פיצוי חלקי מהביטוח בגין גניבת רכב

רקע בפני תביעה כספית, בסך 37,000 ₪ (אשר בהסכמה הועמדה לאחר מכן ע"ס 31,242 ₪ - כאשר מתוך הסכום הכולל סך של 10,000 ₪ נתבע כפצוי עבור עגמת נפש), שעניינה דרישת תגמולי ביטוח עקב גניבה נטענת של רכב התובע, מידגם פיג'ו 308 (להלן – "הפיג'ו"), שבוטח ע"י הנתבעת.

הסבריו של התובע, כפי שהובאו חלקית לעיל, כי רכש את הפוליסה בעצת אמו, נוכח מחירו הגבוה יותר, וכי דחה את העברת הפיג'ו את מבחן הרשוי בשל דוחק כלכלי, לא שיכנעו את החוקר (במיוחד מקום בו בד בבד עם טענת הדוחק הכלכלי כן מצא התובע הצדקה כלכלית לתשלום מחירה הגבוה של פוליסת הביטוח המקיף).

...

הטענה השניה חורגת מיכולתו של בית המשפט להכריע, בלא חוות-דעת מומחה למיגון רכב, אולם אני סבור שבטענה הראשונה הצדק הוא עם התובע.

הנתבעת לא התיימרה להניח תשתית לקביעת היקף החמרת הסיכון והשלכותיו, ואין אלא לדחות את טענותיה גם בעניין זה. הכרעה טענות ההגנה נדחות, אפוא, ויש לקבל את התביעה, עקרונית.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה חלקית, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 21,242 ₪, נכון למועד הגשת התביעה, בצירוף אגרת התביעה, כפי ששולמה, נכון למועד תשלום כל רכיב, ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 3,728 ₪.

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט ע' סומך) מתאריך 8.4.2019 בת.א. 67958-12-15 במסגרתו נדחתה תביעת המערער לקבלת תגמולי ביטוח בגין גניבת רכבו ונפסקו לחובתו הוצאות בסך של 15,000 ₪.

כפי שנקבע בע"א 9480/17 מדינת ישראל נ' דנבר ואח' (26.9.2019): "בהקשר זה, נזכיר את הכלל היסודי הנקוט בידינו מימים ימימה, לפיו אין דרכה של ערכאת העירעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. בתוך כך, נזכיר כי אין מדובר בכלל 'הרמטי', ובמצבים מסוימים ייחלש כוחו ויישלל יתרונה של הערכאה הדיונית על פני ערכאת העירעור. דוגמה לכך היא כאשר מימצאי הערכאה הדיונית התבססו על שיקולים שבהיגיון או על סבירות של העדות, וכאשר מדובר במסקנות להבדיל מעובדות (ראו, בין היתר, ע"פ 8146/09 ‏ אבשלום נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פס' 19 והאסמכתאות שם (8.9.2011)). דוגמה נוספת היא כאשר מימצאי הערכאה הדיונית התבססו על תמונה ראייתית חלקית. .. בנוסף, כפי שיוסבר, בנקודות מסוימות ניתוחו של בית משפט קמא לגבי הפאזל הראייתי, לא היה ממצה. בכך נכנסים אנו בגדרם של חריגי כלל אי ההתערבות, וכפי שיפורט להלן, מצאנו כי המקרה דנן אכן מצדיק את התערבותנו בממצאיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא". עקרי העובדות המערער היה בעלים של רכב מתוצרת סקודה שנת ייצור 2013 שנרכש כחדש (להלן: "הרכב"), ובקש לבטחו אצל המשיבה בביטוח מקיף הכולל כסוי בטוחי מפני גניבה (סעיפים 2-1 לפסה"ד קמא).

לחילופין, נטען כי חברת ביטוח סבירה לא הייתה מוכנה לבטח את הרכב בהעדרם של אמצעי המיגון הנדרשים ולפיכך, אין מקום לפצוי.

...

