פיצוי חד פעמי במקום זכויות פנסיה

זכויותיו הפנסיוניות והבהרתי לו את ההשלכות העתידיות והמשמעויות הכספיות של המרת קצבה עתידית מגיל 67 ואילך למשך כל תוחלת חייו, לעומת בקשתו להמיר זכות זו בסכום חד פעמי.

הבהרתי לתובע כי על פי הנהוג והמקובל בערייה רק וועדת הפרישה העירונית מוסמכת לאשר תשלום פיצויים במקום זכויות פנסיוניות ולשם כך עליו לחתום "הסדר להפסקת עבודה וקבלת פצויי פיטורים" שלפיו הוא מוותר וויתור סופי ובלתי חוזר על כל זכויותיו לקיצבה (להלן: ההסדר)" (סעיפים 8-10 לתצהיר וייס, דגש במקור ש.ש.).

...

זאת כאמור בעניין גזר הדין וכלשונו: סוף דבר הוכח כי התובע חתם על המסמכים לבחירה של פיצויים במקום פנסיה, מתוך ידיעה כי הוא מאבד זכויות.

תביעה זו נדחית.

אולם התובע סירב לעשות כן. התביעה נדחית כליל.

] "בשל חשיבותו של נושא הגימלה לעובד ולשאיריו והנשיאה ההדדית בנטל הביטוח הפנסיוני, יש להקפיד ולפקח על קיום הוראותיו של צו הרחבה המחייב מעביד לבטח את עובדיו בקרן ביטוח... דרך המלך באכיפת צו ההרחבה היא הגשת תביעה על ידי העובד לשם העברת התשלומים לקופת גמל על ידי המעביד. עובד היודע כי מעבידו אינו מעביר תשלומים שוטפים לגביו לקופת גמל, ואינו נוקט בכל צעד כנגד זאת, מתרשל בכך ביישום זכויותיו, והוא מצפה לקבל בסוף תקופת עבודתו, לעצמו, פיצוי חד פעמי במקום זכויותיו הפנסיוניות. לפיכך בבוא בית הדין לפסוק בתביעה לתשלום פיצוי ממעביד עקב אי העברת תשלומים שוטפים לקופת גמל, עליו לברר תחילה אם ניתן ללכת בדרך המלך, ולשלם את חוב התשלומים לקופת הגמל (ראה לעניין זה את הסיפה של סעיף 19 א' (י) (1) לחוק הגנת השכר). רק אם מתברר כי הדרך האמורה אינה ישימה, יובאו בפני בית הדין ההוכחות הנדרשות על הנזק שניגרם לעובד עקב אי העברת התשלומים. לא הובאו הוכחות כאמור, לא יהיה זכאי העובד לפצוי".   בעניינינו כאן, אנו סבורים כי "דרך המלך" שבה מועברים התשלומים ישירות לידי קופת הגמל, אינה סלולה בפני הצדדים.

...

בנוסף לעיל, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

משהורינו לנתבעת להעביר לתובע את הסכומים הפסוקים, כאמור לעיל, תביעתה של התובעת 2 – נדחית.

בשים לב לנסיבות, וחרף דחיית התביעה, תשלם הנתבעת לתובעת 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪.

המדינה מודעת לכך כי השינוי החקיקתי אינו מציג פיתרון מלא ומספק למחדל שנעשה בעיניינן של התובעות וזאת לאור הצעתה לתשלום פיצוי חד פעמי אם יתברר כי הקצבה שתתקבל מהכספים שנצברו בתעוז תהיה נמוכה מזו שהיתה מתקבלת לו הופרשו מלכתחילה כספים לפנסיה צוברת.

אשר לתעוז נקבע במפורש: "קופת תעוז אינה קרן פנסיה צוברת, באשר העובד או שאריו זכאים רק לכספים שהצטברו בקופה (בין אם הם משולמים בתשלום חד פעמי או בתשלומים עיתיים), ולא לקיצבה על פי הוראות התקנות ללא קשר לכספים שנצברו לזכות העובד" (פרשת לחובר).

לטענת המדינה ככל ותקבע זכאות לפנסיה תקציבית, הרי שהזכאות הנה מיום 1.4.80, המועד בו הצהירו התובעות וחתמו על המשך ביטוחן בתעוז תוך קבלת פיצויים על התקופה הקודמת למועד זה. טענותיהן של התובעות הן למעשה טענות הנוגעות ל"כדאיות העסקה" בדיעבד ואין לתת להן מקום.

...

מסקנה זו עולה לטעמנו אף עם הסכם 3.3.99.

המסקנה איפוא כי עצם "הכשרת" תשלום תוספת מכח הסכם 3.3.99 ל"עובדים ותיקים", אין בה כדי להפוך רכיב זה לרכיב פנסיוני ככל שלא היה כזה במועד הקובע.

משזו המסקנה, מתייתר הדיון בנפקותם של כתבי הויתור עליהם חתמו התובעות בשנת 2007 כתנאי לפיצוי רטרואקטיבי של 7 שנים בגין היעדר הפרשה בגין רכיב זה. התוצאה איפוא כי התביעה מתקבלת בחלקה.

