מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פיצוי בגין שימוש בחניה פרטית

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

היא התבקשה על-ידי התובעת 1 להזיזו בשל הפרעה לשימוש בחניה הפרטית שלה.
בתובענות לפיצויים בגין לשון הרע, לעולם נשאלת השאלה האם עשה הנתבע מעשה של "פירסום" והאם תוכנו של הפירסום הוא בבחינת "לשון הרע", כהגדרת מונחים אלה בחוק.
...
במאזן ההסתברות לא שוכנעתי כי גרסתה עדיפה על פני גרסת התובעות.
סוף דבר לסיכום, נראה כי מדובר ב"ויכוח שכנים", שראשיתו בהשגת התובעת 1 על מיקום חניית רכב הנתבעת, המשכו בהטחת אחריות על הנתבעת לנזקי רכב התובעת 1, שהתבררה כהאשמה לשווא, בהבעת דעה מצד הנתבעת על אופן נהיגת התובעת 1, והכל הוביל את הצדדים להכפשות והאשמות הדדיות, אם כי, לא הוכח שהן עולות כדי "לשון הרע". יש להצטער על קרות האירוע כשלעצמו.
לאור האמור, אני מורה הן על דחיית התביעה העיקרית והן על דחיית התביעה שכנגד.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

פיצוי בגין שימוש בחניית התובעים התובעים עתרו לחייב את הנתבעים 6-7, בפצוי בגין דמי שימוש ראויים עבור השמוש בחניית התובעים שלא ברשות בסך 28,000 ₪ .
לדבריו, לאחר שהושארו הודעות על שתי מכוניות שחנו בחנייה הפרטית בבעלותו להיתקשר לאלוני, הוא נאלץ לפנות למישטרה לצורך זהוי של בעלי הרכב שכן לא ידע איזה מכונית שייכת לעסיס.
...
סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני קובע כדלקמן: אני מחייב את הנתבעת 1 להשלים ביצוע כל העבודות האמורות בחוות דעת המומחה מיום 10.11.2016 והן בהשלמת חוות הדעת מיום 25.9.2018.
אני מחייב את הנתבעת 1 בתשלום הסך של 20,000 ₪ כפיצוי כאמור בסעיף 3.4.1.3 לפסק הדין.
אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, תוך התייחסות גם לחוות דעת מומחה בית המשפט – בסך כולל של 25,000 ₪.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2021 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפניי תביעה כספית לתשלום פיצוי בסך של 34,000 ₪ מאת הנתבעת מאחר ולטענת התובע היתעמרה בו הנתבעת באופן בריוני ובלתי חוקי, תוך מניעת שימוש בקניינו הפרטי, והוצאת דיבתו רעה.
בנוסף עתר לפצוי בגין מניעת השמוש בחנייה ומניעת השמוש בחדר הכושר.
...
אני מציינת זאת מעבר לדרוש, שכן הנתבעת לא טענה לתחולתה של הגנה זו אולם ממכלול התרשמותי מהצדדים במהלך הדיון ובהתאם להוראות החוק מסקנתי הינה שהנתבעת לא חוסה גם בצילה של הגנה זו. בנקודה זו אוסיף, כי ההתנהלות בין הצדדים הסלימה עם הזמן ובדיון הייתה אוירה בה נתגלתה מוטיבציית יתר של הנתבעת להוכיח את הדופי שהטילה בתובע בפרסום ואת העובדה שהוא ביצע את שיוחס לו. נוכח כל המקובץ לעיל אני קובעת, כי עלה בידי התובע לעמוד בנטל השכנוע, כי הפרסום של הנתבעת במכתב שהעתק ממנו נמסר למספר גורמים כולל לבעל הדירה ממנו שכר התובע את הדירה , הינו פרסום לשון הרע ולא עומדות לנתבעת ההגנות שבחוק.
בע"א (מח- ת"א) 3659-11-18 בוזגלו נ' פשכצקי (ניתן ביום 13.2.19) התייחסה כב' השופטת אביגל כהן לאמות קביעת הפיצוי וכך אמרה: "פסיקת פיצוי סטטוטורי אינה נעשית על בסיס חישוב אריתמטי מעצם טבעה. בית המשפט מתחשב בנתונים רבים כגון: מעמד הניזוק, היקף ההשפלה טיב הפרסום ואמינותו, היקף תפוצת הפרסום ועוד". ב-רע"א 4740/00 לימור אמר נ' אורנה יוסף, פ"ד נה(5) 510, 525-524 הוגדרה תכלית הפיצוי בגין לשון הרע כך: "הפיצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו של הניזוק... לתקן את הנזק לשמו הטוב, למרק את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע... בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב וסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד... ככל שהתפוצה היא רבה יותר, הנזק עשוי להיות גדול יותר והפיצוי רב יותר". כאשר אני שוקלת את מכלול הפרסום שלפני, טיבו, מהותו ,היקפו והנסיבות בהן בוצעה העוולה הגעתי לכלל מסקנה, כי הפיצוי הראוי בנסיבות העניין הינו בסך של 10,000 ₪.
את רכיב עוגמת הנפש כללתי גם בגדר הפיצוי שנפסק בגין רכיב לשון הרע ולפיכך על יסוד כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל בצירוף הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום טבריה נפסק כדקלמן:

