בכתב התביעה טען התובע כי הנתבעת הוציאה דיבתו רעה מתוך כוונה לפגוע בו, ועל כן הוא זכאי לקבל מהנתבעת פיצוי בסך של 140,000 ₪ או לחילופין בסך של 70,000 ₪, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל וכן בהוצאות התובע לרבות שכ"ט עו"ד.
טענות הנתבעת
בכתב ההגנה, טוענת הנתבעת כי דין התביעה להדחות על הסף, שכן מדובר בתביעה קנטרנית שאינה אלא תביעת השתקה חסרת כל בסיס משפטי או עובדתי, אשר הוגשה תוך שימוש לרעה בהליכי משפט.
מעיון בפרוטוקול הועדה מיום 07.07.21 עולה כי במהלך הדיון בהתנגדות השכנים לבקשה, טען התובע כי בשל הקרבה של הבנייה המבוקשת לחניה הפרטית שלו תיגרם לו ולמשפחתו פגיעה בפרטיות והוסיף כי אף לנתבעת ולבעלה עלולה להגרם הפרעה עקב השמוש שלו בחניה הפרטית (עמ' 15-16 לפרוטוקול הועדה):
"... הבנייה שלה לי היא מפריעה. זו החניה שלי כל תוספת שפה היא מפריעה לי. זאת המרפסת שלי... זו החניה שלי. אוקי? עכשיו כשאני חונה פה ואם תהיה פה בנייה הם נמצאים פה כל פעם שאני מגיע עם הרכב בלילה זה יכול להפריע להם. לי זה מפריע הבנייה שלה, זאת אומרת הבנייה נימצאת פה, חוסם לי את האויר, יש פה קצת".
מכל מקום, הועדה המקומית השתכנעה כי קיימות מספר אפשרויות להקים את הממ"ד בתחום החלקה, במיקום ללא חריגה מקוו הבניין הקידמי ועל כן דחתה את הבקשה לבנייה בהקלה (כתב התשובה של הועדה המקומית לועדת הערר – נספח 6 לתצהיר התובע).
...
יחד עם זאת, נוכח מסקנתי ולפיה לא עומדת לנתבעת הגנה ביחס לפרסום לשון הרע, סבורני כי יש לפסוק לו פיצוי ללא הוכחת נזק, על פי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע.
לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין כפי שפורט לעיל ובהתחשב, בין היתר, מחד – במהות הפרסום הראשון, בתוכן הפרסום, בהיקף הפוטנציאלי של תפוצתו ב"קבוצת חדשות טבריה" ובמעמדו של התובע כמהנדס מי רקת, ומאידך – בהתחשב בקביעתי כי הדברים שנכתבו בפרסום מצויים ברף הנמוך של לשון הרע, בכך שסביר להניח כי זהותו של התובע הובנה למספר מוגבל של אנשים משלא צוין שמו באופן מפורש, ובעובדה שלאחר הגשת התביעה הנתבעת התנצלה בפני התובע והבהירה כי לא הייתה לה כל כוונה לפגוע בו, סבורני כי פיצוי בסך של 8,000 ₪ יהא הולם בנסיבות העניין.
נוכח הפער שבין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק לתובע בסופו של דבר, על הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ כולל מע"מ וכן סך של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט.
