פיצוי חבר מושב בגין אי הענקת זכות למגרש בהרחבה

סמוך לאחר מכן, בחודש מאי 2017 חזר העותר ופנה לרשות בטענה כי בידיו "חומר רציני מאוד על נושא הכספים האסורים", ואולם גם פניה זו נדחתה ביום 5.6.2017, תוך שצוין כדלקמן: "הנחלות הנן יחידת קרקע שניתנה בזמנו באופן שוויוני למתיישבים. משכך, יש היגיון בכך כי עם גריעת שטח מנחלה לטובת הרחבת המושב, וכאשר הגריעה אינה שווה בין כלל הנחלות – ייערך במושב איזון פנימי. מהעובדות שהוצגו במכתביך לא ניתן היה ללמוד או להבין שמדובר באיזון פנימי שאינו סביר, שנעשה בין חברי האגודה." (בסעיף 4).

הרשות טוענת כי דינה של העתירה להדחות על הסף, בראש ובראשונה משום שהסעד העקרי המופנה כלפיה כלל אינו מצוי בסמכותה: העותר מבקש כי הרשות תעמיד את המשיב לדין ותחלט כספים שברשותו, ואולם ברי כי אין לה כל סמכות לעשות כן. עוד נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל אי צירוף האגודה השיתופית להליך – חרף העניין שעשוי להיות לה בתוצאתו.

לגופם של דברים טוען המשיב כי במקרה דנן אין ולא היתה גבייה של "כספים אסורים": מדובר בפצוי שניתן על ידי האגודה השיתופית (ולא על ידי המשתכנים בהרחבה) לחברים שמסרו מגרשים מנחלותיהם לטובת ההרחבה – וזאת בגין אובדן זכויות, פגיעה בקניין ופגיעה בהכנסה החקלאית.

...

מנגנון הפיצוי נבחן על ידי הרשות ועל ידי רשם האגודות השיתופיות, ולא נמצא כל פסול בהתנהלות זו. לאחר עיון בעתירה ובתגובות מאת הרשות והמשיב על נספחיהן, וכן בתשובת העותר לתגובות המשיבים, ניכר כי דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה; ואבאר.

לגופו של עניין, טענותיו של העותר בנוגע לגביית כספים אסורים במסגרת של "קרן סודית" נבדקו ונדחו זה מכבר על ידי הרשות – ולא מצאנו כל יסוד להתערב בקביעה זו; מה גם שלמסקנה דומה הגיעו הן רשם האגדות השיתופיות הן משטרת ישראל כמפורט לעיל (הגם שערר על החלטת סגירת תיק התלונה תלוי ועומד).

" התוצאה היא שאנו מורים על דחיית העתירה על הסף.

האם זכאים המבקשים לקבל צו מניעה שיאסור על האגודה להמליץ על מגרשים בהרחבה אשר עומדת לקראת מימוש במושב זוהר והאם יש מקום לאסור עליה לפתח 11 מגרשים ולתת צו מניעה שיאסור עליה להכנס לתוך תחומי השטח של המבקשים מעבר לחלקת המגורים בגודל של כ- 2 וחצי דונם.

לשיטת המשיבה המבקשים קיבלו את מלוא הפצוי שהובטח להם ובתמורה היה ברור כי מוותרים גם על השטח אותו הם מכנים חלקה א. עוד מדגישה המשיבה כי בשטח בו טוענים המבקשים לזכויות תוכננו 5 מגרשים ולא 11 ובכל מקרה בהתאם לחוזה המשבצת לאגודה זכות לפנות אותם בתמורה למתן קרקע חלופית, כפי שנעשה, לצורך שינוי יעוד של חלקות העיבוד לצרכי הרחבה למגורים כמפורט בסעיף 26 להסכם.

על טיבן של הזכויות בנחלה' עמדה כב' השופטת ע' ברון בה"פ (מח' ת"א) 1262/04 יוגב ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל, 16.6.10, אשר דנה בהקף עיקול זמני שהוטל על קרקעות האגודה: "נחלה היא חלקת אדמה המהוה חטיבת קרקע שלמה המיועדת למגורים ולעיבוד חקלאי, המורכבת מחלקה א, חלקה ב וחלקה ג אם קיימת. שטח הנחלה המיועד למגורים ידוע בכינויו חלקה א; שטח הנחלה המיועד לעיבוד חקלאי ידוע בכינויו חלקה ב; וחלקה ג, כפי שהיא מכונה, זו חטיבת קרקע בלתי מחולקת שנועדה בין לעיבוד משותף של כלל חברי האגודה ובין לשטחים הציבוריים, כשלכל בעל נחלה יש חלק יחסי בה... לא ניתן לפצל נחלה ולמכור רק חלק הימנה ...

