פיצוי כספי על אוכל ירוד במלון בחו"ל

זו תביעה לפיצויים בגין עגמת נפש שנגרמה לתובעת בשל ארגון לקוי של טיול שאירגנה הנתבעת ורמה ירודה של בית המלון.

אשר להחזר הכספי על המזוודות, טוענת התובעת, כי ההחזר ניתן לאחר שיחות רבות מחו"ל ומהארץ ובאיחור רב. התובעת מציינת, כי ביקשה מהנתבעת כפצוי נופש של שלושה לילות במלון ברמה של ארבעה כוכבים על בסיס חצי פנסיון, וזאת כנגד ביזבוז הזמן שהיה בטיול.

דיון והכרעה טענותיה של התובעת בנוגע לטיול נוגעות למספר עניינים: האחד, רמת בית המלון, אשר באה לידי ביטוי, במיקום החדר בעליית הגג, מתן חדר המיועד ליחיד, אי ניקיון ואי הסדר בחדר, רמת האוכל הבסיסית וכמות האוכל שהוגש, העידר ספא וחדר כושר; השני, המיניבוס בו נסעו חברי הקבוצה במהלך הטיול; השלישי, ארגון ותכנון לקוי של סדר היום בטיול, שהתבטא בזמן מבוזבז למכביר והיעדר הדרכה ראויה, וכן העידר מניין לתפילה; הרביעי; התשלום עבור המזוודות.

...

לכך, מצטרפת העובדה משתתפי הטיול האחרים לא הלינו על קיומה של צפיפות במיניבוס, מה ששוב תומך במסקנה שמדובר בתחושה סובייקטיבית של התובעת.

בעניין זה, אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי אין באפשרותה לכפות על חברי הקבוצה מלהשתתף במניין לתפילה, וכל שעליה לוודא מראש הוא כי חברי הקבוצה דתיים.

סיכומו של דבר: התובעת זכאית לפיצוי בשל העובדה שהחדר בבית המלון היה קטן ומיועד ליחיד ולא לזוג, וכן בשל העובדה כי לא נערך ביקור באחד האתרים, בהתאם לתכנית.

בפני תביעה כספית על סך 7665 ₪ בגין כשלים בטיול מאורגן מטעם הנתבעת, בו הישתתפו התובעים.

על כן עוד בטרם היציאה לטיול ביקשו התובעים להזמין עבורם חדר במלון אחר, אשר יהיה ממוקם במרחק הליכה מבית חב"ד. בהתאם לבקשתם הנתבעת הזמינה עבור התובעים חדר במלון חלופי "House by the pond" בסמוך לבית חב"ד בעיר, אך כשהתובעים הגיעו למקום, התברר כי מדובר במקום מוזנח, לא נקי וברמה ירודה מזה שהובטח להם בחוזר הטיול.

בהקשר זה העידה גם גב' פרידלמן כי כבר בתחילת ארגון הקבוצה היא הדגישה כי בתאילנד אין אוכל כשר והתאמה לשומרי מסורת הייתה רק בהקשר למלונות בקירבת בתי חב"ד, ודאגה כי יהיו פירות וירקות בשפע בארוחות, בהן לא יכלו לאכול אוכל אחר שומרי מסורת.

על כן לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בגין ראש נזק זה. חיוב עודף עבור כרטיסי טיסה: אין מחלוקת בין הצדדים כי נגבה תשלום עודף בגין הכרטיסים בסך 15$ לכרטיס, וטוב הייתה עושה הנתבעת לו הייתה מחזירה זה מכבר את הכסף לידי התובעים מבלי שהיה צורך מצידם לתבוע בגין סכום זה. ג. מלון חילופי: מנהלת טיפולית של הנתבעת, גב' רייכטר, העידה בפני כי הציעה לתובעת את המלון החלופי בהתאם לבקשתה להיות במלון בקירבת בית חב"ד. במעמד ההזמנה התובעת הסכימה כי המלון יהיה ברמת 3 כוכבים ולא 4, כמו שאר בתי מלון, בהם התאכסנה הקבוצה.

וכך נאמר בת"ק 14887-08-12 קועד נ' השטיח המעופף בע"מ (פורסם ב"נבו"): "הספק – כעולה משמו – נידרש לספק (לרבות באמצעות צדדים שלישיים) לרשות הלקוח את השירותים שהוא התחייב לספק. מעצם היותו של הספק תאגיד ישראלי, הרוכש בעצמו את השירותים מגורמים אחרים (רשתות מלונאות, בתי-המלון הנמצאים בחו"ל, ספקים אחרים), ברי שהוא נוטל לעצמו אחריות גם ביחס לנושאים המצויים מחוץ לתחום שליטתו הישירה וכנגזר מכך יש להניח שהוא מתמחר את שירותיו באופן המפצה אותו על העלות הגבוהה הכרוכה ביצירת אחריות כזו.

