בבקשת האישור נטען כי משיבה 1 היא עריית קלנסואה, העיר שבתחומה עובר קטע מהנחל, והיא אחראית לכל תשתיות הביוב שבתחומה לרבות על המערכות לנקוז שפכי היישוב למיתקן לטיהור שפכים (להלן: מט"ש) ייעודי של העיר, המצוי בסמיכות לעיר קלנסואה; משיבה 2, תאגיד המים והביוב מי עירון בע"מ, אחראית על הקמה, ניהול, הפעלה ותחזוקה שוטפת של שירותי המים והביוב, בין השאר של העיר טייבה.
לטענת המבקש, מי השופכים המגיעים ממקורות שונים ובעיקר משימושים ביתיים, מוזרמים מבתים ומפעלים דרך צנרת מופרדת למט"ש אשר לרוב מרוחקים מאיזורי מגורים ואשר האחראים על פעילותם הם תאגידי המים והרשויות המקומיות כמפורט לעיל.
לטענת משיבה 2, החל משנת 2017 היא החלה בעבודות תיכנון יסודיות לתשתיות הביוב בעיר שאז התברר לה כי בעיר טייבה אין תשתיות ביוב ראויות והיא טיפלה בנושא כאשר התקינה בריכות ביוב כולל 3 משאבות לאיסוף מיי ביוב; המים והשפכים לא מגיעים מהעיר טייבה אלא בעיקר מהעיר טירה ולכן היה על המבקש לצרף את עריית טייבה, עריית טירה וכן את המשרד להגנת הסביבה לבקשת האישור; עצם הסכמת המשיבה 2 לתכנית מתחברים למים כחלק מהפצוי לקבוצה, אין בה כדי להוכיח אחריותה לעניין זהום המים בנחל; המבקש לא פנה אל המשיבה 2 בפנייה מוקדמת טרם הגשת בקשת האישור.
כמו כן נטען כי משיבה 2 הודתה באחריות חלקית בכך שהתקינה משאבת קיץ, וממועד התקנת המשאבות לא היתרחשו גלישות לנחל; לפיכך נטען, כי המבקש לא הצליח להוכיח כי היתקיימו בעבר תקלות שהיו באחריות משיבה 3, שכן הנחל ואחזקתו באחריות רשות הנקוז, ומשרשות הנקוז לא צורפה כמשיבה, אין למבקש אלא להלין על עצמו.
...
במישור היחסים בין המבקש למשיבות 2-3, אני סבור כי הליך זה הצמיח תועלת של ממש לחברי הקבוצה ואף לכלל הציבור, והדבר עולה באופן ברור מחו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש. נוכח חשיבות ממצאיו לעניין קביעת היקף הגמול ושכ"ט הראויים, אעמוד להלן על עיקריהם:
· בסע' 3.1 לחו"ד מציין המומחה כי הגורם העיקרי למטרד הוא זרימת ביוב גולמי וקולחים באיכות ירודה בערוץ הנחל.
אמנם גם משיבה 2 הציעה פתרון אותו אישר המומחה, אם כי בתגובתה דבק שיהוי בהשוואה להתנהלות המשיבה מס' 3; לעובדה כי חלקם של משיבות אלו ביצירת הזיהום הוא מופחת בהשוואה למשיבה 1, עיריית קלנסוואה, וזאת כעולת מתשובת המומחה לשאלה מס' 6 בשאלות ההבהרה אותן הפנה ב"כ המשיבה 3; שהליך זה הסתיים ללא שמיעת בקשת האישור אם כי התקיימו מספר קדמי משפט; היקפה של הקבוצה לה צמחה תועלת; המשאבים שהושקעו על ידי המבקש ובא כוחו לצורך הגשת בקשת האישור וניהול ההליך לרבות סיורים במקום; ההוצאות שהמבקש הוציא ויתר השיקולים עליהם עמדתי - אני סבור כי נכון לחייב את המשיבה 2 לשלם למבקש גמול בסך 10,000 ₪, ולב"כ שכ"ט בסך 60,000 ₪ כולל מע"מ, ואילו את המשיבה 3 לשלם למבקש גמול בסך 7,000 ₪, ולב"כ שכ"ט בסך 40,000 ₪ כולל מע"מ.
הסכומים ישולמו תוך 45 יום מקבלת פס"ד זה.
המזכירות תעביר פס"ד זה לצדדים.
