פיצוי לבעל אופנוע בלבד ע"י פוליסת הביטוח ולא לרוכב אחר

בשאלת החבות בלבד התביעה היא לתשלום תגמולי ביטוח, מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות, והיא הוגשה בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מתאונת דרכים בה הייתה מעורבת.

לטענת הנתבעת, התובעת פעלה שלא בתום לב, שכן לא גילתה לנתבעת שהיא רוכבת על רכב מנועי דו גלגלי, וזאת בנגוד למוצהר על ידה בפוליסת הביטוח.

בנוסף, חלק ממכתבי הדחייה אמנם נושאים את שמה וכתובתה של התובעת, אך מתחת לכך נרשם: "באמצעות - מ.א.מ.ד. ביטוח בע"מ, החרושת 16 אור יהודה 60375". מכאן, שעל פניו נראה שהמכתבים נשלחו לסוכנות הביטוח ולא אל התובעת ישירות (ר' למשל מכתב מיום 27.10.206, מיום 2.11.2016 ומיום 18.1.2017).

אם לא די בכך, שניים ממכתבי הדחייה, מיום 3.4.2017 ומיום 25.7.2017, ממוענים לכתובת: "הרב עוזיאל 614 אופקים 8755100", בעוד כתובתה של התובעת, כפי שהיא מופיעה על גבי טופס ההצעה לביטוח, שונה בתכלית והיא: "ויצמן 17 בת ים". לא זו אף זו, עיון במכתבי הדחייה מעלה שאף שבשניים הראשונים, מיום 27.10.2016 ומיום 2.11.2016, נטען שהתאונה אירעה תוך כדי נסיעה על אופנוע, המוחרג מהפוליסה, ביום 18.1.2017 כתבה הנתבעת שהיא פנתה לקבלת תיקה הרפואי של התובעת, ועם קבלת החומר ובדיקתו היא תגבש עמדתה.

יידוע בדבר החרגות הפוליסה מאחר שלא הוכח שהפוליסה נימסרה לתובעת, היה על הנתבעת להראות כי התובעת ידעה על ההחרגות בדרך אחרת.

לטענת התובעת, הסוכן כלל לא הסביר לה את החרגות הפוליסה, ובכלל זה את החרגת השמוש ברכב מנועי דו-גלגלי והעובדה שהפוליסה מחריגה מתן פיצוי בגין נכות אסטטית ונפשית (סעיפים 7-9 וכן סעיף 13 לתצהירה).

סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק") קובע: "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו או יצוינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם." סעיף 39(א) לחוק קובע כי הוראות סעיף זה הנן קוגנטיות ואין להתנות עליהן.

אני ערה לכך שעדות התובעת היא עדות יחידה של בעל דין כמשמעותה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ואולם כאמור לא רק שהיא הותיר רושם מהיימן מאוד, גם יש לה סיוע באמצעות ראיה חיצונית, היא הצעת הביטוח (ר' י. קדמי "על הראיות", הוצאות דיונון חלק 1, עמ' 131-142).

...

אם לא ידעה התובעת כי שימוש ברכב דו-גלגלי מוחרג מהביטוח, כיצד זה היה עליה לדעת כי היא צריכה לעדכן על כך את הנתבעת? סוף דבר - אני מקבלת את טענת התובעת וקובעת, כי התובעת לא ידעה על כך שהפוליסה אינה מכסה נסיעה באופנוע.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מורה כי עד ליום 10.7.21, יודיעו הצדדים האם ברצונם להגיש חוות דעת רפואית מטעמם לעניין נזקי התובעת או שהם מסכימים למינויו של מומחה מטעם בית המשפט.

זאת, בהמשך להודעתם בדיון מיום 23.11.20, על כך שאין בכוונת מי מהם להסתמך על חוות דעת המומחה שמונה בתיק הפלת"ד. אני קובעת ת.פ. ליום 11.7.21 .

