ב"כ האישה מבקש כי ביה"ד יחייב את הבעל לגרש את אישתו, יחייבו בתשלום כתובתה ותוספת כתובתה, יפסוק פיצויים לאישה, ויחייב את הבעל בהוצאות משפט בשל חוסר תום הלב בו נהג בפני ביה"ד.
סיכומם של דברים ועיקרי הטענות הנצרכות בנידון שבפנינו
הצדדים שבפנינו נישאו בשנת 1992, לדאבון לב מצבם הכלכלי הורע ובתאריך כ"ה באלול תשס"ט (14.9.2009) מכרו הצדדים את דירתם, על מנת לפרוע חובות שנצברו על שמם, ועברו להתגורר בדירה שכורה.
אולם בדיון שהתקיים בפנינו ביום כ"א בתמוז התשע"ב (11/07/2012) אמרה האישה כי "עד לפני שנה מאד רציתי שלום בית, למרות ששמונה חודשים לפני שעזב לא קיים יחסי אישות, הרים עלי ידיים, השפיל אותי, השמיץ אותי שאני לא מכינה אוכל לילדים ולמרות זאת אני מכירה רק אותו, אחרי כל מה שקרה, כל האלימות, היה עם נשים, לא חוזר הביתה, לא רוצה לפרנס. ומאחר ואמר שלא רוצה אותי אז הגשתי תביעה לגירושין". דברים מהם עולה בבירור שהאישה בקשה ורצתה שלום בית גם חודשים ארוכים לאחר שחוותה אלימות מצד הבעל ולאחר שידעה, כדבריה, על קשרים של הבעל עם נשים אחרות.
...
סוף דבר הכל נשמע, בהא נחתינן ובהא סלקינן שהבעל הניצב בפנינו חייב לגרש את אשתו.
אך לעומתו מצאנו גם מי שסובר שאין צורך כלל בהתראה לא להפסד כתובה ובוודאי שלא לחיובו של הבעל בגט, וכפי שכתב בדבר אליהו (הובא לעיל):
"ומה שמבואר באחרונים דלענין כתובה צריך התראה לענ"ד זה אינו, כי באשה דוקא בדת יהודית הוא דצריכה התראה להפסיד כתובתה, אבל בדת משה אינה צריכה התראה, וכש"כ באיש דהיא לא פשעה כלל, לכן אף בלא התראה צריך ליתן לה כתובה, ושטר העומד לגבות ע"י מעשה בי"ד כגבוי דמי היכי דהוא מודה כמבואר בתוספות."
והגם שיש מקום לדון בדבריו שכבר הכריעו הפוסקים (ב"ש סי' קטו סקי"ז ועוד) שבעינן התראה גם בעוברת על דת משה, ועוד דגם באיש מצינו התראה שכ"כ רבנו הרמ"א באיש המכה את אשתו (סי' קנד סעי' ג) ש"י"א שכופין אותו להוציא בלבד שמתרין בו תחילה פעם אחת או שתים" וציין הגר"א (סקי"א) דלא גרע מעוברת על דת, מ"מ כבר העלה מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל (פד"ר יב עמ' 26) שגם לדרכו של רבנו החכם צבי אין להצריך התראה אלא בזנות על דרך המקרה מה שאין כן במקום בו הבעל שונה באיוולתו ומתמיד לשגות בה מעשה יום יום שאז לא נצרכת כל התראה, וכלשונו:
"ואם כי ה״חכם צבי״ (סי׳ קל״ג) מעלה, שמסתבר שבכגון דא צריך התראה, נראה, שאין זה אלא בזנות על דרך מקרה, ולא כן בנידון דידן, שמתמיד באיולתו. וגם אחר שהאשה עזבתו ועברה לבית הוריה — דבר שיכול לההשב כהתראה, ואף יותר מזה, —המשיך בדרכו הנילוזה, ובמקום לפייס את אשתו, ולהבטיח שלא יחזור על התנהגותו ולהוכיח זאת בפועל,חזר על קיאו, ועור הצדיק את עצמו בזה, כי על כן שרוי הוא בלי אשה, כאילו עובדא זו שהוא עצמו גרם לה, מאשרת את דרכו להיות שונה בחטא. על פי כל האמור נראה שיש מקום לחייב בג״פ."
