פיצוי בגין שלילת רישיון נהיגה שלא כדין

הנתבעת 2 טוענת בסיכומיה כי הצגת רישיון הנהיגה בפני החברה איננה שוללת את קיומה של השלילה מאחר ורישיון הנהיגה הונפק טרם השלילה.

בית המשפט אימץ את עמדתו של פרופ' אנגלרד בעיניין זה שלפיה "פסילת רישיון אינה תקפה כלפי הנוהג כל עוד לא הודע עליה... פסילת הרישיון, בתור שכזו, אינה שלמה כל עוד לא הודעה לנוהג". יצחק אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית 2005 עמ' 259 והאסמכתאות שם).

מכאן, שאין די בכך שרישיונו של הנתבע 1 נשלל, ויש צורך בברור עובדתי האם ידע הנתבע על שלילת הרישיון או האם הודעה על שלילת הרישיון או התלייתו הומצאה לו כדין.

לאחר ששקלתי בדבר, דעתי היא שלא הונחה בפניי תשתית עובדתית חזקה דיה כדי לקבוע כי הנתבע ידע על שלילת רישיון הנהיגה שלו וכי האסמכתאות שצורפו בידי הנתבעת 2 אינן מלמדות באופן חד משמעי על כך שהנתבע 1 היה מודע לכך כי רישיונו נשלל וכן לא הוצגה בפני אסמכתא לשלילת רישיון הנהיגה ולא הוכח בפני כי נימסרה לנתבע הודעה על השלילה כנדרש.

...

בכתב תביעתה טוענת התובעת כי אין באפשרותה לדעת מה היו נסיבות שגרמו לתאונה ולנזק והואיל והם נגרמו בידי רכב שהיה בשליטת הנתבעים הרי שאופן התרחשות התאונה מתיישב עם המסקנה כי הנתבע 1 התרשל או לא נקט משנה זהירות ומשכך הנתבע 1 אחראי כלפי התובעת כמי שנהג ברכב הפוגע והנתבעת 2 אחראית כלפי התובעת כמבטחת הרכב הפוגע.

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב: התובעת טוענת בסיכומיה כי לאחר שנשמעה גרסתו של הנתבע 1 לעניין תוקף רישיונו הרי שלאור העובדה כי הנתבעת 2 היא המבטחת כדין של הרכב הפוגע בעת התאונה בפוליסה שלא בוטלה ושבגינה שולמה לנתבעת 2 פרמיה מהמבוטחת הרי שיש לקבל את התביעה כנגד הנתבעת 2.

משכך מצאתי כי דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להתקבל.

סיכום ומסקנות דין התביעה להתקבל כנגד הנתבעת 2.

התביעה כנגד הנתבע נדחית ללא צו להוצאות.

המאשימה עתרה להטלת עונש של מאסר בפועל שלא יפחת משנתיים תוך הפעלת המאסר המותנה של 6 חודשים שהינו חב הפעלה ובמצטבר וכן פסילת רישיון נהיגה שלא תפחת מחמש שנים.

ברע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מ"י, אמר כבוד הש' רובינשטיין : "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת". בנסיבות אלה ולאור הערכים החברתיים שנפגעו – סיכון חיי אדם ושלטון החוק והפגיעה הקשה בהם ולאור מדיניות הענישה הנוהגת בתחום כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון בפסקי הדין הנ"ל וכן ברע"פ 2221/11 הראל נ' מ"י, רע"פ 2073/12 עיסא נ' מ"י, 4238/08 גרייב נ' מ"י ועוד, הרי שמיתחם הענישה בעבירות כאלה כולל פסילה בפועל לתקופה שבין 6 חודשים לחמש שנים ובין אי הטלת מאסר בפועל ועד מאסר בפועל לתקופה שלא תעלה על 3 שנים, כקבוע בחוק.