רקע עובדתי וטענות הצדדים במועדים הרלוואנטיים לתאונה רכב התובע ביחד עם הנתבעת 2 על האופנוע שבבעלותה, אשר בוטח בפוליסת ביטוח חובה באמצעות הנתבעת 1 (להלן: "המבוטחת" או "האופנוע" או "הנתבעת" או "הפוליסה" לפי העניין).

התובע והמבוטחת אף עמדו נחרצות על כך שלנוכח ההכרות השטחית ביניהם, אשר החלה לכאורה כיממה עובר לתאונה, אין זה סביר, כי התובע הוא שנהג אותה העת באופנוע שבבעלותה והסבירו, כי התובע הגיע באופן עצמאי לפגישה בים באמצעות האופנוע שהיה ברשותו והסיבה היחידה לכך שבסופו של יום הם רכבו יחד על האופנוע שבבעלות המבוטחת אינה אלא, כי בתום הפגישה ביניהם, האופנוע של התובע לא הניע והמבוטחת הציעה להסיע אותו הביתה (עדות התובע בעמוד 2 בשורות 23-29 ועדות המבוטחת בעמוד 8 בשורה 28 ובעמוד 9 בשורות 26-27).

בעדותה המהימנה והקוהרנטית לפניי חזרה עדת הראייה על האמור בהודעתה במישטרה ובתמליל השיחה והטיבה להסביר, כי באה לידי מסקנה, שהבחור הוא שנהג באופנוע, "לפי החולצה וגם לפי מבנה הגוף" [ההדגשה אינה במקור] וכי הבחורה היא שהורכבה על האופנוע, שכן הייתה "... עם גופיה והכל התנפנף ברוח... זה היה גוף של בחורה, כי ראו דברים מעבר ל... חזייה... אחר כך כשהיא שכבה על הריצפה, זו הבחורה ששכבה, כי הכול זז לה וכיסו אותה" [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 27 בשורות 5-10 ו- 16-21 ועמוד 29 בשורות 6-10).

מעבר לכך יוער, כי הגרסה השנייה, לפיה המבוטחת היא שנהגה באופנוע בעת התאונה, באה לעולם לראשונה אך במסגרת התביעה שהגיש התובע כנגד רוכב האופניים בעילה חלופית לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] וממילא הועלתה על-ידי רוכב האופניים כבעל עניין בתוצאות המשפט, שהרי לנוכח עקרון "ייחוד העילה", ככל שאותה גרסה תיתקבל, חברת הביטוח היא שתחוב בגין התאונה לפי חוק הפיצויים וכפועל יוצא מכך, התביעה כנגדו תדחה.

ויודגש בהקשר זה, כי כתב-האישום הוגש כנגד רוכב האופניים ולא כנגד התובע או המבוטחת; ממילא אין כל נפקות לרישום בדבר זהות הנהג באופנוע במסגרת אותו כתב-אישום והדברים מקבלים משנה תוקף, בהנתן העובדה שנטל ההוכחה הנידרש במשפט הפלילי, כבעניינו של רוכב האופניים, אינו אלא נטל של מעבר לכל ספק סביר, בעוד שנטל ההוכחה הנידרש במשפט האזרחי, כבעניינינו, אינו אלא של מאזן ההסתברויות בלבד.

...

לנוכח המפורט לעיל בהרחבה, שוכנעתי, כי לא זו בלבד שהתובע, לא הרים הנטל להוכיח גרסתו, לפיה המבוטחת היא שנהגה באופנוע והוא אך הורכב על האופנוע בעת התאונה, אלא שאיפכא מסתברא ודי בראיות שהונחו לפניי כדי ללמד, כי דווקא התובע הוא שנהג באופנוע בעת התאונה.

מכאן, בהינתן העובדה שבמועדים הרלוונטיים לתאונה התובע היה פסול נהיגה ופוליסת הביטוח הייתה נקובה על שמה של המבוטחת בלבד וממילא נהיגתו לא הייתה מבוטחת, הרי שלא קמה כל עילת תביעה כנגד הנתבעת ודין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם ייאמר אחרת.