על כן לא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשים באופן המצדיק מתן סעד, למרות הקושי הראייתי והשהוי בטענותיהם.

...

אין בידי לקבל את הטענה כי עילת התביעה נולדה רק עת הכחיש הועד את זכותו ועל פניו העילה נולדה סמוך לאחר ההבטחה הנטענת בשנת 1998.

אמנם זכות הקצאה אינה זכות במקרקעין, אולם מטרת המבקשים לקבל מגרש וזכויות קנייניות בו לרבות שינוי תב"ע, ועניינים אלו ספק אם מסורים לסמכות בית משפט זה. מקובלת עליי טענת המשיבה כי שעה שהסעד המבוקש כולל פגיעה באופן שיווק המגרשים בהרחבה, היה לכל הפחות צורך לצרף כמשיבים את כל מי שעלול להיפגע מההחלטה.

לאור מכלול השיקולים המפורטים בהחלטה זו, הבקשה למתן צו מניעה נדחית.

בנסיבות אלה, טוענים הזוג ****י כי בית המשפט יתן סעד הצהרתי לפיו על נוה מיכאל להגשים את שנפסק במילים "כל הזכויות", לאפשר להם להשיב את מחוגי הזמן ולקבל את אשר מגיע היה להם ככל חבר מושב ששילם את חובו עוד ב־2006 – אם בדרך של מתן מיגרש בפועל ואם בדרך של פיצוי כספי של ערך הזכות המחושב, בסך 600,000 ש"ח. ביום 07/09/09 שלחו הזוג ****י מכתב דרישה לקבלת זכויותיהם, לרבות זכויות במניות תנובה וזכאותם לחלקה.

עוד העיד כי ראה את עצמו, ככל חבר במושב, כבעל זכות לקבל מיגרש בהרחבה מכוח החלטה של האספה הכללית, אלא שבגלל שהמינהל לא רוצה לתת מגרשים לבעלי המשקים הוסכם כי בעלי המשקים יציעו מועמדים מטעמם.

חוות־דעת ועדויות שמאים, אדריכל ומודד מטרות חוות־הדעת של השמאים והמודדים בתיק היו שלוש: האחת, להאיר את עיני בית־המשפט בשאלה אם ניתן או לא ניתן כיום לתת סעד הצהרתי או צו עשה בעין של מתן מיגרש בעין בתחומי נוה מיכאל, ומהן השלכות של מתן סעד שכזה על היישוב נוה מיכאל; השנייה, שומת שווי של מיגרש בהרחבה נוה מיכאל בזמן הרלוואנטי לתביעה; השלישית, לשום את ניזקי התוכנית מי/במ/444א' מיום 16/11/97 בכל הנוגע להשפעתה על נחלה 11 – היא נחלת הזוג ****י.

...

כיצד, אם כן, יכול היה המומחה מטעם נוה מיכאל לטעון בנשימה אחת כי הנחלה קיבלה תוקף תכנוני חוקי רק ב־1997, מקום שנבנה עליה בית בהיתר לפני כן? אשר על כן, נדחית טענת נוה מיכאל על השבחה מיוחדת של נחלה 11 כתוצאה מתכנית מי/444.

בהעדר אפשרות משפטית לאכיפת פסק דין הצהרתי זה על צדדים שלישיים דרושים קובע בית המשפט כי : התביעה לצו עשה – נדחית.

ופסק דין זה לא יחסום אותם מלעשות כן. התביעה לנזק בלתי ממוני – נדחית.

רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") ביקשה להקצות 170 חלקות לבניה עצמית לצורך הרחבת שטח המושב ועל כן פורסמה בשנת 1996 תוכנית מתאר מקומית.

לפי ההסכם החדש נימסרו 28 מגרשים לשיווק על ידי החברה ונותרו 74 מגרשים לשיווק דרך מיכרז על ידי רמ"י. ביום 14.11.02 חתמו רמ"י והמושב על הסכם לפצוי בקרקע, שלפיו ויתר המושב על זכויותיו במקרקעי ההרחבה בתמורה להקצאת 28 מגרשים שיועדו לחברה.

היתנהלות זו של העמותה והועד עולה כדי חוסר תום לב בניהול הליכים משפטיים, שכן לא ניתן "לישון" על הזכויות במשך תקופה כה ארוכה, להתעורר באיחור ולבקש היתר להגשת תביעה בבית המשפט, חלף הכרעה בתביעות החוב ולאחר מכן, ומשנדחתה הבקשה, להטיל דופי בדרך פעולתם של המפרקים שלא הכריעו בתביעות החוב, באישורו של בית המשפט.

על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור ולמעשה הבקשה הנוכחית של העמותה והועד הנה ניסיון להתגבר על ההחלטות שניתנו במסגרת דיון שנועד לברר את הקף עבודות הפיתוח במגרשי ההרחבה במושב.

...

יחד עם זאת ועל אף כל האמור לעיל, החלטתי שלא להתעלם מהטענות לגופו של עניין מטעם העמותה והוועד.

בסעיף 87 לכתב התביעה שהוגש לבית משפט זה מטעם העמותה והוועד המקומי, נכתב כדלקמן: "87. בסופו של דבר, ולאחר ההסכם המשולש מיום 30.11.06, נקבע סכום הפיתוח לכל מגרש על הסך של כ- 100 אלף ₪ (בערכי חודש מרץ 2004) במכפלת 145 מגרשים שטרם בוצעה לגביהם העבודה. זאת אומרת, שסכום הפיתוח הכולל הועמד לכאורה על הסך של כ- 14,500,000 ₪ (בערכי חודש מרץ 2004). אלא, שבשלב זה נותרו לשיווק רק 74 מגרשים של משתכנים משלמים ולפיכך נעשתה מניפולציה פסולה וחמורה שבמסגרתה הוסכם בין הצדדים להסכם המשולש, באישור הרשות, כי מלוא הסכום הדרוש לפיתוח יושת רק על 74 רוכשי המגרשים במכרז הרשות ולפיכך, חויב כל רוכש לשלם סכום כפול (בערך) מן הסכום האמיתי שהיה נדרש לשלם אילולי בוצעה המניפולציה האמורה". אותה טענה הופיעה גם בבקשת רשות הערעור שהגישו העמותה והוועד לבית משפט העליון, על פיה, תקציב העבודות הועמד על סך של 14.5 מיליון ₪ כולל מע"מ. מדובר בתקציב שקבעה המועצה האזורית מטה יהודה בהסתמך על דוח חברת אב-אל ניהול וייעוץ הנדסי בע"מ, חברת ייעוץ ופיקוח מטעם המועצה, אשר צורף כנספח 7 לתצהירו של מר לולו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת המפרקים לאישור הסדר הנושים מתקבלת וניתן להסדר הנושים תוקף של פסק דין, בכפוף להגדלת הסכום שיוקפא בקופת הפירוק לטובת השלמת העבודות לסך של 7.5 מיליון ₪ בתוספת מע"מ וכן בכפוף לכך שהשלמת העבודות תבוצע על ידי קבלן שייבחר על ידי המפרקים באמצעות פרסום מכרז, כאמור לעיל.

ביום, 30.4.2011, כאשר הליכי אישור התכנית היו ב"ישורת האחרונה", התקבלה החלטה 3212 המשנה את הליכי קבלת חברים למושב, ובעקבותיה לא ניתן להקצות את מיגרשי ההרחבה בפטור ממכרז.

בדיון מיום 16.11.2015 טען המושב כי שיווק כל מיגרשי ההרחבה לציבור עלול לפגוע בבעלי הנחלות הקטנות "אשר אין ביכולתם לבנות יח"ד שניה בשטח הנחלה". בסיום הדיון הציעה הרשות לבחון הענקת זכות פיצוי וייזום ביחס ל20% משטחי האגודה בתכנית.

...

עמדת הרשות הייתה שאין לאפשר המרת נחלות ואולם ניתן לאשר את זכות הייזום.

מכאן מתבקשת המסקנה שהרשות נוהגת בשוויון עם כל חברי המושב.

סוף דבר התביעה נדחית.