בפניי תביעת התובע לקבלת פיצוי בגין תאונת דרכים, כמשמעות מושג זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן- החוק), שארעה לו ביום 21.11.18.
..ייקבעו אחוזי הנכות כלהלן:
(1) רמיסיה מלאה, בלא הפרעה בתיפקוד ובלא הגבלה של כושר העבודה 0%
(2) רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים שארתיים, הפרעה קלה בתיפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה 10%
(3) רמיסיה, סימנים קליניים קלים, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתיפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה 20%
אחד ההבדלים בין ס"ק (2) לס"ק (3) הוא בצורך בטיפול תרופתי.
...
ד"ר כהן-רפפורט לא חזר בו ממסקנותיו במהלך חקירתו הנגדית, וכך העיד:
"המסקנה שלי נסמכת על ידי כמה דברים. 1, זה הסיפור שהוא מספר. 2, זה המסמכים שמונחים לפניי, ו-3 זה הניסיון המקצועי שלי. כפי שתיארתי בחוות הדעת, ברישומים שהיו בתיקו בעבר, יש דיווחים על פגיעות בתפקוד לאורך השנים האלו, לאורך התקופה הזאת שאת מדברת עליה, גם במסמכים שהיו מונחים בפניי. כמו במסמך מספר 3 אצלי, זה דוקטור חאלד ג'אבר, רופא המשפחה. אחר כך הבדיקה הפסיכיאטרית שלו וכן הלאה."
(עמוד 66 ש' 1-6 )
וכן:
"בסוף האבחנה נבנית על ידי הרבה מאוד פרטים, לא כל אחד בפני עצמו. זה בסוף
הכרעה בעניין שיעור הנכות הפסיכיאטרית
לאחר עיון בטענות הצדדים ובכל החומר הראייתי שעמד בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להפחית מהנכות שקבע ד"ר כהן- רפפורט ולהעמידה על שיעור של 15%.
לא ניתן לצפות להתנהלות נוספת של התובע במגעיו עם המל"ל, מעבר לזו שהוא נקט בה. אני קובע כי התובע התנהל מול המל"ל באופן כנה, סביר ובתום לב.
בנסיבות אלו, בוודאי שאין מקום לבצע כל ניכוי רעיוני, והניכוי היחיד הוא של מה ששולם בפועל ע"י המל"ל.
על פי חוות דעת האקטואר מטעם הנתבעת, המל"ל שילם לתובע דמי פגיעה עבור התקופה שבין 22.11.18 ועד 16.12.18, לפי בסיס רבע שנתי של 50,528 ₪.
לסיכום, מסך הפיצוי יש לנכות אך ורק את סך דמי הפגיעה, התובע בסיכומיו (ס' 39 ) נקב בסך של 10,528 ₪.
סוף דבר, על הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 824,380 ש"ח מסך זה יש לנכות את הסך המשוערך (הצמדה וריבית מיום התשלום לתובע) של דמי הפגיעה ששולמו ע"י המל"ל, לסך שיוותר יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ, וכן הוצאות משפט בהתאם לאסמכתאות ואגרה.