ראיות התובעת אביא להלן את גרסאות הנפגע בהזדמנויות השונות: הודעת הנפגע בבית החולים · עובר לתאונה שיחק ברחוב בכדור ומשזה עף לכביש, חצה הכביש כדי להביאו, ונפגע על ידי אופנוע ש"ניכנס בו" מהר, וכי הנהג ברח מהמקום; · ראה את האופנוע לראשונה במרחק של מספר מטרים ממנו; · צבע האופנוע צהוב-שחור; · הרוכב לא חבש קסדה והנפגע זיהה אותו כשכנו - הנתבע; · הנתבע מרבה להסתובב במקום.

בהמשך טען כי חדל נוכח כך שנאסר עליו להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודש, בגין הרשעתו בנהיגה, באופנוע נשוא התובענה ביום 17.11.13, בהעדר רישיון נהיגה ופוליסת ביטוח בת תוקף.

אביא להלן מדבריו: "ת. אני יודע זכור לי שהאופנוע היה צריך תיקון, האופנוע לא נסע הרבה זמן היה צריך לתקן אותו, לקחו אותו לתיקון, לקחו את האופנוע על העגלה איפה שמתקנים, לקחו אותו למוסך שלי. בעל המוסך לקח אותו לתיקון, שילמנו על כך 3,000 ₪, כנראה שכאשר הלך להביא את האופנוע הוא (הנתבע – ה.י.) נסע עליו.

בעוד שהיה לו אינטרס בתוצאות ההליך בתיק הפלילי, ספק אם אינטרס זה נותר בעינו בעת עדותו בתביעה דנן, שכן הפצוי שולם לו זה מכבר ע"י קרנית; · סבורני כי ניתן ליישב את הסתירות בגירסאות הנפגע מתי הבחין לראשונה באופנוע ומאיזה כיוון, נוכח גילו הצעיר במועד התאונה ופרק הזמן שחלף מאז; · סבורני כי מאותו טעם, בתביעה דנן העיד הנפגע כי הנתבע חבש קסדה עם משקף מורם, בעוד שבעבר טען כי הנתבע לא חבש קסדה; · אין חולק כי האב רכש האופנוע עבור הנתבע שעה שזה היה במהלך לימודיו לקבלת רישיון נהיגה; · האופנוע נרכש ע"י האב בעת שהוא והנתבע היו, לכאורה, מסוכסכים.

רכישה זו לא נועדה, לשיטת האב, על מנת לסיים הסיכסוך, אלא כדי להמריץ את הנתבע להצליח בבחינות בביה"ס. נראה כי גרסה זו הומצאה על מנת ליצור לנתבע אליבי, שנתמך ע"י הוריו בלבד; · בעוד אשר בתיק הפלילי העיד האב כי במהלך הסיכסוך לא דיבר עם הנתבע, הרי שבעדותו בתביעה דנן מסר גרסה הפוכה; · הנתבע זוכה בתיק הפלילי בשל הסתירות בגירסאות הנפגע, אי הפרכת גרסאות הנתבע והוריו, ובעיקר מחדלי חקירה של המישטרה.

...

הכרעה להלן הממצאים והמסקנות בעטיים שוכנעתי כי הנתבע הוא שנהג באופנוע בעת התאונה: · לו אכן לא נעשה כל שימוש באופנוע עד למועד התאונה- הכיצד ידע הדוד למסור, מספר דקות לאחריה, כי צבעו של האופנוע שפגע בנפגע הוא צהוב, שעה שלטענת האב והנתבע האופנוע חנה בחצרם?; · הגרסה בדבר צבעי האופנוע שחור וצהוב נמסרה ע"י הנפגע בהודעה שנמסרה לשוטר כשבועיים לאחר התאונה; · במועד התאונה היחסים בין משפחת הנפגע למשפחת הנתבע לא היו טובים, אולם לא עלו כדי סכסוך, ומכל מקום לא עד כדי מניע שהיה מביאם לטפול על הנתבע אשמת שווא.