נהיגה כבלתי מורשה מיתחם הענישה ההולם ייקבע על-פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין ולפיו יש מקום ליתן משקל לערך או הערכים החברתיים שנפגעו מבצוע העבירה ומידת הפגיעה בהם, למדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בבצוע העבירה, כאמור בסעיף 40ט. בעפ"ת 16612-03-11, קבעה כבוד הש' אוהד, ביחס לעבירה של נהיגה כבלתי מורשה לנהיגה: "בימ"ש זה קבע לא אחת כי העונש הראוי לנוהג בפסילה הוא מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. על אחת כמה וכמה, כשאותו נהג הנו בלתי מורשה". בע"פ 6404/09, אבו לאלקיעאן נ' מ"י, קבעה כבוד הש' רז לוי : "עסקינן אפוא במערער אשר אין לו רישיון, אשר הורשע כבר בעבירה של נהיגה ללא רישיון ולמרות האמור, שב ונוהג לא רק ללא רישיון, דבר כשלעצמו יש בו כדי להוות סיכון בטיחותי לכל המשתמשים בדרך, כאשר אדם שאינו מורשה כלל לנהוג, נוהג בכביש תוך שהוא מסכן את הציבור...". ברע"פ 10563/05 קלפון נ' מ"י, קבע כבוד הש' ג'ובראן: "המבקש הוכיח עצמו כעבריין תעבורתי מועד, אשר לא נרתע מלהפר את צוי בית-המשפט. חרף העובדה, שמעולם לא הוצא למבקש רישיון נהיגה כדין, לא נימנע מלאחוז שוב ושוב בהגה, ולנהוג ללא רישיון, תוך שהוא מסכן את חייהם של אנשים אחרים ואת חייו שלו". בעפ"ת 1784/09 מ"י נ' זידאן מנסור, קבעה כבוד הש' אוהד: "על חומרת העבירות שביצע המשיב אין צורך להכביר מילים. הנוהג ברכב בלא שקבל את הכישורים והמיומנות לעשות כן, כמוהו כמי שנוהג בכלי משחית (וכרולטה רוסית עשוי לפגוע במשתמשים בדרך, אנשים חפים שניתן אילו פגע בהם לומר שהיו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון).

...

במקרה זה חומרת העבירות אינן מאפשרות להיעתר לבקשת הנאשם להסתפק בהטלת מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות וזאת גם מאחר והנאשם כבר ריצה עבודות שירות בגין עבירות דומות ונראה כי לא היה בכך כדי להרתיעו מלשוב ולבצע את אותן העבירות ואף ביתר שאת.

לאור כל האמור אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים.

ראו דברי בית המשפט העליון על החומרה שבנהיגה בזמן פסילה: רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' מוראד אבו-לבן (8.5.07): "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בבצוע מעשה כזה מסכן הנהג שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור- נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זילזול בצוים של בית המשפט; הוא מוכיח כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב". רע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מדינת ישראל(26.5.05): "נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סיכונים רבים לביטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת היתייחסות של ביזוי החוק וצוי בית המשפט". רע"פ 1211/12 אברהם ישראלי נ' מדינת ישראל (15.2.12):  "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו) וזו עיקר וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלו יקרו חלילה בעת נהיגה כזו...". מידת הפגיעה בערכים המוגנים אינה ברף מאוד גבוה בשים לב שהארוע הסתיים ללא נפגעים בגוף או ברכוש, בשים לב שהנאשם נהג ברכב לאחר שהוכשר לנהיגה ובהיעדר עבירות נילוות של בריונות כביש.

בין אם המישטרה דווחה לרשות הרשוי על הפסילה ורשות הרשוי הנפיקה רישיון נהיגה שלא כדין, ובין אם משטרת ישראל לא דווחה על הפסילה ובשל חוסר העידכון הונפק הרישיון על אף שהנאשם מצוי בשלילה,  אין ספק כי עצם הנפקת הרישיון לנאשם בעת שהוא בפסילה, מהוה מחדל, אשר אינו רובץ רק לפתחו של הנאשם, כי אם גם לפתחן של משטרת ישראל ו/או רשות הרשוי, וראוי היה כי הדבר לא יתאפשר.

...

אני סבורה שבנסיבות אלו, יש סיכוי של ממש לשיקומו של הנאשם בכל הנוגע להיבט התעבורתי, ויש יסוד לציפייה כי הנאשם, לאחר שחרורו, ולאחר שיסיים לרצות את עונש הפסילה שיוטל עליו בתיק זה, יפעל לחדש את רישיונו כדין, וישוב לאחוז בהגה כחוק.

שם מצא בית המשפט העליון להתערב במידה מסוימת בעונש, זאת בשל מחדלי החקירה.

עונשו של הנאשם סיכומו של דבר, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר בפועל.

אני מורה על הפעלת מאסר מותנה בן  8 חודשים כפי שהוטל על הנאשם בתיק 13191-11-18 בבית משפט לתעבורה בבאר שבע ביום  3.1.19 וזאת באופן ש- 4 חודשים ירוצו במצטבר  למאסר שהוטל בתיק זה ו- 4 חודשים ירוצו בחופף.