סיכום לאור כל האמור, הרי שנכרת חוזה ביטוח מחייב לכיסוי ביטוחי מפני גניבה; המשיבה לא ביטלה את הכיסוי הביטוחי מפני גניבה.

הערעור מתקבל איפוא, ובתוך כך מבוטל חיוב המערער בהוצאות המשיבה בסך של 15,000 ₪.

בנוסף, תשלם המשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד למערער בסך של 15,000 ₪ כולל מע"מ. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

צדדים שלישיים/מבוטחים שהם עוסק המזדכה על המע"מ באופן חלקי יהיו חלק מהקבוצה הרלוואנטית לפי שיעור המע"מ אשר לגביו הם לא זכאים לקזוז מס תשומות.

בהתייחס לתביעות ביטוח שבהן הוכרז הרכב כאובדן גמור/אובדן להלכה וכן בהתייחס לתביעות ביטוח בגין גניבה שבהן שולמו תגמולי ביטוח שלא על בסיס הנזק לרכב אלא על בסיס שווי הרכב, מצהירה איילון כי בתקופה שבין 1.5.2008 ועד 16.7.2015 לא הופחת המע"מ מן הפצוי ששולם על ידה, למעט לעוסקים כפי שיעור הנכוי המותר להם.

...

ראו בהקשר זה: ת"צ 48536-12-17 חורב נ' פועלים אי.בי.אי. - ניהול וחיתום בע"מ (19.5.2021) פטור ממינוי בודק מצאתי כי בנסיבות העניין יש מקום להיעתר לבקשת הצדדים ואין מקום למינוי בודק לפי סעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

אני ממנה את רו"ח אריה רפפורט כמומחה לצורך ביצוע הסדר זה. ב"כ הצדדים ימציאו למומחה את פסק הדין, ויוודאו כי הוא פנוי וחפץ בביצוע המשימות שהוטלו עליו בהסדר כמומחה.

טענות הנתבעת הנתבעת אינה מכחישה את ארוע הגניבה ושבמועד הארוע המשאית והנגרר היו מבוטחות אצלה בפוליסות הנ"ל. יחד עם זאת, הנתבעת טוענת שהנה פטורה מחבותה לפצות את התובעת וזאת בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח").

הנתבעת טוענת לפטור מחבותה לפצות את התובעת מכוח הוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח מאחר שלטענתה, נימסרה לה במתכוון, גרסה לא נכונה, על מנת לזכות בתגמולי ביטוח שלא כדין וזאת שעה שמנהל התובעת והנהג, טענו שהקוד הסודי לא היה רשום על הסוכך.

בעניינינו, הנתבעת הוכיחה כי הקוד נרשם על הסוכך וזאת בנגוד לתנאי הפוליסה של המשאית, לפיהם המבוטח, ובעניינינו התובעת, ו/או המשתמש ברכב לא יחזיק את רישום הקוד הסודי להפעלת מערכת המיגון /האיתור ו/או מפתח כספת המיגון בצרור המפתחות ו/או בכל מקום אחר ברכב.

מכאן, יש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת תגמולי ביטוח חלקיים בגין ארוע הגניבה, על יסוד הוראת סעיפים 21 ו- 18(ג) וזאת לאחר שהוכח כי התובעת לא נקטה באמצעים שהיה עליה לנקוט לפי הפוליסה להקלת סיכונה של הנתבעת, דבר שהוביל לגניבת המשאית והנגרר שהיה מחובר אליה.

...

יוצא אפוא, כי על הנתבעת לשאת בתגמולי ביטוח בשיעור של 51% מתגמולי הביטוח הקבועים בפוליסה (המורכב מהיחס בין הסך של 15,160 ₪, סכום הפרמיה השנתית אותו שילמה התובעת במסגרת הפוליסה נשוא התביעה לבין הסך של 29,720 ₪, סכום הפרמיה השנתית בגין הפוליסה החלופית המוצעת).