בעוד שהיה לו אינטרס בתוצאות ההליך בתיק הפלילי, ספק אם אינטרס זה נותר בעינו בעת עדותו בתביעה דנן, שכן הפיצוי שולם לו זה מכבר ע"י קרנית; · סבורני כי ניתן ליישב את הסתירות בגרסאות הנפגע מתי הבחין לראשונה באופנוע ומאיזה כיוון, נוכח גילו הצעיר במועד התאונה ופרק הזמן שחלף מאז; · סבורני כי מאותו טעם, בתביעה דנן העיד הנפגע כי הנתבע חבש קסדה עם משקף מורם, בעוד שבעבר טען כי הנתבע לא חבש קסדה; · אין חולק כי האב רכש האופנוע עבור הנתבע שעה שזה היה במהלך לימודיו לקבלת רישיון נהיגה; · האופנוע נרכש ע"י האב בעת שהוא והנתבע היו, לכאורה, מסוכסכים.

סוף דבר לפיכך, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 302,083 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה 1.6.17 ועד לתשלום המלא בפועל.

על רקע טענות אלו הגיש הנתבע הודעת צד שלישי כנגד מבטחת האופנוע ורוכב האופנוע במועד התאונה, במסגרתה טען כי ככל שיחויב בתשלום פיצוי לתובע הרי שיש לחייב את הצדדים השלישיים, בשיפוי בהתאם.

רוכב האופנוע טוען כי מדובר בניסיון חסר תום לב של מבטחת האופנוע להיתנער מהכיסוי הבטוחי, שהרי במועד התאונה לא ידע רוכב האופנוע אודות השלילה אשר הודעה בגינה נשלחה אליו ארבעה ימים בלבד עובר למועד התאונה, ולא היה עליו לדעת זאת.

נערכה לפניי ישיבת הוכחות ביום 27.06.2018 במסגרתה הוצגו והוגשו הראיות הבאות: מפת מקום התאונה (במ/1); תמונות ממקום התאונה (במ/2); חוות דעת שמאי רכב מטעם התובע (במ/3); תיק מישטרה (במ/4); רשימת פוליסת הביטוח של האופנוע (במ/5); שומה נגדית לניזקי הפרארי מטעם מבטחת האופנוע בצרוף תמונות הנזק לפרארי שצולמו על ידי שמאי הנגדי על פי הודעה בתיק מיום 28.06.2018 (במ/6); מסמכים מדואר ישראל ומשרד הרשוי בשאלת שלילת רישיון נהיגתו של רוכב האופנוע (במ/7); הצעת מחיר לתיקון הפרארי מיום 25.03.2018 מטעם יבואן הפרארי (במ/8); הצעת מחיר עבור חלקים לפרארי מטעם השמאי הנגדי (במ/9); וצילום מסמכים ממשרד הרשוי בדבר רישיון נהיגתו של רוכב האופנוע (במ/10).

כמו כן, נחקרו העדים הבאים על פי סדר העדתם: התובע הוא הבעלים של הפרארי בזמן התאונה, אחיו שנהג בפרארי בעת התאונה, שמאי הרכב מטעם התובע, השמאי מטעם מבטחת האופנוע שערך שומה נגדית לפרארי, רוכב האופנוע, הנתבע הוא הבעלים של האופנוע ומעבידו של רוכב האופנוע בזמן התאונה.

ואז נשאלת השאלה, אם נגרם לתובע אבדן הנאה הרי שהיא נגרמה בשל בעיה אחרת, שאף לגישתו של התובע ואחיו אינה קשורה לתאונה, מדוע תובע התובע פיצוי נוסף של עגמת נפש ואבדן הנאה מהנתבע.

...

לטענת הנתבע, הגם שרוכב האופנוע לא ציית באופן מלא לתמרור עצור שהוצב בכיוון נסיעתו, מצילומי כלי הרכב, ומנתוני תיק המשטרה שנפתח בעקבות התאונה עולה כי שהפרארי היא זו שפגעה חזיתית באופנוע שכבר היה מצוי בצומת, ומשכך מתבקשת המסקנה כי נהג הפרארי נכנס לצומת לא פנוי.

