לטענת המבקש אין מדובר בארוע נקודתי, ומשניסתה המשיבה להמנע מלפצות את הלקוחות בגין הנזקים העקיפים (אובדן שימוש ועוגמת נפש), ומשלא הציעה מתוה לפצוי נזקים עתידיים שיכולים להגרם לרכבים של חברי הקבוצות, יש לאשר את התובענה כייצוגית בעילות תביעה של הטעה צרכנית, הפרת חובה חקוקה, הפרת חובת תום לב במשא ומתן, הפרת הסכם והטעיה חוזית, רשלנות, והכול כמפורט בסעיפים 37 – 74 בבקשת האישור.
המשיבה הבהירה באמצעים שונים אשר הובאו לידיעת הציבור הרחב ובכללו ציבור המתדלקים בתחנה, כי בכוונתה להשיב ללקוחותיה את העלויות שנגרמו כתוצאה מן התקלה, וכך אכן נעשה על ידיה, לרבות פיצוי לפנים משורת הדין, אשר כלל החזר הוצאות (לרבות עלויות תידלוק, נסיעות במוניות, בדיקת או תיקון הרכב במוסך ועוד); כלל הלקוחות אשר תדלקו באמצעות האפליקציה או באמצעות כרטיס אשראי, קיבלו בחזרה את סכום התידלוק, אף אם לא הלינו על תקלה כלשהיא, לרבות המבקש (סעיף 56 בתשובת המשיבה); כן ניתנה ללקוחות הטבה בסך 200 ₪ לשימוש באמצעות האפליקציה.
בתשובתו הבהיר המבקש כי הוא עומד על בקשת האישור, וטען כי זו לא "מיצתה את עצמה", משום שהמשיבה לא צרפה אסמכתות לתשובתה בדבר כמות הרכבים שתדלקו, ולא פירטה בתשובתה אם פעלה לאתר את כלל בעלי הרכבים שפרטיהם נמצאים בידיה.
...
בשים לב לכל האמור לעיל, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחית.
מעבר להעדר מנגנון לפסיקת גמול, שכר טרחה והוצאות במסגרת דחייתה של בקשת אישור, לא שוכנעתי כי הגשת התובענה הייצוגית היא שהובילה להחלטת המשיבה לחזור בה מנוסח כתב הוויתור.
כזכור, בקשת האישור הוגשה בתאריך 16.6.2022, כאשר האירוע התרחש כשבוע קודם לכן, וכיומיים לאחר תכתובות בין המבקש לבין המשיבה, מבלי שטרח להמתין לתשובת המשיבה לעניין זה. סבורני כי לו היה ממתין לתשובת המשיבה בעניין זה, כפי שנמסרה לו ב – 20.6.2022, לא מן הנמנע כי התובענה בכללותה הייתה מתייתרת [ראו והשוו: ע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (22.8.2018), בסעיף 30].