פיצוי ביטוחי על התהפכות רכב

לפניי תביעה כספית על סך 42,694 ₪ שעניינה פיצוי בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכבה של התובעת מסוג טויוטה קורולה בתאונה שהתרחשה ביום 10.7.15 במושב רנן עת נהג ברכב התובעת, אחיה של התובעת, מר אבירן נסים (להלן: "רכב התובעת" ו-"אבירן" בהתאמה).

במקרה דנן, בהודעתה לחברת הביטוח, דיווחה התובעת כי ביום 10.7.15 בשעה 14:10 נהג ברכב אבירן נסים במושב רנן ובתאור הארוע "נסיעה בכביש צר עם שוליים גבוהים ירידה מהכביש בניסיון לחזור לכביש הרכב היתהפך". בתאור הנזק צוין "שמשות גג מעוך פח מקדימה מעוך פנסים שבורים גלגלים עקומים ומפונצ'רים מראות שבורות". עוד דיווחה כי לא הייתה מעורבות של מישטרה וכי אין עדים לתאונה (נ/6).

ההדגמה תוארה על ידי בית המשפט "העד מדגים סטייה ימינה מהכביש ואומר ירידה קלה מהכביש וחזרה שמאלה והתהפכות של הרכב. העד מדגים שהרכב היתהפך על הגג שלו ושמצג הרכב לאחר התאונה כשהוא הפוך על הגב מצד ימין של הכביש". יש לציין כי בהדגמה לפניי, הדגים העד היתהפכות אחת בלבד של הרכב וזאת בשונה ממה שהעיד כשנשאל כמה פעמים היתהפך הרכב והעיד כי מדובר בשניים או שלושה סיבובים (התהפכויות של הרכב – מ.ח.נ).

...

בנסיבות אלה דין התביעה להידחות וזאת, אף מבלי להידרש לטענות ההגנה.

משכך, אף ההודעה לצד השלישי נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.

כמו כן, בנסיבות האמורות, ההודעה לצד שלישי נדחית.

רכבה היה מבוטח על ידי הנתבעות על פי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל- 1970.

התובעת הגישה תצהיר מטעמה בו טענה כי איבדה שליטה על רכבה עקב תנאי הדרך והרכב היתהפך, עוברי אורח סייעו לה לצאת מהרכב והיא המתינה ברכב עד להגעת אמבולנס למקום, אשר פינה אותה לבית החולים הדסה עין כרם כאשר היא סובלת מכאבים חזקים בגב התחתון המלווים בתחושת נימול ברגליים.

סוף דבר אני פוסקת לתובעת את הפיצויים להלן : הפסד הישתכרות לעבר 47,898 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה 4,430 ₪ עזרת צד ג' 1,000 ₪ כאב וסבל 8,000 ₪ סך הכל 61,328 ₪ אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת את הסך של 61,328 ₪ בנוסף ישלמו הנתבעות לתובעת הוצאות משפט וכן שכר טירחת עורך דין כולל מע"מ בשיעור של 15.34%.

...

בפתח סיכומיה טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה על הסף היות והוגשה בשיהוי וסמוך למועד התיישנות התביעה.

לאור כל האמור, אני קובעת כי יש לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' לעבר ובגין הוצאות רפואיות בסך של 5,430 ₪.

לעניין זה אני דוחה את טענות הנתבעת.

סוף דבר אני פוסקת לתובעת את הפיצויים להלן : הפסד השתכרות לעבר 47,898 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה 4,430 ₪ עזרת צד ג' 1,000 ₪ כאב וסבל 8,000 ₪ סך הכל 61,328 ₪ אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת את הסך של 61,328 ₪ בנוסף ישלמו הנתבעות לתובעת הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך דין כולל מע"מ בשיעור של 15.34%.

המבקש איבד שליטה על רכבו, היתהפך, ונגרמו לו כתוצאה מכך שברים בעמוד שדרה גבי ומותני, שבר באף, וקרעים בשפה ובחניכיים העליונות.

כנגד המבקש ומר עדאל הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של שבוש הליכי משפט וניסיון לקבל דבר במירמה בטענה שהם מסרו גרסה כוזבת לפיה מר עדאל הוא שנהג ברכב, מתוך מטרה להונות את חברת הביטוח ולזכות בפיצויים שהמבקש אינו זכאי להם.

...

לאחר שבחנתי את עדותו זו של המבקש, הגעתי לכלל מסקנה, כי המבקש הניח, הגם באופן מינימלי, את התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת מצבו הכלכלי הרעוע.