משקבעתי כי דין התביעה להידחות בשל אי הוכחת הנזק, הרי שברי כי דין הודעת צד ג', המותנת בהצלחת התביעה (מלאה או חלקית), להידחות גם היא.

התובע ישלם את הסכומים הבאים: 15.1.

באשר להוצאות העדים והמומחה מטעם התובע שהתייצב לדיון מיום 26.03.2018, לאחר שבחנתי את טענות ב"כ הצדדים במעמד הדיון מיום 26.03.2018, אני קובע כי הוצאות אלו יוטלו על צד ג' 1 – שומרה חברה לביטוח בע"מ, אשר לא הזמינה לדיון את השמאי מטעמה הגם שהיא בעצמה הגדירה את המחלוקת בעניין הנזק והיקפו במיוחד לאור העובדה כי דובר על הליך בסדר דין רגיל.

עוד טוען ב"כ התובע כי מנסיבות המקרה ומטענות הצדדים עולה כי אין מחלוקת כי התובע קיבל היתר מהבעלים להשתמש באופנוע וכי אף אחד מהנתבעים לא טוען אחרת.

יתירה מזו, לתובע לא הייתה כלל יכולת לרכוש פוליסת ביטוח על האופנע שכן לא היה רשום כבעליו של האופנוע.

עוד טוען ב"כ נתבעת 1 כי האופנוע מעולם לא נרכש מידיה וכי היא מעולם לא נתנה כל התחייבות לבטח את האופנוע בביטוח חובה וכי היה על התובע בהיותו רוכב האופנוע החובה לבדוק אם האופנוע מבוטח בביטוח חובה עוד בטרם עשה בו שימוש.

נתבעת 1 הסבירה כי עולם האופנועים מיתנהל כך שהיבואן מייבא את האופנוע מחו"ל ו/או רוכש אותו בארץ מבלי להעביר בעלות אלא רק רושם אותו על תו סוחר בלבד.

לאחר מכן האופנוע מועבר למשווקים השונים ברחבי הארץ ורק אחרי קנייתו ע"י גורם פרטי דוגמאת התובע, מתבצעת העברת בעלות במשרד הרשוי או בדואר.

בין היתר, נכלל ביניהם: "(5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב;" יחד עם זאת, נקבע בתיקון מס' 7 לחוק (תשמ"ט-1989) חריג לכלל הנ"ל בהאי לישנה: "על אף האמור בסעיף 7(5), מי שניפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או את המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)." ע"מ להחיל את החריג של ס' 7א לחוק, יש ראשית לזהות מיהו בעל הרכב או המחזיק, והאם ניתן לשימוש ברכב היתר.

למעלה מן הצורך נאמר שאף אם היה התובע עובר משוכה זו והיינו קובעים שהנתבעת 1 או צדדי ג' ד' או ה' הם הבעלים או המחזיקים ואף שהתובע לא ידע שאין ביטוח הרי שבמבחן האובייקטיבי התובע לא היה עובר שכן בתור אדם שנוסע כל יום באופנוע היה עליו לדעת שאין בידיו ביטוח כדין.

...

בית המשפט נעתר לבקשת ב"כ התובע לדחיית מועד הדיון ולאחר מכן, לבקשתו מינה ביום 10.04.2018 מומחה מטעם בית המשפט להעריך האם התובע כשיר להמשיך להעיד.

האם אתה מחליט מי נוסע על האופנוע? כן אם היה מתקלקל משהו באופנוע האם אתה היית מתקן אותו? נכון" לאור התשובות דלעיל, סבורני כי התובע הינו גם המחזיק ברכב.

משכך התביעה נדחית.

התובע ישלם לכל אחד מהצדדים האחרים הוצאות משפט וכן שכ"ט בסך 5,000 ₪.