הנאשם בן 24 מעולם לא הוציא רישיון נהיגה ורשומות לחובתו 3 הרשעות בתעבורה כאשר ביום 8/12/21 הורשע הנאשם בעבירה של נהיגה ברכב כאשר מעולם לא הוציא רישיון נהיגה ונגזר עליו בין היתר עונש של מאסר מותנה של 3 חודשים למשך 3 שנים שהנו חב הפעלה בתיק זה. טיעוני המאשימה לעונש המאשימה ביקשה, תוך הפנייה לפסקי דין, להשית על הנאשם מאסר בפועל שלא יפחת מ 15 חודשים תוך הפעלת המאסר המותנה של 3 חודשים במצטבר , פסילת רישיון נהיגה שלא תפחת מ 5 שנים פסילה על תנאי מאסר על תנאי וקנס.

ברע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מ"י, אמר כבוד הש' רובינשטיין : "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת". בנסיבות אלה ולאור הערכים החברתיים שנפגעו – סיכון חיי אדם ושלטון החוק והפגיעה הקשה בהם ולאור מדיניות הענישה הנוהגת בתחום כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון בפסקי הדין הנ"ל וכן ברע"פ 2221/11 הראל נ' מ"י, רע"פ 2073/12 עיסא נ' מ"י, 4238/08 גרייב נ' מ"י ועוד, הרי שמיתחם הענישה בעבירות כאלה כולל פסילה בפועל לתקופה שבין 6 חודשים לחמש שנים ובין אי הטלת מאסר בפועל ועד מאסר בפועל לתקופה שלא תעלה על 3 שנים, כקבוע בחוק.

בלתי מורשה מיתחם הענישה ההולם ייקבע על-פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין ולפיו יש מקום ליתן משקל לערך או הערכים החברתיים שנפגעו מבצוע העבירה ומידת הפגיעה בהם, למדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בבצוע העבירה, כאמור בסעיף 40ט. בעפ"ת 16612-03-11, קבעה כבוד הש' אוהד, ביחס לעבירה של נהיגה כבלתי מורשה לנהיגה: "בימ"ש זה קבע לא אחת כי העונש הראוי לנוהג בפסילה הוא מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. על אחת כמה וכמה, כשאותו נהג הנו בלתי מורשה". בע"פ 6404/09, אבו לאלקיעאן נ' מ"י, קבעה כבוד הש' רז לוי : "עסקינן אפוא במערער אשר אין לו רישיון, אשר הורשע כבר בעבירה של נהיגה ללא רישיון ולמרות האמור, שב ונוהג לא רק ללא רישיון, דבר כשלעצמו יש בו כדי להוות סיכון בטיחותי לכל המשתמשים בדרך, כאשר אדם שאינו מורשה כלל לנהוג, נוהג בכביש תוך שהוא מסכן את הציבור...". ברע"פ 10563/05 קלפון נ' מ"י, קבע כבוד הש' ג'ובראן: "המבקש הוכיח עצמו כעבריין תעבורתי מועד, אשר לא נרתע מלהפר את צוי בית-המשפט. חרף העובדה, שמעולם לא הוצא למבקש רישיון נהיגה כדין, לא נימנע מלאחוז שוב ושוב בהגה, ולנהוג ללא רישיון, תוך שהוא מסכן את חייהם של אנשים אחרים ואת חייו שלו". בעפ"ת 1784/09 מ"י נ' זידאן מנסור, קבעה כבוד הש' אוהד: "על חומרת העבירות שביצע המשיב אין צורך להכביר מילים. הנוהג ברכב בלא שקבל את הכישורים והמיומנות לעשות כן, כמוהו כמי שנוהג בכלי משחית (וכרולטה רוסית עשוי לפגוע במשתמשים בדרך, אנשים חפים שניתן אילו פגע בהם לומר שהיו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון).

...

לאור האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 4 חודשים.

אני גוזר על הנאשם פסילת רישיון נהיגה לתקופה 12 חודשים, הרייני להפעיל פסילה מותנית בת 6 חודשים אשר הוטלה על הנאשם בתיק בית המשפט ל תת"ע 6464-08-19 אשר תרוצה במצטבר כך שסך הכל הנאשם ירצה 18 חודשי פסילה, מאחר ומדובר בבלתי מורשה אין צורך בהפקדה, הפסילה תחל מיד עם שחרורו של הנאשם מהמאסר.

אני גוזר על הנאשם פסילה למשך 12 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

נוכח עמדת הפסיקה לעיל, שדנה בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף, ומשענייננו בכיסוי בטוחי לניזקי רכוש בלבד ומשהוכח כי נהג רכב הנתבעת לא היה בעל רישיון נהיגה בתוקף עקב אי תשלום אגרה במשך תקופה של 41 חודשים קודם לתאונה, הרבה מעבר ל- 24 חודשים, הרי שלנתבעת אין כסוי בטוחי מכוח הפוליסה.