יחד עם זאת, לאור פגיעתו הקשה של המבקש בתאונה, ולאור גובה הפיצוי שקיבל בגין פגיעתו, וגם בהתחשב בעובדה שעילת התביעה שעל המבקש להצביע עליה איננה מצויה ברף הגבוה, בשלב זה, אני סבור כי אין לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי התביעה של המבקש ובוודאי שאין בשאלות והספקות שהעלה המשיב, כדי לשלול את זכותו של המבקש להגיש התביעה ואת זכות הגישה לערכאות השמורה לו. אני סבור, כי לאור האמור לעיל, ובהינתן שמחד, עלה בידי המבקש להוכיח מצב כלכלי קשה אם כי בראיות מינימליות, ומאידך, לאור השאלות שעולות בדבר איכות עילת התביעה בה מחזיק המבקש, האיזון הראוי בעניין זה יושג באמצעות חיובו של המבקש בתשלום מחצית האגרה בגין התביעה שהוגשה.

הואיל וקיבלתי הבקשה בחלקה, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ראמי ביקש לפרוק סחורה ותוך כדי כך היתהפך הנגרר ופגע ברכב שירביט.

שירביט טענה, כי כוונת המחוקק בסעיפים הנ"ל הייתה, להגן על כספי הפצוי בהם זכה המבוטח על פי הפוליסה שלו, מפני האפשרות כי חברת הביטוח בה הוא מבוטח, תתבע אדם אשר הוא קרוב קרבה משפחתית למבוטח, מאחר ומדובר "בכיס זהה". המחוקק ביקש, למנוע מצב בו היתרחש ארוע בטוחי בין בני מישפחה והמבוטח ימנע מלהפעיל את הפוליסה ויאלץ לשאת בעלות הנזקים מכיסו הפרטי, שכן אם יפעיל את הפוליסה, עשויה חברת הביטוח במצב רגיל לתבוע מבן המשפחה את אותם הנזקים ששילמה למבוטח.

שנית, במקרה שלפנינו מדובר בשלוש חברות ביטוח שביטחו את כל הרכבים שהיו מעורבים בתאונה וככלל אין זה צודק להעמיס את תוצאות המקרה הבטוחי על פוליסה אחת כאשר המבוטחים עצמם, בכללותם, דאגו לפוליסה נפרדת הן לרכב הניזוק, הן למשאית והן לנגרר.

...

בעניין שלפני יש לחזור שוב ולהאיר, כי כל המעורבים בתובענה הנ"ל, הינן חברות ביטוח, וגם בשל כך, התוצאה היא לא רק נכונה משפטית אך גם צודקת.

סוף דבר, הערעור נדחה.

המערערת תשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עו"ד בגין ערעור זה בסך של 3,600 ₪.

לעניין הגניבה נפסק אמנם על-ידי השופט בן שלמה כי יש ללכת בעקבות ע"א (חי') 186/94 "סהר" חברה לבטוח נ' וינרסקי שם פירשו את המונח "גניבה" על-פי משמעותו בחוק העונשין, אולם נפסק לטובת התובע כיוון שאין קשר בין הסעיף בפוליסה העוסק בבני אדם הרשאים לנהוג ברכב לבין נסיבות מקרה הביטוח לעניין היתנגשות מקרית, היתהפכות ותאונה.

משנעשה שימוש ברכב ללא רשות על-ידי נהג חסר רישיון שלא ברשות הבעלים, אין מקום להעניש את הבעלים על כך. בעל רכב מבוטח מצפה לקבל פיצוי בטוחי לנזקיו במקרה של נטילת רכבו ללא רשות לא פחות מכפי שהוא מצפה לקבל פיצוי לנזקים בגין גניבה.

לאור זאת, בתה של התובעת שנטלה את הרכב ללא רשות ומסרה אותו לחברתה, לא גנבה את הרכב ולפיכך אין כאן מקרה ביטוח על-פי סעיף 1(4) לפוליסה המזכה בתגמולי ביטוח בגין גניבה ונזקים שנגרמו בעקבותיה, ומאחר שהנהיגה לא הייתה ברשות ונעשתה ללא רישיון נהיגה-אין הפוליסה חלה בגין התאונה על-פי סעיף 1(2).

...

בתי-המשפט אף נחלקו ביניהם בשבתם בדין בעירעור באותו הרכב-וניתנו דיעות רוב ומיעוט בסוגיה זו. נראה לי כי הדרך הראויה ליישב את המחלוקות היא דרך הביניים: מצד אחד, לא לנקוט בגישה המחמירה שרק גניבה במובנה הפלילי תיחשב לגניבה לצורך הפוליסה, ומצד אחר לא ללכת לכיוון מנוגד לחלוטין ולגרוס שכל נטילת רכב ללא רשות תיחשב בעיני "האדם המסחרי הסביר" כגניבה.

התובעת אינה זכאית לפיכך לתגמולי ביטוח ואני דוחה את תביעתה, ומחייב אותה לשלם לנתבעת הוצאות המשפט ושכר טירחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח בצרוף מע"מ, ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל.