פיצוי לבעל רכב בגין רכישת רכב גנוב

כאשר נכס יוצא מרשות בעליו המקורי שלא כדין (כגון שאבד או נגנב), זכות הקניין אינה עוברת לחוליות הבאות שבשרשרת כדין, והכלל הוא שכל קונה של הנכס בתוך שרשרת זו אינו זכאי לבעלות בו. מדיניות זו משקפת את אינטרס החברה לצמצם את הסיכון לפגיעה בזכויות הקניין.

לקונה מוענקת אותה זכות שהיה זוכה לה לו היה רוכש את הנכס מבעליו החוקי, והוא מקבל את זכות הבעלות בנכס בלי להכפיפה להסדר כלשהוא המעניק לבעלים המקורי אפשרות לפדות את הנכס או לקבל פיצוי כלשהוא מהקונה בגין הפקעתו מבעלותו (ראו: דנ"א 2568/97 זהבה כנען נגד ממשלת ארצות הברית, פסקי דין, כרך נו, חלק שני, תשס"ג/תשס"ד 2003).

אציין כי גרסת התובע בתצהיר בכל הקשור לנסיבות קבלת שיק הבטחון מנתבעים 1-2 יוצרת קושי בהנתן שלגירסתו בעת קבלת שיק הבטחון כבר היתה הבעלות על המזארטי רשומה על שם נתבע 1, ועולה השאלה, בנסיבות אלה, מדוע היה צריך התובע לקבל מנתבעים 1-2 שיק בטחון ולא את שוויו של הרכב באופן מיידי, ועוד עולה השאלה מדוע סכום השיק נקבע באופן חד צדדי ע"י נתבעים 1-2, ולכאורה ללא הסכמה מצד התובע ו/או ללא תלות בשווי התמורה המוסכמת בגין רכישת רכבו ע"י נתבעים 1-2 (לא הוצגה כל אסמכתא לגבי שווי השוק של המזארטי במועד הרלבנטי לתביעה).

...

מאחר והנטל הנו על התובע ומאחר והוא נכשל בנטל זה, אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר אני מחליט לדחות את התביעה.

שקלתי בדעתי, ואני מחליט שלא לעשות צו להוצאות.

בנוסף לכך, בדרך כלל הפצוי שמקבל בעל רכב שנגנב איננו מלא והוא גם איננו מתקבל מיד, ולוקח זמן לרכוש רכב אחר במקום זה שנגנב, ואם הרכב שנרכש חדש תקופת ההמתנה להגעתו יכולה להיות ממושכת, כך שגם מי שמקבל פיצוי מחברות הביטוח סופג נזקים כלכליים.

...

סופו של דבר, גזר דינו של בית המשפט לוקח בחשבון את מלוא הנתונים והשיקולים הרלוונטים ומאזן נכונה ביניהם, ואין עילה המצדיקה להתערב בו. נוכח העבירה בה הורשע המערער, לא היה מקום לקבוע שהמאסר על תנאי בן 6 החודשים יופעל גם בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

אנו מורים איפוא על ביטול מרכיב זה בעונש המאסר על תנאי האמור.

בכפוף לכך, הערעור נדחה.

כתבי האישום בהם הודה הנאשם הנאשם הודה במסגרת שלושה כתבי אישום והורשע בעבירות של קבלת רכב גנוב, לפי סעיף 413י' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הסעת שב"ח (2 עבירות) לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, והסתייעות ברכב לבצוע עבירה, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, ניסיון הסעת שב"ח במטרה להסתיר את התושב, לפי סעיף 12א(ג)(1א)(א) לחוק הכניסה לישראל בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הפרעה לעובד ציבור, לפי סעיף 288א(1) לחוק העונשין ונהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

בנוסף הוסכם על הטלת מאסר מותנה בעבירות בהן הורשע הנאשם, פיצוי לבעל הרכב בתיק העקרי, פסילה על-תנאי משמעותית ופסילה בפועל של 6 חודשים ללא צורך בהפקדה, ובנכוי ימי הפסילה עד לתום ההליכים שבה מצוי הנאשם.

לולא נתפס, הנזק לרכוש היה גדול יותר.

...

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר, אשר ירוצו בעבודות שירות במפעל חיים בירושלים (רח' הצבי 11), וזאת על פי חוות דעת הממונה על עבודות השירות.

כשהבחין השוטר אסף ואדעי במתרחש, הוא רץ לכיוון דלת הנהג ברכב הגנוב, והנאשם החל בנסיעה לאחור, נגד כיוון התנועה, בעוד השוטר צועק לעברו: "עצור מישטרה", אך הנאשם נהג ברכב במהירות, תוך שהוא סוטה לימין ולשמאל במהירות, ולאחר מספר שניות פגע ברכב ניסאן בעל ל.ז. שמספרה 74-615-37 שחנה בצד הדרך, וגרם לו נזק בדמות מעיכה בדלת הנהג, שריטות לאורך צד שמאל ומראה שבורה, בשווי כולל של 7,200 ₪.

ב"כ המאשימה הפניתה לעובדות כתב האישום המתוקן, וטענה כי הנאשם במעשיו פגע במספר ערכים מוגנים, ובהם זכותה של המדינה לברור את הבאים בשעריה בשל עבירת הכניסה לישראל, קניין אזרחי המדינה בשל עבירת הגניבה, ובביטחונם של המשתמשים בדרך כתוצאה מהעברות הקשורות בנהיגה ברכב, תוך שהיא מפנה לפוטנציאל הנזק הגבוה שהיה עלול להגרם ממעשיו של הנאשם, שכן רק "במזל" הסתיים הארוע בנזק לרכוש, אם כי הנאשם ושותפו לעבירה אחמד ניפצעו במהלך התאונה לה הם גרמו.

ב"כ המאשימה הפניתה לחומרה שמיוחסת בפסיקה לעבירה של נהיגה פוחזת, וביקשה להטיל על הנאשם עונש של 30 חודשי מאסר בפועל לנוכח עברו הפלילי של הנאשם ולנוכח חומרת הנהיגה הפוחזת, לצד מאסר על תנאי, פסילת רשיון נהיגה בפועל ועל תנאי, פיצוי כספי לבעלי הרכבים שניזוקו וקנס כספי.

...

אציין, כי בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם בגין העבירות בהן הורשע הנאשם נע בין 15-30 חודשי מאסר בפועל; בע"פ (מחוזי-חיפה) 36024-05-20 עומר דקה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.6.20) נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בבית משפט השלום (לאחר ניהול הוכחות) בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, גניבת רכב בצוותא, נהיגת רכב בקלות ראש (עבירה לפי פקודת התעבורה ולא העבירה המקבילה בחוק העונשין) והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

לנוכח מכלול הנתונים עליהם הצבעתי, לרבות מידת הפגיעה בערכים המוגנים בעבירות, נסיבות ביצוע העבירות והענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם העונש ההולם בתיק שלפניי נע בין 15 ל-28 חודשי מאסר בפועל.

סיכומו של דבר לאור כל האמור, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 17 חודשי מאסר בפועל, שתחילתם ביום מעצרו 2.10.22.

בהתאם לתצהיר נימסר לו בתחנת המישטרה כי "...החשוד בגניבת הפנקס הוא שותפי לעסק אשר עובר לימים אלו נמצא במעצר בגין זיוף והונאה וכן מתנהלים נגדו תיקים פליליים נוספים". עוד הוסיף בתצהירו כי השיקים נימסרו לתובעת כנראה בגין רכישת רכב, אולם הוא לא נכח במעמד המסירות של השיקים.

גולדה אקוקה נציגת התובעת העידה:"... הרכב נרכש, הוא ביטח את הרכב באיילון, אחרי תקופה קצרה נגנב לו הרכב, אילון פיצתה אותו במלוא שווי הרכב, הוא קיבל פיצוי מלא בגין הרכב, חזרו לו השיקים". הנתבע רונן קציר בחקירתו: "... אתה רכשת רכב יד שנייה? אני רכשתי את הרכב מאצלם, לא אני אלא השותף שלי שעקץ אותי. לקחתי הלוואה מהבנק, שיעבדתי את הרכב לבנק, ההלוואה עברה לחברה הזאת, לאלירן הוא נתן את הכסף... אנחנו פתחנו עסק ביחד הבן אדם עקץ לא רק אותי אלא עוד שישה אנשים. אני לא הייתי שם אצל התובעת, אני רק באתי לקחת את האוטו. הוא רכש לנו את האוטו לחברה. היה לנו איזה בן אדם שעקץ שישה אנשים בבית שמש. שילמנו הכל מסודר. אני לקחתי הלוואה מן הבנק כדי לשלם על הרכב הזה. זה מופיע בכרטיסים של הבנק. לשאלת בית המשפט גרסה זו איננה רשומה בתצהיר. מה קרה עם הרכב? אני לקחתי את ההלוואה מן הבנק, הבן אדם קנה שתי מכוניות ולא אחת. הכסף למי עבר? לקחנו הלוואה שיעבדנו את הרכב. לשאלת בית המשפט איפה זה כתוב"? , ראה עמ' 2 ש' 1 -9.

מעדותו כאמור לעיל עולה שהרכב הועבר לחזקתו, היה בבעלותו והוא קיבל את תגמולי הביטוח, כל זאת מבלי שהביא מיסמך כלשהוא שמופיע כיצד קנה וממי קנה את הרכב.

...

מועד פירעון 5.5.2019 שחזר מהסיבה של "חשבון מוגבל". כל האמור לעיל, להלן "השיקים". השיקים הוגשו לביצוע בלשכת הוצאה לפועל, הוגשה התנגדות אשר התקבלה וזאת מאחר והמשיבה לא התייצבה לדיון.

לעניין זה ראה ע"א 3912/90 A s eximin תאגיד בלי נ טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, מז (4) 064 (1993) הקובע כי: "אם שניים גרמו סיבתית לנזק, אין להעדיף אחד על רעהו, אלא יש לחלק את האחריות ביניהם באופן שכל צד יישא בחלקו בנזק". כן ראה ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' רחל צוברי (פורסם בנבו; 15.12.2015) לפיו: "בנסיבות שכאלה, בהן שני הצדדים נושאים בצוותא באשמה לחוסר ההבנה שנוצרה והנזק שנגרם כתוצאה מכך, ראוי ליישם את דוקטרינת האשם התורם ולהורות על חלוקה של האחריות לנזק בין הצדדים". סוף דבר בנסיבות העניין מקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, ומורה כי הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 יום מהיום סך של 20,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה חוקיים מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.