פיצוי בגין פגם בהתקשרות חוזית

שנית – נטען כי המפקחת היתעלמה מקיומם של פגמים במשא ומתן בהתקשרות החוזית עם היזם, היורדים לשורשו של הסכם החיזוק.

בכלל זה עתרה המערערת לתוספת שטח של 25 מ"ר – אשר לא ניתנה לאף דירה אחרת ואשר אינה מבוססת, לפצוי בגין שפוץ דירתה- אשר לא ניכר ולכך שהבית המשותף לא ייהרס אלא רק יחוזק - וזאת, בנגוד למדיניות בעיר קריית אונו.

...

כיוון שכך, טענתם זו של המשיבים לא נשללה ובהתאמה לכך, הנני קובעת כי אמנם דין טענותיה אלו של המערערת דחייה על הסף וזאת, הואיל והמערערת לא הראתה כי הועלו במסגרת הדיון בפני המפקחת.

לאור כל האמור הנני דוחה גם טענותיה אלו של המערערת.

סוף דבר; אשר על כן – הערעור נדחה.

בעיניין עקרון כיבוד ההסכמים כתבה המלומדת פרופ' ג. שלו בספרה "דיני חוזים" – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי" (תשס"ה-2005) בעמ' 16: "דיני החוזים נועדו להגשים ערכים ולהגן על אינטרסים. הערך החשוב בתחום דיני החוזים הוא הערך של כיבוד הבטחות, שממנו נובע הערך של קיום חוזים. הן הגישה הכלכלית-ראציונלית למשפט (הבוחנת כללים משפטיים באספקלריה של יעילות כלכלית) והן הגישה המוסרית-חברתית למשפט תומכות בדוקטרינה הקלאסית שלפיה חוזים יש לקיים. מן הבחינה הכלכלית מקדם הדבר יציבות של התקשרויות חוזיות, ומן הבחינה החברתית מבטאת אכיפת הסכמים יישום רעיונות מוסריים של כיבוד הבטחות ואחריות הפרט לדבריו ולמעשיו". כך גם קבע גם בית המשפט העליון מפי כב' הנשיא (כתוארו אז) השופט אהרון ברק: "חוזה יש לקיים - ולא רק לשלם פיצוי בגין הפרתו- כי בכך מעודדים בני אדם לקיים הבטחותיהם. קיום הבטחות עומד ביסוד חיינו, כחברה וכעם". (ראה: ד"נ 20/82 אדרס נ' הרלו אנד ג'ונס, פ"ד מ"ב(1) 221,278).

מבחינת הפגם בשקול-דעתו, ש"מומו" פוגם בהתקשרות חוזית מסוימת, הנתנת לביטול רק בהתקיים יתר יסודותיה של עילת העושק.

...

אולם מאחר וקיים מסמך בכתב, הרי שלא נטען לטעון כנגדו ואני דוחה את הטענה שמדובר ב- 3,000 ₪.

עם זאת, ביחס לסכום של 5,500 $ ששולמו על ידו לטענתו ישירות למוכר הדירה בXXX, הגם שהסכם המכר של הדירה אכן מעלה כי במעמד החתימה שולם סכום זה, אין כל ראיה המלמדת על כך שהתובע הוא ששלמו ולפיכך נדחית טענתו לעניין זה. אשר לסכומים הנוספים שמבקש הוא לקזז: תשלומים לבעלת הבית ותשלומי חשמל וכיוצ"ב לא מצאתי להתייחס אליהם כלל הן מטעם שלא ניתן לקזזם ללא הסכמה והן מן הטעם, שחרף כל האמור, וקבלת הטענה ששילם 4,000 $ (ביחד שני התשלומים) משקבעתי שההחזר הכולל ששילם/ישלם עבור המשכנתא נמוך משמעותית מהסכום שנלקח, וזאת לנוכח היעדר החבות להחזיר את תשלומי המענקים, לא מצאתי להביא בחשבון סכומים אלו (4,000 $) שכן בתחשיב הכולל, מצאתי שהנאתו של התובע מהמענקים (אשר הנתבעים היו אמורים ליהנות מהם לכאורה) גבוהה בהרבה מחסרונו בשל אי קיזוז הסכום של 4,000 $.

לפיכך טענות הנתבעים להפרה יסודית המקנה זכות לביטול ההסכם (והשבה) נדחות ואני קובעת כי הפסקת התשלומים מצד התובעים, גם אם יש בה הפרת ההסכם אינה מהווה הפרה יסודית.

