בשני כתבי הגנה נפרדים שהגישו הנתבעים 2 – 9 מחד והנתבע 1 מאידך, הגם שהראשונים מיוצגים אף הם על ידי הנתבע 1 אשר מיוצג על ידי עו"ד אהרוני ממשרדו, הכחישו הנתבעים את טענות התובעים וטענו בין היתר את הטענות הבאות: כי כל ההליכים הוגשו על ידם כדין, כי לא ניתן לתבוע אותם על עצם הגשת הליכים משפטיים, כי התביעה מוקדמת במובן זה שטרם הסתיימו ההליכים בפני המפקחת, כי התובעים השתהו וגררו רגליים בכל הקשור בהוצאת היתר הבנייה ואשמתם התורמת עולה כדי 100%, כי רק בחודש פברואר 2019 השלימו התובעים את התנאים לקבלת הכרה בבניית הבניין והשכרת הדירות במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, כך שממילא לא נגרם כל נזק מצו המניעה שניתן, כי התובעים התרשלו במילוי תנאי ההיתר וחרף זאת קיבלו הארכת מועד לצורך כך, כי הנתבעים לא ביקשו צו מניעה תקופה ארוכה ועל כן לא נימנע מהתובעים לקבל ההיתר ולבנות על פיו, כי מאחר ושטח החלקה בפועל קטן ממה שרשום בלישכת הרישום (בפועל השטח של התובעים הוא 246.98 מ"ר ולא 259 מ"ר), הרי שהתובעים קיבלו זכויות בנייה על חשבון הנתבעים, כי הנתבע 1 מעולם לא ביקש להיות יזם ולא הציע עצמו ככזה, אלא רק פעל כבא כוח הנתבעים, כי לא היה כל ניגוד אינטרסים או פגם אחר בייצוג הנתבעים, כי בפגישות בחודש דצמבר 2018 בין התובע 1 לנתבע 1 ושאר הנתבעים, הגיעו הצדדים להסכמה לבצוע פרויקט משותף, אולם לאחר מכן חזרו בהם התובעים מכך ונודע לנתבעים שהתובעים פועלים למכור את זכויותיהם בחלקה, כי צו המניעה פקע ביום 6.3.19 ולא בחודש מאי כטענת התובעים, כי בחודש מאי 2019 פלשו התובעים גם לחלקה של רח' המעורר 1 וזאת במסגרת עבודות ההריסה ובנייה, כי התובעים ביקשו עיכוב שיחרור הערבון שניתן להבטחת מצו המניעה משהודיעו כי בכוונת להגיש תביעה כספית עד יום 14.7.19, אולם משלא עשו כן מושתקים הם מלתבוע, כי עבודות ההריסה סיכנו את מבנה הנתבעים וגמרו לו נזקים רבים ועוד טענות שאין צורך ומקום לפרטם כאן וכעת.
אוסיף כי גם לו הייתי מגיע למסקנה כי התובעים לא ידעו שהתביעה לא תצלח משטרם הוצא היתר, הרי בהנתן כי הם עצמם טוענים כי בסופו של דבר שולם שכר הטירחה המדובר בגין הסכם הפינוי בלבד, לא ברור על מה מבוססת הדרישה להשבת שכר זה.
בכל הנוגע לפצוי הסטאטוטורי בסך של 100,000 ₪ עבור עוולה של גזל סוד מסחרי, גם כאן דין התביעה להדחות.
...
משמע - העיכוב של פרויקט הבנייה לא היה מוצדק בסופו של דבר ונעשה שלא כדין, גם אם ניתנו צווי מניעה זמניים.
סוף דבר
אשר על כן, התביעה נדחית ברובה ומתקבלת בשוליה.
אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעים 25,000 ₪ ואת הנתבעים 2 – 9 ביחד ולחוד לשלם לתובעים 25,000 ₪, הכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
