תביעת התובעת להשבה ולפיצוי כפועל יוצא מביטול הסכם בינה לבין הנתבעת לאספקת שמלת כלה.
כמו כן, לטענתה, על הנתבעת לפצותה בגין נזקיה כפועל יוצא מהפרת ההסכם ובכלל זה בגין תשלום סך עודף של 1,000 ₪ בגין שמלה חלופית (אשר עלתה לה 9,000 ₪), סך 350 ₪ בגין התכשיטים אשר רכשה וסך 10,000 ₪ בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לה.
לטענת הנתבעת, ביטול ההסכם על ידי התובעת נעשה ללא כל הצדקה וסיבה וככל הנראה נבע מכך שהתובעת חשקה בשמלה אחרת אשר ראתה במקום אחר.
תחילה, הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעת חובה להוכיח את תביעתה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".
הנטל החל על התובעת במקרה בפני הינו להראות כי אמנם הפרה הנתבעת את ההסכם בינה לבין התובעת הפרה יסודית, דהיינו כי אמנם היו פגמים ביצור השימלה אשר היוו הפרה יסודית של ההסכמה בין הצדדים ומשכך, בדין בוטל על ידי התובעת ההסכם בין הצדדים, בנסיבות המזכות אותה בהשבה ובפיצוי.
...
לענין זה –דהיינו לענין מתן האפשרות לבצוע התיקון, עדותה של התובעת וטענותיה לא היו קוהרנטיות אל מול כתב התביעה אשר הוגש על ידה באופן אשר יש בו בכדי לפגוע במשקל אשר ניתן לייחס לעדותה ואשר יש בו בכדי להוביל למסקנה ולפיה לא ניתנה לנתבעת ההזדמנות כדין לבצע התאמות ושיפורים טרם ביטול ההסכם.
בנסיבות האמורות, הנני קובעת כי התובעת לא נתנה לנתבעת הזדמנות לביצוע התיקון בשמלה ומשכך, פעלה בחוסר תום לב בבטול ההסכם בינה לבין הנתבעת.
אשר על כן, הנני דוחה תביעתה של התובעת.