יפים גם הדברים בפסק הדין ב- (תא (חי') 20069/06 עיזבון המנוח רפאל מנור ז"ל נ' משה מויאל (פורסם בנב)) כי לא ניתן לפרש את התיבה "הנו בעל רישיון" כ"סבור שהנו בעל רישיון" להלן : " כאן אפנה לע"א (מחוזי י-ם) 2612/08 מאיה כהן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, מאגר נבו (2009), שם התברר ערעור על פס"ד שעסק בדרישה לפצוי נפגעת בתאונת דרכים שנהגה ללא רשיון בתוקף. תביעתה נדחתה, בשתי הערכאות, ואצטט להלן קטע שנדמה לי שרלבנטי לעניינינו (ההדגשות אינן במקור):

בעיניין זה יפים הדברים שנפסקו ב-תא"מ 56167-06-16 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' טהה וועד ואח' (פורסם בנבו) להן: "....מתקין התקנות קבע תקופת חסד של שנתיים למבוטח שמסיבות כלשהן שכח לחדש את רישיונו. התקנות משנות למעשה את מעמדה של הפוליסה מהסכם בין צדדים רגילים בלבד, שניתן להתנות עליו (דיספוזיטיבי) להסכם כופה (קוגניטי), שהולדתו ויצירתו באסדרה ורגולציה (באמצעות פוליסת הביטוח). במסגרת זאת פועל מתקין התקנות, הוא מחוקק המשנה, לאזן בין אינטרסים שונים: מחד גיסא: אסדרה של נהיגה כדין אך ורק באמצעות רישיון נהיגה וקביעה כי נהיגה ללא רישיון נהיגה כדין שוללת את הכסוי הבטוחי על כל הנובע מכך; ומאידך גיסא: קביעה לפיה שלילת רישיון מטעמים טכניים בלבד למשך תקופה של שנתיים בלבד לא תישלול את הכסוי הבטוחי. כל זאת, מתוך מטרה שלא לפגוע בנהג תם הלב ששכח לחדש את רישיונו ונקלע לארוע בטוחי המחייב כסוי בטוחי....". ב"כ הנתבעת הפנה בסיכומיו לפסק הדין שניתן בתא"מ 23749-03-17 ג'אמנה אגבאריה ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) (להלן "עניין אגבאריה") שסוקר את המצד המשפט לפני ואחרי ביטול תקנה 172א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 והפנה לפסקה 89 הקובע כי מיגבלת השנתיים שאינה מבחינה בין נהג שידע על פקיעת רישיונו לבין נהג תם לב אינו סביר ואינו הוגן וכי בהיעדר טעמים המצדיקים את ההוראה לאחר ביטול תקנה 172 א (שקבעה כי רישיון נהיגה שפקע מכל סיבה לתקופה העולה על שנה היה בטל ובעל הרישיון היה מחויב לצורך חידושו בהוצאת רישיון נהיגה חדש לרבות עמידה במבחן נהיגה עיוני ומעשי) אין הצדקה, מהטעם של ההרתעה בלבד, לשלילת הכסוי הבטוחי מנהג שלא ידע על פקיעת הרישיון להבדיל מאדם שנהג ביודעין ללא רישיון בתוקף ומשכך בית המשפט קיבל את התביעה לתגמולי ביטוח.

...

הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי דין התביעה להידחות מהנימוקים להלן: הנתבעת מאשרת כי ביום 21.7.20 ארעה תאונה שבעקבותיה ניזוק רכבה של הנתבעת.

גם ב - רע"א 4874-04 יצחק רביבו ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) נדחה הערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"א 5085/04 שקיבל את הערעור של חברת הביטוח על פסק הדין של בית משפט השלום - שקבע כי העדר רישיון נהיגה – עת הנהג לא החזיק ברישיון נהיגה ישראלי תקף (וחודש רק לאחר קרות התאונה) אלא רק רישיון נהיגה זר, אינו אלא פגם טכני הבא בגדר רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה וקבע כי קמה לתובעים זכאות לפיצויים.

אולם, גם לגופה של טענה, דין הטענה להידחות ואנמק.

תחילה טענת הנתבעת כי לא מסומנת הדגשה בדבר הגבלת הכיסוי הביטוחי והעתק ממנה לא נמסר למבוטח כלל וכלל, כפי שנטען בסיכומים, נדחית מאחר ומדובר בטענה שלא נטענה בכתב ההגנה והועלתה לראשונה רק בסיכומים.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי פקיעת רישיון הנהיגה של נהג רכב הנתבעת במקרה נשוא התביעה דנן עקב אי תשלום אגרה מהווה עילה לשלילת הכיסוי הביטוחי.