פיצוי בגין שברים מרוסקים בשוק בתאונת עבודה

תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת עבודה שאירעה ב-27/10/2014.

בבית החולים נמצא כי קרסולו ושוק ירך ימין התרסקו ואובחנו שברים פתוחים עם נזקים נרחבים לרקמות הרכות.

התובע לא הצליח להסביר מדוע במשך שש שנים שחלפו מהתאונה לא עשה כל ניסיון להשתקם או להישתלב מחדש בשוק העבודה.

...

בנסיבות אלו טענות התובע לגבי חוות הדעת והניכויים נדחות.

ניכויי המל"ל הם בסך 2,808,502 ₪ הפיצוי לתובע לאחר ניכויי מל"ל – 756,385 ₪ סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעות ישלמו לתובע סך של 756,385 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 175,000 ₪ והוצאות משפט בסך 15,000 ₪.

בחוות הדעת נכתב כי לאחר התאונה התובע טופל בבית חולים ונימצא שבר מרוסק בשוק רגל שמאל שגובסה וכי לאחר מכן הוא טופל במרפאות חוץ של בית החולים ובקופת החולים וביצע פיזיותראפיה תקופה ממושכת.

מומחה התובע קבע כי נותרה לו נכות של 10% בגין שבר בשוק רגל שמאל על-פי סעיף 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות), נכות של 10% בגין חוסר היישור של ברך שמאל לפי סעיף 48(2)(ו)(II) לתקנות ונכות של 10% בגין הנזק המניסקאלי בברך שמאל לפי סעיף 48(2)(ז)(I) לתקנות.

לפיכך, בהיתחשב בכך שבמשך שלושה חודשים לאחר התאונה היה התובע מוגבל בניידות, יש לפצותו בגין הוצאות ניידות לעבר בלבד בסך גלובאלי של 3,000 ₪.

...

הנני מקבל את קביעת המוסד לביטוח לאומי וקובע כי בסיס השכר לעבר יעמוד על סכום 7,150 ₪.

התוצאה בתביעה העיקרית ובהודעה לצדדים השלישיים לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעים (ביחד ולחוד) לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (א) 279,393 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל; (ב) שכר טרחת עורך-דין בסך 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו-כן, הנני מחייב את אבי זורע, הצד השלישי, לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (א) 49,305 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל; (ב) שכר טרחת עורך-דין בסך 5,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

אם מדובר היה בהדרדרות איטית – לא סביר שהתובע היה נופל מהרכב בגינה, וגם אם היה נופל לא סביר שהיה נגרם לו שבר מרוסק בכף הרגל כפי שאירע.

לאחר מכן שינה התובע גירסתו וסיפר כי הגיע לשוק לצורך קניות וללא קשר לעבודה, אך לא ידע להסביר הסבר הגיוני מדוע מלכתחילה טען שמדובר בתאונת עבודה.

לאור כלל האמור אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל להוכיח שניפגע בארוע המהוה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק ולפיכך לא מוטלת חבות על הנתבעת לפצותו בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו באותו הארוע, כנטען על ידו.

...

בתאריך 14.7.2020 נעתר בית משפט השלום לבקשת התובע להעברת הדיון בתובענה לבית משפט זה. הנתבעת טוענת כי התובע נפגע בנסיבות שונות מאלו המתוארות בכתב התביעה, נסיבות שאינן מהוות תאונת דרכים, ולכן מכחישה חבותה לפצותו.

ההיגיון והשכל הישר מביאים למסקנה כי סביר יותר שהיא זו שמפחדת מהתובע ולא להפך, והרי היא זו שברחה מהבית.

לאור כלל האמור אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל להוכיח שנפגע באירוע המהווה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק ולפיכך לא מוטלת חבות על הנתבעת לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו באותו האירוע, כנטען על ידו.

התביעה נדחית.

לפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

המומחה ציין כי התובע נפגע בקרסול שמאל ואובחן עם "שבר מרוסק של הטיביה הדיסטלית ושבר של הפטישון החצוני..." התובע טופל ראשונית ע"י קיבוע חצוני ביום 9.7.13.

בבדיקת העדכנית נמצא "דילדול של 3 ס"מ בהקף של שרירי השוק משמאל והקף הקרסול משמאל ב-5 ס"מ יותר מאשר מימין." לאור האמור, קבע המומחה את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 30% לפי תקנה 48(3) ג' מותאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956.