דברים שהתבהרו והתלבנו עוד בפסק דין שיצא תחת ידו של מר"ן הראשל"צ ורבה הראשי של ירושלים הגרש"מ עמאר שליט"א (שמע שלמה ח"א אבה"ע סי' יד):
"ומ"מ י"ל דלא אמרו להצריך התראה אלא במקום שיש איזה סיכוי שעי"כ יחזור וישנה מעשיו הרעים ע"כ אין לנו להחפז לכופו לגרש עד שיתרו בו תחילה אולי יחזור בו אבל במקרה כזה שברור לנו שההתראה לא תועיל מאומה נר' דלכ"ע א"צ להתרות בו ובזה גרע נד"ד מרוע"ז רגיל שכיון שקבע דירתו בבית אשה זרה מזה שנים רבות וגם הרתה לו ונקשרו קשר אמיץ כ"כ ובד בבד עזב את ביתו ואשת נעוריו... ונראה היה מדבריו בביה"ד שאין לו אפילו הו"א לעזוב את חברתו וכל כה"ג נראה שאין שום מקום להתראות... וגם הח"צ ז"ל יודה בזה שאין צריך התראה דמה תועלת יש בהתראה זו בנדון זה"
וכיהודה ועוד לקרא נראה לי אני הקטן שיש לבסס דברים אלה גם על פי המבואר בתשובת שבות יעקב (ח"ג סוס"י קכז) שדן בעוברת על דת שמשמשתו נדה והעלה שבאיסור כזה שידוע לכול אין צריך התראה, וכל"ה:
"ונלע"ד דאפילו נימא דכל עוברת על ד"מ צריכא התראה מ"מ משמשתו נדה שהוא דבר הידוע לכל האנשים, אפי' שהיא עם הארץ גמור מ"מ בשעת נישואין לומדים עמה קרובים ושכנים כיצד יזהר בנדתה, שוב א"צ התראה אחרת בשעת מעשה דהא מבואר בפוסקים דאין זו התראה גמורה דהרי א"צ התראה בשעת מעשה כמ"ש בהגהו' מרדכי ומיימוני ותשובת הרשב"א סי' תק"ס אף על גב דשם בתשובה משמע דגם במשמשת נדה בעי התראה היינו לפי שאזיל לשיטתו שם שפסק דבעי התראה לומר לה שתפסדה כתובתה וכל שלא אמר כן הוי כלא התרה בה אבל לפי הסכמת אחרונים כדעת הריא"ז בש"ג וכן משמע בב"ש שם ס"ק י"ז וכ"כ בתשובת מהר"ח שבתי סי' נ"ז ע"ש דבריו באורך בראיות ע"ז הרי דהתראה בזו רק הודעה שנזהר בנדת' וזו הכל יודעים וא"צ התראה עוד יותר."
והרי החכם צבי למד את דין ההתראה מדין עוברת על דת, ומשנמצאנו למדים שישנם מקרים בהם האיסור כה ברור עד שההתראה באשה העוברת עליהם מתייתרת הרי שגם במקרים בהם הבעל הוא העובר על האיסור והאיסור הינו ברור וידוע לכול ההתראה בו מתייתרת, ועל כן גם בנד"ד נאמר שהיות וחיים משותפים עם אשה זרה לאורך שנים הינה דבר ש'איסורו' ברור אין בו ספק לאיש הרי ששוב א"צ להתרות בו ואף ללא התראה חייב לגרשה ולשלם כתובתה.
סוף דבר
בנדון שבפנינו הבעל חייב לגרש את אשתו.