בכתב התביעה טען התובע כי הנתבעת הוציאה דיבתו רעה מתוך כוונה לפגוע בו, ועל כן הוא זכאי לקבל מהנתבעת פיצוי בסך של 140,000 ₪ או לחילופין בסך של 70,000 ₪, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל וכן בהוצאות התובע לרבות שכ"ט עו"ד. טענות הנתבעת בכתב ההגנה, טוענת הנתבעת כי דין התביעה להדחות על הסף, שכן מדובר בתביעה קנטרנית שאינה אלא תביעת השתקה חסרת כל בסיס משפטי או עובדתי, אשר הוגשה תוך שימוש לרעה בהליכי משפט.
מעיון בפרוטוקול הועדה מיום 07.07.21 עולה כי במהלך הדיון בהתנגדות השכנים לבקשה, טען התובע כי בשל הקרבה של הבנייה המבוקשת לחניה הפרטית שלו תיגרם לו ולמשפחתו פגיעה בפרטיות והוסיף כי אף לנתבעת ולבעלה עלולה להגרם הפרעה עקב השמוש שלו בחניה הפרטית (עמ' 15-16 לפרוטוקול הועדה): "... הבנייה שלה לי היא מפריעה. זו החניה שלי כל תוספת שפה היא מפריעה לי. זאת המרפסת שלי... זו החניה שלי. אוקי? עכשיו כשאני חונה פה ואם תהיה פה בנייה הם נמצאים פה כל פעם שאני מגיע עם הרכב בלילה זה יכול להפריע להם. לי זה מפריע הבנייה שלה, זאת אומרת הבנייה נימצאת פה, חוסם לי את האויר, יש פה קצת". מכל מקום, הועדה המקומית השתכנעה כי קיימות מספר אפשרויות להקים את הממ"ד בתחום החלקה, במיקום ללא חריגה מקוו הבניין הקידמי ועל כן דחתה את הבקשה לבנייה בהקלה (כתב התשובה של הועדה המקומית לועדת הערר – נספח 6 לתצהיר התובע).
...
יחד עם זאת, נוכח מסקנתי ולפיה לא עומדת לנתבעת הגנה ביחס לפרסום לשון הרע, סבורני כי יש לפסוק לו פיצוי ללא הוכחת נזק, על פי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע.
לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין כפי שפורט לעיל ובהתחשב, בין היתר, מחד – במהות הפרסום הראשון, בתוכן הפרסום, בהיקף הפוטנציאלי של תפוצתו ב"קבוצת חדשות טבריה" ובמעמדו של התובע כמהנדס מי רקת, ומאידך – בהתחשב בקביעתי כי הדברים שנכתבו בפרסום מצויים ברף הנמוך של לשון הרע, בכך שסביר להניח כי זהותו של התובע הובנה למספר מוגבל של אנשים משלא צוין שמו באופן מפורש, ובעובדה שלאחר הגשת התביעה הנתבעת התנצלה בפני התובע והבהירה כי לא הייתה לה כל כוונה לפגוע בו, סבורני כי פיצוי בסך של 8,000 ₪ יהא הולם בנסיבות העניין.
נוכח הפער שבין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק לתובע בסופו של דבר, על הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ כולל מע"מ וכן סך של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

השני, פיצוי כספי בסך 450,000 ₪ בגין פלישת הנתבעים לשטחי הרכוש המשותף ושימוש פרטי בשטחים אלה, וכן בגין נזקים ועוגמת נפש שנגרמה לו. התובע מפנה לחוות הדעת של השמאי זהר עירון והמודד חגי וייס, אשר נתנו חוות דעתם בתביעה הראשונה, ומציין כי השמוש הפרטי של כלל הנתבעים בשטח הרכוש המשותף עומד על סך מיצטבר של מעל 800 מ"ר. לטענת התובע, הנתבעים מתנכלים לו בדרכים שונות ומגוונות, בין היתר בדרך של חסימת גישה לחניה ולגג הבניין, הצבת מכשולים, הקמת פיגומים שמונעים ממנו להכנס או לצאת לביתו ואף תוקפים פיזית את התובע וגורמים לו לנזקים לגוף ולרכוש.
התובע טוען, כי הישתלטות הנתבעים גורמת נזק כלכלי ומורידה את ערך קניינו, כך שעליהם לפצותו בגין נזקיו ולשלם לו דמי שימוש ראויים עבור כל יום בו הם עושים שימוש ברכוש המשותף לצרכיהם הפרטיים.
...
משכך, תביעת לשון הרע נדחית בזאת.
כמו כן, ביחס לתביעת לשון הרע, מצאתי כי לתובע עומדת הגנת אמת פרסום, כך שגם תביעה זו נדחית והתובעים שכנגד אינם זכאים לפיצוי בגין לשון הרע.
סוף דבר התביעה העיקרית והתביעה שכנגד נדחות בזאת.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו