לפניי תובענה לפצוי בגין פירסום לשון הרע, בשל עיקולים שהטילה הנתבעת, המועצה המקומית יבנאל, על חשבונות הבנק של התובעת 1, חברת פאי לישראל בע"מ, לטענת התובעים, שלא כדין.
לבסוף טוענת הנתבעת כי בעיניינו לא מתקיימות יסודות עוולת לשון הרע שכן נקיטת הליכי גביית חוב ארנונה חלוט אינה מהוה לשון הרע אם כי פעולה של רשות שלטונית במסגרת הסמכויות שהוקנו לה על פי החוק ולחלופין טוענת הנתבעת להגנות המצויות בחוק של פירסום מותר, אמת בפירסום והגנת תום לב.
טענתה המקדמית של הנתבעת להעדר יריבות עם התובע 2
הנתבעת טוענת כאמור להעדר יריבות בינה לבין התובע 2, אבישי, ועותרת למחיקתו מכתב התביעה שעה שהעיקולים הוטלו על חשבון התובעת 1 בלבד.
לאור האמור לעיל ולאחר שלא הוכח בפניי כי פאי החזיקה בנכס נשוא העיקול וכן לא הוכח כי פאי חייבת לנתבעת בגין חוב ארנונה, מסקנתי הנה כי הנתבעת רשמה בטעות את מספר הח.פ של פאי לצד שמה של דקל בגין חוב הארנונה על הנכס דבר אשר הביא לרישום עיקולים שלא כדין על חשבונותיה של פאי.
ההלכה הפסוקה הכירה בכך שהטלת עיקולים שלא כדין על חשבונות בנק יכולה להוות פירסום לשון הרע גם כשמדובר בעיקול בסכום נמוך, שכן עיקול מציג אדם כמי שאינו משלם את חובותיו, באופן שהצריך נקיטה בסעד שכזה.
...
לבסוף טוענת הנתבעת כי דין תביעתו של אבישי להידחות בשל טענתה להעדר יריבות שכן הנתבעת מעולם לא טענה לחוב של אבישי ולא הטילה כספים על חשבונותיו ועל כן אין יריבות משפטית ולפיכך דין אבישי, לטענתה, להמחק מכתב התביעה כתובע.
לסיכום, הנתבעת פרסמה לשון הרע על התובע, ולא נמצא בפיה כל הגנה על פי חוק איסור לשון הרע, שעשויה הייתה להצדיק את הפרסום הפוגע.
לאור האמור, לאחר שבחנתי את כלל נסיבות העניין, לכאן ולכאן, סבורני כי ראוי להטיל על הנתבעת פיצוי כספי בסך 30,000 ₪.
סוף דבר
מכל המקובץ, אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעת לשלם לתובעת 1 פיצוי בסך של 30,000 ₪, בשל פרסום לשון הרע בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