לטענתי לא מוצדק הביטול במקרה זה. סעיף 4 לחוק החוזים תרופות (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 קובע: "בית המשפט רשאי להתנות את אכיפת החוזה בקיום חיוביו של הנפגע או בהבטחת קיומם או בתנאים אחרים המתחייבים מן החוזה לפי נסיבות העניין." לנוכח כל האמור מצאתי לקבוע כי החוזים תקפים ויש לקיימם באופן הבא: התובעים ימשיכו בתשלום תשלומי המשכנתא בהתאם לחוזה הלוואת המשכנתא ביחס לנתבעים 1 ו-2 במלוא ההחזר עד לפירעון מלא של הלוואת המשכנתא וביחס לנתבעים 3 ו-4 בשיעור החזר של 35% מסך כל תשלום החזר חודשי.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה באופן שאני קובעת שההסכמים תקפים ויש לקיימם בהתאם להוראות פסק הדין.

עם זאת נדחית טענת התובעים כי מילאו את מלוא התחייבויותיהם על פי ההסכם ולפיכך נדחית טענתם כי על הנתבעים להעביר לתובעים כעת את זכויותיהם בנכס בYYY.

טענות הצדדים התובע טוען, כי ההיתקשרות החוזית עם הנתבעת 1 הייתה פגומה (ותחילתה בהטעיה או טעות), וגם לאחר שנכרת ההסכם שהיה פגום מלכתחילה, הנתבעת 1 הפרה את ההסכמות עמו, התרשלה כלפיו, ביצעה כלפיו עוולה של תרמית ושל גזל, תוך זיוף מסמכים אשר נחזים ככאלו אשר נערכו ונחתמו על ידו, אולם בפועל חתימתו זויפה, וכי העוולות התרחבו כאשר פדיון החסכונות והעברת הכספים נמשכו גם לאחר שהביע את אי הסכמתו לבצוע הפעולות.

בהתאם לאמור, טוען התובע כי הנתבעים כולם, חבים כלפיו, יחד ולחוד, בהשבת סכום העמלה אשר נגבה שלא כדין ותוך כדי ביצוע עוולות, סך 94,467 ש"ח (כערכם ביום נטילת העמלה, 18.12.2012), וכן פיצוי בגין נזק שאינו ממוני בסך 30,000 ש"ח. הנתבעת 1 טענה כי עניינו של התובע הנו אך ורק להמנע מתשלום שכרה בגין שירותי איתור אשר הוענקו לו בפועל, (ולגישתה – הגם שהתובע הציג את הדברים כאילו היתקשר בהסכם לצרכי החזרי מס, אין בה דבר, והתיעוד אשר הוחלף בין הצדדים כלל לא עסק בשאלות של החזרי מס) וזאת בדיעבד ולאחר ששכרה שולם, כאשר הסכום אשר קיבלה תואם את ההסכמות שבין הצדדים ואת השרות אשר הוענק לתובע; לדבריה, לתובע הועבר הסכם המעניק לה זכות לעמלה בשיעור 25% + מע"מ מכל סכום שיאותר, כאשר ככל שמקור כספי כלשהו היה ידוע לתובע, רשאי היה התובע לציינו בהסכם ולהחריגו, אולם מקום שהתובע לא החריג דבר, הרי שנטלה אך ורק את הסך המוסכם, מתוך 323,755 ש"ח שאותרו כחסכונותיו של התובע.

...

אפנה בהקשר זה להלכת צוק אור, שם נפסק (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ):" "אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של חברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. עניינינו באחריות אישית בדיני הנזיקין. פירושה בענייננו הוא אפוא הטלת אחריות אישית על אורגן בגין עוולה שאותה הוא ביצע... יתרה של האחריות האישית הינו בהצלחתה להרחיב את מעגל היריבויות ולרתום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת". עוד אפנה אל ע"א 230/80 פנידר חברה להשקעות ופיתוח ובניין בע"מ נ' קסטרו, שם נפסק: "ראייתו של מנהל כאורגן החברה באה כדי להרחיב את האחריות המוטלת על החברה ולא כדי לצמצם את היקף אחריותו של המנהל בשל מעשה שביצע בעצמו או שהיה מאורב בו המוליד בדרך כלל חבות אישית... עובדת היותו אורגן של חברה, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה. אם מעשיו ומחדליו עולים כדי עוולה אזרחית, תוטל עליו אחריות אישית בנזיקין. ". בעניינם של הצדדים להליך שבפני, אני סבור שהוכח כי התנהלותו של הנתבע 2 , נעשתה לא רק בחוסר תום לב אלא מתוך מטרה להתעשר על חשבון התובע על דרך של "איתור" ומימוש חסכונות פנסיוניים, בדרך לא ראויה, בשיטת עבודה אשר ניזומה מראש על מנת להתעשר ללא הצדקה, תוך יצירת מנגנון מלאכותי ומיותר של משיכת הכספים לחשבון נאמנות שלא היה בו צורך או תועלת מלבד תועלת לנתבעים עצמם.