...

מכאן שאני קובעת כי התובעים זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 1,500 ₪.

ד. ויתור על השייט: כפי שעלה מעדויות של גב' פרידלמן וגב' אליאס, הסיבה שהתובעים ויתרו על השייט, לפחות בהתאם להצהרתם באותו הבוקר, הייתה הרצון לבלות בוקר חופשי בבנגקוק, על כן אין הם זכאים לפיצוי בגין ראש נזק זה. סוף דבר, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי, הנתבעת תשלם לתובעים סך 30 $ בהתאם לשער החליפין היציג של בנק ישראל ביום התשלום, וכן סך 2,230 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט, לרבות האגרה, בסך 500 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

תביעה לפצוי כספי ע"ס 24,587 ₪ בטענות לטעות, הטעה, חוס תום לב, כשלון תמורה ועוגמת נפש שהגישו התובעות, הגב' בתיה מימוני והגב' דקלה מתתיהו נגד הנתבעות – הגב' עינב נעמתי וחב' וי טרוולאור בע"מ. עקרי העובדות וטענות הצדדים בתמצית: התובעות ובני משפחתן ביקשו לנפוש יחד בחו"ל במהלך חודש 07/21 והתקשרו עם הנתבעות לצורך רכישת חבילת נופש.

התובעות טענו כי עם הגעתן לבית המלון חוו התובעות וילדיהן גזענות מטעם צוות המקום, כי הן סגרו עסקה הכוללת ארוחות לפי חצי פנסיון (בוקר וערב) וכי הוצע להן ע"י פקידת הקבלה לאכול ארוחת צהריים, אך הן לא סעדו אותה ובכ"ז נרשם כי הן אכן אכלו צהריים בנגוד לחבילה שרכשו.

הנתבעות שבו וטענו כי אין להן קשר לעניין, וכי במידה שימצא כי למי מהן אחריות בפצוי התובעות, אין בידן כסף להשיב להן שכן לא קיבלו את ההחזר מבית המלון, אשר גבה את מלוא השהות לנוכח הנזקים שהתובעות, לכאורה, גרמו לו (נספח ג' לכתב ההגנה – מייל מבית המלון בו הוא מבהיר כי גבה חיוב מלא).

לטענות התובעות, חרף אי שביעות הרצון, הן נדהמו לשמוע כי עליהן לעזוב לאלתר, ונותרו חסרות אונים עת הסתובבו ביום שישי, ברחבי רודוס , ללא מקום שהות, בניסיון קדחתני למצוא בית מלון חלופי "מהרגע להירגע". אמנם בכתב התביעה נטענו מיגוון טענות כאשר מחד נטען, כי תנאי המלון היו ירודים בבחינת טעות והטעיית התובעות, חוסר תום לב וכשלון תמורה – אולם מצאתי, ודומה כי אין על כך חולק, שהתובעות בחרו להוסיף ולנפוש אותו בית המלון ועל כן טענות התובעות כי על הנתבעות לפצותן בהתאם להוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א -1970, וחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, נדחות.

...

לעניין תביעה זו, אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת 1 והנתבעת 2 תישא לבדה בהשבת הכספים לתובעות.

" כמו כן, ראה דבריו של בית משפט השלום בחיפה בת"ק 3523/06, וולודרסקי אלון נ' צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ ואח' (פורסם בנבו) שם נקבע, בין היתר, כדלקמן; "בפתח דבריי, אציין ואדגיש כי אינני מקבל את טענת הנתבעת כי אין היא אחראית (לא כסוכנת נסיעות ו/או כמתווכת) כלפי התובע לאספקת השירותים ועל התובע להפנות טענותיו לספק השירות.

סיכום: אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעת השבת כספים כדלקמן: לתובעת 1 יושבו 7,156 לתובעת 2 יושבו 5,506 ₪ סכום זה ישולם על ידי הנתבעת 2 לידי התובעות בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא בהפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

לאורך כל הטיול אכלו הנתבעים במסעדות ברמה ירודה ביותר, וכאשר הגיעו הנתבעים למלון בסוף היום – לא קיבלו ארוחה חמה.

כך נאמר למשל בעיניין אמיתי לעיל: "אין ספק כי מטייל הבוחר במסלול של טיול מאורגן מעוניין הוא להסיר מעצמו את האחריות הכרוכה בהכנת הטיול על כל המשתמע מכך. ובסופו של יום להפיק מהטיול חוויה מוצלחת ולקבל תמורה הולמת לכסף ששולם בגין כך. נהיר הוא כי אדם המזמין חבילת נופש באמצעות טיול מאורגן מצפה הוא כי החברה המארגנת תישאה באחריות לכל נזק העלול להגרם בעטיו של הטיול / במהלך השהות שלו בחו"ל... " לא זו אף זו – כאשר אדם יוצא לטיול מאורגן, מוצא הוא את עצמו בבחינת "קהל שבוי" בגדרי תכנית הטיול.

