התובעים תבעו איפוא את הפצוי האמור, המורכב מעלות השייט, עלות חיבור לאינטרנט במהלך השייט, עלות הטיסות, עלות שלושה לילות במלון בשטוקהולם ושלושה לילות במלון בקופנהגן, עלות הטיסה בחזרה ולילה נוסף במלון.
הנתבעת טענה כי התובע לא עמד בתנאים הנקובים בפוליסה לגבי "הרחבה לשיפוי הוצאות מיוחדות עקב מגפת הקורונה", שכן לטענתה אין מדובר ב"ביטול נסיעה", או בהוצאות עקב סגר בחו"ל, או בהארכת שהות עקב המגפה, או בהוצאות אישפוז בחו"ל או בפצוי בגין בידוד בחו"ל.
התובע העלה שלל טענות מן הגורן ומן היקב באשר לחיובה של הנתבעת לפצותו.
בתקופת מגפת הקורונה אכן היו לא מעט נזקים צפויים כגון ביטול נסיעה לחו"ל עקב הידבקות בנגיף, סגר במדינה מסויימת בחו"ל, הכרח להאריך שהות בחו"ל עקב המגפה, אישפוז או בידוד בחו"ל. הנתבעת ביטחה את כל אחד מהסיכונים הצפויים הללו, והפוליסה קיבלה ובצדק את אישור הגורמים המוסמכים.
סעיף ספציפי גובר על סעיף כללי
התובע טען, ובצדק, כי סעיף ספציפי גובר תמיד על סעיף כללי, ולכן לטענתו, הפרק הנוגע להרחבות קורונה, גובר על הפרק הכללי המגדיר פיצוי בגין קיצור נסיעה או ביטולה.
...
בנסיבות אלה, אני דוחה את הטיעון המקדמי בדבר ביטול הסעיף מחמת היותו מקפח.
סיכומו של דבר
אכן, טענותיו של התובע שובות את הלב.
עם זאת, מבחינה לשונית הדין עם הנתבעת ואין מנוס מדחיית התביעה.