פיצוי כספי בגין ליקויים בביצוע עבודה

הסך הכולל אשר עתרו התובעים בכתב התביעה לפצוי כספי בגין ליקויי הבנייה ברכוש המשותף בבניין עומד על 1,108,300 ₪.

הנתבעים צרפו חוות דעת מומחה מטעמם של המהנדס מר רפי גיל, ממנה עלה, כי ליקויים שונים שנטענו על-ידי התובעים כלל לא קיימים, חלק מהליקויים תוקנו, חלק מהליקויים אינן מהוים ליקויים, חלק מהליקויים אינם באחריות הנתבעים, וחלקם נובעים משינויים ו/או עבודות שבוצעו על-ידי מי מהתובעים או דיירי הבניין.

כמו-כן, בת"א (מחוזי מרכז) 42023-03-13 נציגות הבית המשותף ברח' הבד 6 בהוד השרון ואח' נ' קאלש מרדכי נכסים ובנין (94) בע"מ ואח', (פורסם בנבו) (19.3.19)),בסעיף 180 בעמוד 43, נקבע בעיניין זה: "פיצוי בגין עוגמת נפש הוא פיצוי אינדיבידואלי הנתבע בגין נזקים אישיים. נציגות הבית המשותף, היא גוף המייצג יחידים וברור כי אין לפסוק לזכותה פצויי עוגמת נפש. לפיכך, יש לבחון את הדרישה לפצוי בגין נזק בלתי ממוני רק ביחס ליחידי התובעים." יתרה מכך, על-פי הפסיקה ישנם מספר שיקולים שעל בית-המשפט לצורך קביעת פיצוי בגין עוגמת נפש: "בקביעת גובה הפצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; היתנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים (ראו: עניין סגל, פסקה 16; אביחי נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) 421). אשר לשיקול האחרון – עלות תיקון הליקויים – נפסק כי אין לידרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו (ראו עניין סגל, שם; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992) (להלן: עניין דרוקר). עם זאת, על הפצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות (עניין סגל, שם)." (ראו: ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ ואח' נ' אברמוביץ ואח' [פורסם בנבו] (1.12.2008) עמוד 16)).

...

סוף דבר אשר על-כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

הודעות צדדי ג' שהגישו הנתבעים נדחות במלואן.

הודעת צד ד' שהגישה עיריית רמת השרון נדחית במלואה, והודעת צדדי ד' שהגישו בני הזוג שפירא, נדחית במלואה.

במסגרת תביעה לפצוי כספי בגין ליקויים בעבודות אלומיניום שבוצעו על-ידי הנתבע בבית התובעים, מונה ביום 10.11.20 בהסכמת הצדדים, מומחה מטעם בית המשפט, מר עמית רוט.

...

" בית המשפט הביע דעתו לא אחת, כי השלב הנכון לבחון פסילת חוות הדעת הוא השלב המאוחר יותר, לאחר חקירת המומחה, ראה רע"א 7544/04, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני (ש' זילברטל, ניתן ביום 23.11.14): "ייתכן גם, שהצעדים שבהם נקט, ושעליהם מלינה המבקשת, הצדיקו קיום דיון בשאלה אם יש לפסול את חוות דעתו. עם זאת, איני סבור, כי יש מקום ליתן רשות ערעור על החלטה בית משפט קמא בשלב זה, או כי כבר עתה אין מנוס מהמסקנה כי דין חוות הדעת להיפסל. זאת מן הטעם שסבורני, כי בהמשך בירור התובענה, ואגב חקירת המומחה, תהיה בפני בית משפט קמא תמונה מלאה ומדויקת יותר באשר לחוות דעתו של המומחה ולמהלכים בהם נקט עובר לגיבושה. כבר נאמר על-ידי בית משפט זה, בהקשרים דומים, כי אף אם בחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט נפלו פגמים פרוצדורליים או מהותיים, העת הנכונה לדון במשמעותם של פגמים אלה היא לאחר שיתקבלו תשובות המומחה לשאלות ההבהרה שיופנו אליו ולאחר קיומה של חקירה נגדית (השוו: רע"א 7551/01 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבידור (25.11.2001); וראו גם רע"א 1450/13 נגאר נ' גלאל (15.4.2013)). כלומר, בהמשך בירור התובענה, יהיו בידי משפט קמא, והצדדים, נתונים מלאים וטובים יותר, ואם אלה יצדיקו בקשה לעיין מחדש בהחלטה בעניין פסילת חוות דעתו של המומחה, ניתן יהיה לעשות כן ולשקול את הדברים פעם נוספת. לכל אלה מצטרף השיקול כי רק בנסיבות קיצוניות תיפסל חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט.