בכל הנוגע לשאלת האשם התורם, ראוי להפנות בהקשר זה אל ע"א 9178/12 המכללה האקדמית הערבית לחינוך חיפה נ' ח'יר (ניתן ביום 24.9.2015), המבהיר כי אין מקום לייחס אשם תורם לנגזל: "כאמור, בית המשפט המחוזי ביקר את המכללה על תפקודה הן מלכתחילה, בניסוח החוזה בצורה לאקונית וכללית, והן במהלך העסקתו של המשיב, בכך שכשלה בכל הנוגע לפיקוח ובקרה על הסכומים שהמשיב הוציא מקופתה. דברים אלה של הערכאה המבררת מקובלים עלי, ואולם אדגיש כי חרף התנהלותה של המערערת – אין מקום להפחית כאן מחיוב ההשבה של המשיב, שכן אדם שגזל איננו יכול לטעון לאשם תורם מצד הנגזל לפי סעיף 68 לפקודת הנזיקין (ראו: ע"א 3656/99 טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר. מסחר וספנות בע"מ, פ"ד נו(2) 344, 362 (2001); כן עיינו: פיסקאות 76-58 לחוות דעתי ב-ע"א 9057/07 אפל נ' מדינת ישראל (2.4.2012), שזכתה להסכמתו של חברי, השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין, שם קבעתי כי אין לאפשר שימוש בהגנת האשם התורם ככל שמדובר ב"מקרי העברה", שבהם קיים "משחק סכום אפס", במובן זה שהנזק שנגרם לניזוק נובע מהעברה של הנכס למזיק).

סוף דבר: אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע: 94,467 ש"ח כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.12.2012 ועד התשלום בפועל.

סעיפים אלה אינם חלים בנסיבות דנן, ובפרט יש לציין כי בהתייחס לתובע לא נפל כל פגם בהתקשרות החוזית שנערכה אל מולו.

התובע רכש כרטיסי טיסה חלופיים במקומה של התובעת, והוא זכאי לפצוי בגין כך בסכום של בסך של 17,723₪, לאחר הפחתת מחצית מדמי הטיסה עבור כרטיס הטיסה החלופי שרכש לעצמו.

...

בנסיבות אלה, אני סבורה כי ניתן לפצות את התובע אך במחצית הסכום בגין רכישת כרטיס הטיסה החלופי עבורו.

סופו של דבר: אשר על כן, אני קובעת כדלקמן: הנתבעת 1 תשלם לתובע סכום של 2653 ₪ בגין כרטיסי הטיסה.

בנוסף, תשלם הנתבעת 1 הוצאות התובעים בסכום של 400 ₪, והנתבעת 2 תשלם לתובעים הוצאות בסכום של 1800 ₪ (לעניין ראה, עמ' 1 לפרוטוקול).

הזכות לביטולו של חוזה, יכול שתקום, בשל פגם בכריתתו, בשל טעות המתקשר (סעיף 14 לחוק), הטעה שהוטעה (סעיף 15 לחוק), כפיה שנכפתה עליו להיתקשר בחוזה (סעיף 17 לחוק) או אם נעשק ונוצלה חולשתו, מצוקתו, או חוסר נסיונו (סעיף 18 לחוק).

הזכות להשבה או לפיצויים - הנתבעת והתובעת שכנגד, טוענת כי בשל הפרת ההיתקשרות היא זכאית לתשלום מלוא סכום ההיתקשרות החוזית עמה, ואילו התובעת והנתבעת שכנגד טוענת, כי התובעת זכאית לכל היותר לסכום מדוד וראוי, המשקף את טירחתה המצומצמת של הנתבעת, ולא מעבר לכך.

סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970 קובע כדלקמן: "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שניגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה". לא מצאתי כי יש בסיס ועילה שבדין לחייב את התובעת במלוא סכום התמורה החוזית או חלקו כפצוי בגין הפרת החוזה, כפי שהנתבעת מבקשת.

...

על יסוד כל האמור, הנני קובע את שכרה הראוי של הנתבעת בסכום כולל של - 3,000 ₪.

סוף דבר - התביעה מתקבלת ואילו התביעה שכנגד נדחית.

אני מחייב את הנתבעת להשיב ולשלם לתובעת סך של - 3,500 ₪.