בשורה ארוכה של פסקי דין, הכירו בתי המשפט ברכיב עגמת הנפש ואבדן ההנאה כרכיב בר פיצוי משמעותי בכל האמור להתרשלותה של סוכנות נסיעות אשר גרמה לתובעים אבדן הנאה ועגמת נפש, וכל זאת נוכח איכותו הירודה של המלון אשר הזמינה עבורם, ליקויים בסיורים המובטחים ועוד : תק (ת"א) 23908-12-19 אילנה וקס ורדי נ' פגסוס תיירות ונסיעות בע"מ (24.6.2020), תק (ת"א) 42498-03-19 מיכאל צוראל נ' ארקיע אינטרנשיונאל (1981) בע"מ (1.8.2019), תק (חי') 76609-01-19 יובל שמעון אלון נ' כספי טורס בע"מ (25.7.2019), תק (ב"ש) 47164-11-18 שלמה חזות נ' אשת - ארגון שרותי תיירות בע"מ (13.6.2019), תק (אש') 57596-05-18 עירן קלימי נ' אשת - ארגון שרותי תיירות בע"מ (24.2.2019) וזוהי רק רשימה חלקית.

התרשמתי כי מדובר בתובעים אשר חשים כי השקיעו את מיטב כספם על מנת להבטיח לעצמם חופשה מהנה – אך במהלך החופשה חשו אכזבה ועגמת נפש רבה.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות המצורפות ושקלתי את העדויות אשר נשמעו בדיון, מצאתי לנכון לקבל את התביעה במלואה.

התובעת התייחסה אל הבהרתה של הנתבעת בכל האשר לרכיב זה של תביעתם כאל "מכבסת מילים", ואני סבורה כי מטבע לשון זו מתארת היטב את יחסה של הנתבעת.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 5925 ₪.

תביעה זו הוגשה על ידי התובעים כנגד הנתבעת, בה דרשו לחייב את הנתבעת לשלם להם פיצוי כספי בסך של 30,646 ₪, היות ולטענתם, הפך טיול זה להיות חוויית אימים, מסע ייסורים שכולו סבל, עוגמת נפש וסיוט מתמשך.

הנתבעת מבקשת לדחות את תביעת התובעים, תוך העלאת הטענות העיקריות הבאות: א. הנתבעת, בהיותה סוכנות נסיעות, עוסקת באירגון טיולי קבוצות לחו"ל לפי תכנית קבועה מראש ועושה ככל שלאל ידה ובמיטב מקצועיותה על מנת לוודא שהטיול יצא לפועל ויגרום ללקוחותיה את מירב ההנאה והמיצוי של הטיול בהתאם לתכנית הבסיס.

לאור התוצאה אליה עומד בית המשפט להגיע, גם לא אתייחס באופן מיוחד לסכום הנתבע על ידי התובעים, אך אוכל רק לציין, שגם אם תוצאת המשפט הייתה שונה מהתוצאה, שאליה עומד בית המשפט להגיע – גם אז אין ספק שהתובעים לא היו זוכים בסעד המבוקש, שהוא מוגזם ואינו מידתי ואין בו כל יחס בין עלות כל הטיול ובין הפצוי המבוקש בתביעה זו, כאשר אין חולק – והתובעים גם לא מכחישים זאת – שהם נהנו מכל מה שהובטח להם בטיול ובמשך כל הטיול ובעצם אין להם טענה כלשהיא לגבי תכנית הטיול, הטיסות, המדריך, האוכל וכל הכרוך בכך.

לא הוכח בפני, שאותו מלון אשר הוזמן על ידי התובעים היה במצב תחזוקתי כללי ירוד עוד לפני הגעתם של התובעים אל אותו מלון ולא הוכח שהנתבעת ידעה בזמן הנתון – בזמן ההזמנה – שבמלון או באותו חדר שנימסר לתובעים תהא תופעה המתוארת על ידי התובעים.

...

אני מקבל את טענת התובע, שתופעת הפשפשים איננו נובע מכוח עליון, אלא זאת תוצאה של הזנחה (ראה בעמ' 2 לפ', ש' 22) ולכן, בצדק פנו התובעים ביום האירוע לחפש אחר מנהל המלון או אחד מעובדים המוסמכים להחליף חדר, משום שבעת ההיא לא ידעה הנתבעת – וגם לא הוכח אחרת- שביום הראשון של הטיול יחוו התובעים חוויה לא נעימה – כפי שחוו.

סוף דבר, ייתכן ולתובע היו אפשרויות אחרות לתבוע פיצוי, אך לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה – לא מצאתי שיש להטיל האחריות על הנתבעת בגין האירוע שאירע לתובעים בלילה הראשון בבית המלון.

לכן, אני מחליט לדחות את התביעה.