ברתק (חי') 14626-11-08 מטבחי טופז נ' יבגניה דרביאני, ניתן ע"י כב' הש' יצחק עמית (פורסם בנבו, 4.2.09) במסגרת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות, נטען כי יש להיעתר לבקשה היות ובמהלך הבדיקה על ידי המומחה מטעם בית המשפט נכח צד אחד וזאת ללא ידיעת הצד שכנגד, בית המשפט קבע כי אכן יש בכך טעם לפגם אך על בית משפט לבחון כל מקרה לגופו, ובין היתר, את תום ליבו של המומחה והאם ניתן לתקן שגגה זו מבלי להיזקק לפסילת חוות הדעת: "7. למעלה מן הצורך ולגופו של עניין נזכיר כי נקודת המוצא לגבי מומחה מטעם בית המשפט היא, שהמומחה פועל בהגינות ובתום לב, ולא כל שגגה היוצאת מתחת ידו צריכה להביא לפסילתו – רע"א 6116/97 שוחט נ' ציון חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 28.11.1997); רע"א 3011/94 אלפסי נ' "הדר" חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 11.7.1994).

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה (כבוד השופט ויסאם חיר), שניתן ביום 18.3.2022, בת"א 49138-01-19, בגדריו התקבלה, באופן חלקי, תביעתה של המשיבה לקבלת פיצוי כספי מהמערער, בגין ליקויים שנמצאו בעבודות שביצע עבורה.

...

לשיטתו, מעילה בת עוולה לא תצמח זכות בדין ועל כן, היה על בית המשפט קמא לדחות את התביעה אף מטעם זה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפסק הדין מושא הערעור וביתר המסמכים שבתיק בית המשפט קמא, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות ללא צורך בקבלת תשובת המשיבים לערעור וזאת בגדרה של תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

בענייננו, בית המשפט קמא אימץ את חוות דעתו של המומחה לאחר שבחן את תוכנה בהתחשב בטענות הצדדים, והגיע למסקנה כי ממצאי חוות הדעת מבוססים היטב.

סוף דבר אשר על כן, הערעור נדחה.

סיכומו של דבר –עלות תיקון הליקויים ביחס לדירה 55 עומדת על 66,116 ₪, כמפורט בחוות דעתו המשלימה של מר קרבצ'יק. סכום זה כולל גם פקוח הנדסי ומע"מ. ככל שהעבודה תבוצע על ידי קבלן מטעם הדיירים (ולא לפי מחירי קבלן ראשי) הרי שיש להוסיף לסכום זה תוספת בשיעור 20%.

בנסיבות אלה, אני סבור כי התובעים זכאים לפצוי כספי בגין הליקויים בדירות, וכי אין מקום למתן היזדמנות נוספת לנתבעת לבצע את התיקונים הנדרשים.

...

סוף דבר דין התביעה להתקבל בחלקה.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי לפי הפירוט הבא: · ליקויים לפי קביעת המומחה מטעם בית המשפט – דירה 55: 66,116 ₪, בתוספת 20% בגין ביצוע התיקונים באמצעות "קבלן מזדמן", ובסה"כ – 79,340 ₪ · ליקויים לפי קביעת המומחה מטעם בית המשפט – דירה 59: 40,055 ₪, בתוספת 25% בגין ביצוע התיקונים באמצעות "קבלן מזדמן", וסה"כ – 50,070 ₪.

עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות בסך 25,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד (ומע"מ) בסכום כולל של 18,000 ₪.

קורוזיה באלמנטים קונסטרוקטיביים, צביעה לא אחידה - המומחה מצא כי האחריות לליקוי הנה אחריות משותפת של שני הצדדים, וכי הערכתו לעלות תיקון הליקויים ו/או פיצוי כספי בגין הליקוי, הנה בסך של 10,000 ₪.

כך למשל הנתבעת כבר אינה חולקת על הסכום המגיע לתובעת בגין העבודות שביצעה; הנתבעת אינה חולקת על עלות תיקון הליקויים שקבע המומחה; הנתבעת אינה חולקת על כך שלתובעת מגיע תשלום בגין עבודות נוספות; הנתבעת אינה טוענת שיש לחייב את התובעת בסכומים שהפחיתה לשוכרת בגין הליקוי כרשום בחוזה עם השוכרת וכיוצ"ב. מטבע הדברים, מה שאינו עוד במחלוקת, לא ידון במסגרת פרק: "דיון והכרעה". טענות הצדדים בסיכומים בתמצית הנתבעת טוענת כי משקלה של חוות הדעת מטעם המומחה מוגבל והוא פועל יוצא של אי הבנות כמו גם הטעיות מדעת של התובעת את המומחה, בכוונה תחילה, בכדי להביאו למסקנות שגויות ומגמתיות.

...

אני סבורה אכן כי הוכח שהיו שינויים מהותיים מאוד, אשר הצריכו עבודה נוספת מטעם התובעת ואשר על כן אני מאשרת מסקנת המומחה בעניין זה. לסיכום אני מקבלת את התביעה.

אני קובעת שעל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,166,222 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.02.18 ועד לתשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט בסך של 117,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.