התובע ציין כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה ושולמו לו דמי פגיעה בעבור שלושת החודשים הראשונים.

...

מצאנו אותו במדרגות למעלה, לא זוכר כמה מדרגות היו למעלה.

יש לזכור שהתובע עמד בעדותו שלא נפל אלא החליק כתוצאה מבוץ רטוב למרות שניקה את נעליו (פ' עמ' 8 ש' 16-20) ויפים לעניין זה הדברים שנקבעו בפסק הדין ברע"א 9213/09 אלכסנדר אברמוב נגד פאר שירותי כוח אדם בע"מ שבו אישר בית המשפט העליון כמו גם בית המשפט המחוזי בחיפה את קביעת בית משפט השלום אשר קבע : " ... התאונה, כך נקבע, ארעה ביום גשום מחמת החלקתו של המבקש בגרם המדרגות וככל הנראה עקב רטיבות ששררה במקום. עצם העובדה שעובד החליק במקום עבודתו, כך נקבע, אין בה כשלעצמה כדי ללמד על אחריות המעביד להחלקה או לתוצאותיה. במקרה הנדון, כך קבע בית המשפט, אף שהמבקש ניזוק עקב התממשות סיכון במקום עבודתו, הרי שהוא לא הצליח להוכיח רשלנות של המשיבות כלפיו. התאונה, כך נקבע, לא אירעה מחמת שיטת עבודה לא נכונה, ציוד עבודה לא מתאים או היעדר הדרכה ופיקוח, אלא כתוצאה מדרך הפעולה הלא זהירה של המבקש עצמו, כשלמשיבות לא היתה ולא יכולה היתה להיות שליטה עליה. בסיכומו של דבר בא בית משפט השלום לכלל מסקנה כי המבקש נפגע עקב ביצוע פעולה הנכללת בסיכוני היומיום, סיכון אשר מבחינת הדין הוא סיכון רגיל, שאין להטיל בעקבות התממשותו אחריות כלשהי על המעביד, בהיעדר הוכחת רשלנות". לאור כל האמור, אני סבור שהתובע לא הוכיח את נסיבות התאונה ואת אחריות הנתבעת להחלקה, דין התביעה להידחות.

אין חולק כי לנתבעת נגרמו הוצאות משפט מאידך, הגם שנושא מצבו הכלכלי לא הוכח, עדיין מכורח הנסיבות עולה : מאופי העבודה כשומר בשכר מינימום, היקף הפציעה וחומרתה ולכן, מצאתי להתחשב בתובע גם אם תביעתו נדחתה בסופו של דבר לכן, אני מוצא לנכון לחייב את התובע בהוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

הנכות התפקודית טיעוני התובע התובע טען בסיכומיו, כי נפגע בתאונה בצורה קשה מאוד, פונה באמבולנס לבית חולים וולפסון, אובחן כי סבל משבר מרוסק בשורש כף יד שמאל ושבר מרוסק בפיקה בברך שמאל, אושפז 7 ימים.

בתצהיר עדותו הראשית, תיאר התובע את הליך שקומו לאורך תקופה ארוכה לאחר התאונה, שגם לאחריה סבל ממגבלה קשה ביד וברגל שמאל אשר השפיעה על תיפקודו, כמו גם מנכות נפשית אשר החלה לתת אותותיה לאחר התאונה והשפיעה על יכולתו להישתלב בשוק העבודה (ראו: תצהיר התובע, ס' 6-12).

מאידך, יש לזכור כי עסקינן בתאונת עבודה וכי התובע היה זכאי להחזר הוצאותיו מן המל"ל. לפיכך, אני פוסקת פיצוי בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, בסך גלובאלי של 20,000 ₪.

...

על כן, אני קובעת, כי לקרנית זכות חזרה כלפי סוחמן וכלפי ועקנין והם אחראים, ביחד ולחוד, לשפותה בגובה הפיצוי כפי שנפסק לתובע.

סוף דבר: לאור כל האמור, אני קובעת כי נתבעת 3, קרנית, תשלם לתובע סך 198,492 ₪, הוצאות אגרה והמחצית השנייה של האגרה וכן שכ"ט עו"ד כקבוע בחוק.

בהודעת צד ג' - אני קובעת כי סוחמן וכן ועקנין, ישפו את קרנית, ביחד ולחוד, בגובה הפיצוי האמור לתובע, בצירוף הוצאות בהן נשאה קרנית בגין הודעת צד ג' בסך 15,000 ₪.