על זרי הדפנה.

סוף דבר הידע שנצבר בישראל בתחום החקלאות הוא מקור לגאווה עבורנו ברמה העולמית, ואחת המטרות שהתכנית נושא העתירה הציבה לעצמה היא כי משתתפיה "יהפכו עם שובם למדינות מוצאם ל'שגרירים של ישראל'" (פסקה 4 להודעת משיבי הממשלה מיום 19.7.2022).

על כן, ואף שבשלב זה לא מצאתי שיש להיעתר לסעד הגורף שנתבקש ולהורות על ביטול התכנית כולה, מן הטעמים שפורטו ראיתי להדגיש כי ראוי שמשיבי הממשלה יתייחסו בכובד ראש ובשימת הלב הנדרשים להערות בדבר הסוגיות הטעונות תיקון, בעיקר בכל הנוגע ליישום הוראות התכנית ולקיום מעקב ופיקוח אפקטיביים.

רקע עובדתי התובע והנתבע שכנגד (להלן – התובע) הוא עובד זר מתאילנד, אשר הועסק במשק של הנתבעים בעבודות חקלאיות החל מיום 25.8.2016.

הנתבעים הגישו כנגד התובע גם תביעה שכנגד לתשלום נזקים שנגרמו להם, על פי טענתם, עקב גניבת תוצרת חקלאית על ידי התובע בסך 53,300 ₪, וכן לתשלום פיצוי בסך של 6,500 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות.

לעניין זה נפסק כי יש להפעיל את דוקטרינת "הבצוע בקירוב", הקובעת כי "במקרים בהם הבצוע בלתי אפשרי יש להורות על תחליף הקרוב ככל האפשר למה שנימנע מן הצד הנפגע" (בר"ע 36959-06-15MUSABAL ABDALLA – טלרן אחזקות ונקיון (2000) בע"מ (מיום 15.7.15)).

...

לפיכך, תביעה זו נדחית.

לאור האמור, דין טענת קיזוז זו להידחות.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, התביעה מתקבלת ברובה ועל הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע כדלקמן: חלף הפרשות מעסיק לגמל בסך 20,523 ₪.

בשלב כלשהוא, לאחר פטירת המנוח ז"ל, נערך הסכם בין אלמנתו (בעצמה וכאפוטרופוס על בנותיהם הקטינות), לבין הנתבעים 1 ו-2 (הנתבעת 2 בשמה הקודם – עמוס ורמי בע"מ), לרכישת משק ליכט, לרבות: הציוד שפורט בנספח א' להסכם, גידולים חקלאיים, הזכות להעסקת עובדים זרים והסכמי הרשאה לעיבוד חקלאי שצורפו כנספח ג' להסכם (להלן: "חוזה הרכישה").

חרף העובדה כי גם עדותו של חיים לקתה, מפעם לפעם, בחוסר שתוף פעולה, אי מענה לשאלות, וציון עובדות על בסיס השערה וספקולאציה (למשל בעיניין המצב התיכנוני, כשטען כי נאסר על הבעלים לעשות שימוש חקלאי בקרקע), נתתי אמון בעדותו, כי לא היו הסכמות להארכת חוזה ההרשאה, לפצויי הפקעה או לפצוי בגין פינוי החלק הנמכר.

כאן המקום להזכיר כי חיים כותב לעמוס: "כפי שהוסבר לך בפגישה תוכנית חדרה 2020 מפקיעה מידינו את השטח אותו אתה מבקש להמשיך לשכור. אין מניעה מבחינתנו להשכיר לך את השטח עד קבלת הודעת פינוי מהעירייה. עם קבלת ההודעה מהעיריהה במועד אשר איננו ידוע לנו יהיה עליך לפנות את השטח לאלתר". מעבר לכך שחיים אינו מתייחס לתכנית הנכונה, שהרי אם תתקיים הפקעה, הרי היא לצרכי הרחבת כביש 4 מכוח תת"ל 43 בלבד, הוא לא מזכיר, ולו ברמז, את הפיצויים.

...

התביעה לדמי שימוש ראויים שהגישו ליכט כנגד הנתבעים 1-2 בתיק 44397-07-21 נדחית.

אני מחייבת את הנתבעת 3 לשלם לליכט 18,797 ₪, בצירוף מע"מ כדין, תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה. התביעה שכנגד שהגישו זהביאן בתיק 72661-06-20 נדחית.

בשקלול מכלול הנסיבות, בשים לב לקבלת תביעות ליכט בחלקן בלבד, ולדחיית התביעה שכנגד, ובשים לב להתנהלות ליכט במהלך המו"מ לחידוש חוזה ההארכה, אני מחליטה לחייב את זהביאן לשלם לליכט הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בלבד.

היות וצו ההרחבה בענף החקלאות קובע את הקף הזכאות אולם אינו מתייחס לפדיון ימי ההבראה, נפנה להוראות צו ההרחבה הכללי בדבר הישתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש לפי חוק הסכמים קבוציים, התשי"ז-1957, הקובע תקופת ההתיישנות בת 7 שנים לפדיון (שכן התובע סיים את העסקתו לאחר חודש יולי 2016 או ינואר 2017).

לטענת הנתבע יש לדחות רכיב זה של התביעה, שכן התובע הוא עובד זר והרציונאל של בטחון פנסיוני אינו חל עליו וזאת בנוסף לכך שחברות ביטוח אינן מוכנות לבטח עובדים זרים בענף החקלאות, בשל העדר רווחיות.

עוד נציין כי דרך המלך היא פסיקת פיצוי ברכיבי ברוטו, כך שאין באמור בכדי לפטור, ובודאי שלא למנוע, מהנתבע לשלם את מלוא תשלומי המס במקור המוטלים על מעסיק.

לטענת הנתבע, התובע אינו זכאי לתשלום פצויי פיטורים שכן הוא נטש את מקום העבודה מבלי שמסר הודעה מוקדמת, תוך "תפיסת ויזה" למשך 24 חודשים, והכל על מנת להמשיך לעבוד במשק חקלאי אחר, ללא אשרה.

...

אשר לטענה לפיה יש לקזז סך של 18,600 ₪ בגין הפרשים שלא נוכו משכר התובע בזמן אמת, וזאת בגין תשלום ביטוח רפואי, מגורים והוצאות נלוות, הרי שדינה להידחות בהיעדר ראייה שהרי הנתבע לא הוכיח כלל מה הסכום ששילם בגין ביטוח הבריאות שרכש עבור התובע, וממילא שלא הוכיח כי ניכה בחסר עבור הוצאות מגורים או כל הוצאה נלווית אחרת.

(עמוד 13 שורות 27-34 לפרוטוקול המתומלל ועמוד 20 שורות 16-39, שם) לנוכח כל המקובץ לעיל, טענת הקיזוז - נדחית.

סוף דבר- בהתאם לכל המפורט לעיל הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים – סכום של 4,358.75 ₪ בגין הפרשי שכר.