מכאן, יש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת תגמולי ביטוח חלקיים בגין אירוע הגניבה, על יסוד הוראת סעיפים 21 ו- 18(ג) וזאת לאחר שהוכח כי התובעת לא נקטה באמצעים שהיה עליה לנקוט לפי הפוליסה להקלת סיכונה של הנתבעת, דבר שהוביל לגניבת המשאית והנגרר שהיה מחובר אליה.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

אקדים את המאוחר ואומר כי בסופו של הליך איבחון, שירות המבחן התרשם משיתוף פעולה חלקי מצד הנאשם, שלו מוטיבציה חיצונית בלבד, ועל כן לא מצא כל יעילות בהמשך מעורבותו.

מעבר לנזק הממוני יש להביא בחשבון את הנזקים הנלווים ובהם עוגמת נפש וטרדה רבה וכן את הנזקים העקיפים שנגרמים עקב עבירות מעין אלו הבאים לידי ביטוי בהעלאת פוליסות הביטוח, הצורך בהתקנת אמצעי מיגון נגד גניבות רכב וכיוצב'.

אבהיר כי חלק מהמקרים חמורים מעניינו וחלקם נופלים מהם והדבר נילקח בחשבון ומבוצעות ההתאמות הנדרשות: רע"פ 6957/20 ספורי נ' מדינת ישראל (25.10.2020); רע"פ 1123/18 דבארי נ' מדינת ישראל (14.3.2018); רע"פ 2054/18 רבאיעה נ' מדינת ישראל (12.03.2018); רע"פ 1108/15 שעאבנה נ' מדינת ישראל (24.2.2015); עפ"ג 20494-05-23 מדינת ישראל נ' שרקייה (31.5.2023); עפ"ג 5671-11-22 רג'ב נ' מדינת ישראל (16.1.2023); עפ"ג 37836-10-22 רג'ב נ' מדינת ישראל (2.1.2023); עפ"ג 1190-03-21 אלבטיחאת נ' מדינת ישראל (5.5.2021); עפ"ג 63242-10-20 קבהא נ' מדינת ישראל (16.11.2020); עפ"ג 60489-11-19 אבו עראם נ' מדינת ישראל (17.2.2020); ת"פ 21739-01-23 מדינת ישראל נ' חדאידה (23.5.2023); ת.פ 7901-03-21 מדינת ישראל נ' מוהיב (20.7.2022) – נקבע מיתחם 22-8 חודשים בגין גניבת רכב בצוותא והעברתו לשטחים – (הוצג על ידי ההגנה); ת"פ 52079-06-18 ות"פ 8633-10-19 מדינת ישראל נ' אבו עצא (18.12.2019).

מוסבר לנאשם כי ניתן לשלם את הקנס והפיצוי כעבור שלושה ימים מיום מתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגביה באחת מהדרכים הבאות: · כרטיס אשראי באתר המקוון של רשות האכיפה והגביה www.eca.gov.il; · מוקד שירות טלפוני בשירות עצמי (מרכז גביה) 35592* או בטלפון 073-2055000; · במזומן בכל סניף של בנק דואר בהצגת תעודת זהות בלבד (או צורך בשוברים).

...

מקובלת עליי בהקשר זה טענת ההגנה שלפיה מידת האשם שיש להטיל על כל חולייה בשרשרת הפעילות העבריינית היא מעט שונה.

לאור כל האמור ובהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, מידת הפגיעה בערכים המוגנים ומדיניות הענישה הנהוגה, מצאתי לקבוע את מתחם העונש ההולם בין 24-9 חודשי מאסר לצד רכיבי ענישה נוספים.

תוצאה לפיכך ובאיזון בין הנסיבות שעומדות לזכות הנאשם ובין הנסיבות שעומדות לחובתו אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות מיום 17.1.2024 הנאשם יתייצב ביום 19.3.2024 בשעה 8:00 במשרדי הממונה במפקדת מחוז מרכז של שב"ס. הנאשם מוזהר כי עליו לעמוד בתנאי ההעסקה ובדרישות הממונה, לרבות בדבר איסור צריכת אלכוהול או שימוש בסמים, וכי כל חריגה מהכללים עלולה להביא להפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת עונש המאסר מאחורי סורג ובריח.