לתיק הוגשו שתי חוות דעת, כדלקמן: חוות הדעת הראשונה מיום 15.10.20 (הוגשה לתיק ביום 20.10.20) בה קבע האקטואר שתי חלופות לאיזון (להלן: "חו"ד הראשונה"): חלופה ראשונה - איזון הזכויות ליום חוות הדעת: הנתבע יעביר לתובעת סכום חד פעמי (מהוון) בסך של 172,248 ₪.

סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, קובע כי "עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט – (1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;" סעיף 5(ג) מגדיר את "כלל נכסי בני הזוג" – "לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פצויי פרישה, קרנות הישתלמות, קופות תגמולים וחסכונות." הצדדים חלוקים בשלוש שאלות עיקריות כמפורט לעיל; שתוף בכספים שקבלה התובעת מעזבון אביה, חוות דעת האקטואר הצריכה לאיזון לעניין הפרישי הישתכרות ובכלל זה השכר הקובע, ושיעור חלוקת הנכסים.

בסעיף 5 לתשובות המומחה מיום 30.9.21, היתייחס לסכום הפצוי שעל הנתבע לשלם לתובעת בגין נכסי קריירה והפרשי הישתכרות, כדלקמן: "השפעת ההגדלה בסכום המזונות שאמורה לקבל האשה בגין הילדים. ככל שסכום המזונות יוגדל רטרואקטיבית מהמועד הקובע לסך של 6,100 ₪ במקום 3,600 ₪, שהיה ידוע לי על כך בעת חישוביי בחוות הדעת, וככל שכב' ביהמ"ש יאשר זאת, אזי ישתנה סכום הפצוי החד פעמי שעל האיש להעביר לאשה בגין נכסי הקריירה/הפרישי הישתכרות לסך של 1,153 ₪ לחודש )במקום 1,850 ₪ כאמור בחוות דעתי(, וכן סה"כ הפצוי החד פעמי ישתנה לסכום של 64,151 ₪, )במקום 102,945 ₪ כאמור בחוות דעתי." המומחה נחקר ע"י ב"כ התובעת לעניין חישוב סכום הפצוי, והבהיר: "חוות הדעת הראשונה מתאריך 15/10/20 שנעשתה על ידי התייחסה למזונות שנקבעו בסך 3,600 ₪ ... בשאלות ההבהרה שקבלתי נימסר לי שהמזונות הם 6,100 (תיקון שלי ל-ד.ח) ₪ ולא 3,600 ₪, בהתאם לזה תיקנתי את חישוב הפרישי ההישתכרות וקיזזתי 6,100 ₪ מתוך הנחה שמדובר במזונות." (שם בעמ' 15 שו' 6-10, פר' מיום 2/5/22).

...

אני מאשרת את חוות דעת האקטואר מיום 15.10.20 ונותנת לה תוקף של פס"ד. בהתאם לכך, הנני מורה כדלקמן: חלוקת הזכויות הפנסיוניות, תבוצע כקבוע בחלופה השנייה, ובהתאם לפסיקתות שנחתמו.

אני קובעת את חלקה של התובעת בשווי עסקו של הנתבע בסך 43,079 ₪; על הנתבע לשלם לידיה סך זה וזאת תוך 30 ימים כשהוא נשוא הפרשי הצמדה על פי דין החל מיום מתן חוות הדעת (15.10.20) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

טענות התובעת לעניין חלוקה בלתי שווינית, בהתאם לסעיף 8(2) לחוק, נדחות במלואן.

שלישית, גם על פי הוראת התקשי"ר, התובע אינו זכאי להגדלת הקצבה, שכן הוראת סעיף 85.143(ח) לתקשי"ר מחייבת עמידה בשני תנאים: האחד, כי מדובר בעובד אשר צבר זכויות פנסיה במקום עבודתו בחו"ל ואיבד זכויותיו והשני כי איבוד הזכויות ארע "עקב רדיפות". בעניינינו, התובע לא עומד באף אחד מהתנאים הנדרשים.

בשונה מהזכות לתשלום דמי מחלה שנועדה לאפשר לעובד קיום בשעה שנבצר ממנו להמשיך לעבוד עקב מחלתו ומהוה חלק מהשכר השוטף, מטרת תשלום הפצוי בעד ימי מחלה לא מנוצלים הנה לעודד עובדים להמנע מהיעדרויות לא מוצדקות בכסות של "מחלה" באמצעות תשלום מענק חד פעמי בתום תקופת העבודה[footnoteRef:32].

...

אין בידינו לקבל גם את טענת התובע ולפיה הוא זכאי להגדלת הקצבה בשיעור של 3% בגין "איבוד מעמד בחו"ל" בהתאם לסעיף 54 לחוקת הגמלאות.

] [31: העתק הבקשה צורף כנספח 5 לתצהיר גילוי מסמכים של התובע; סעיף 30 לסיכומי התובע והנספחים שם. ] על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים שהתובע לא הוכיח שהוא זכאי להגדלת שיעור הקצבה.

] על יסוד כל האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה לפדיון ימי מחלה וחופשה.

סוף דבר התביעה נדחית במלואה.