פסק הדין הרלוואנטי לענייננו הוא פסק דינו של בית דין זה בהליך ע"ע 30583-07-14, במסגרתו נדון ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי (תע"א 8911/09; תע"א 8912/09), שבו נדחו תביעותיהן של גב' בוסי וגב' קליין (להלן יחד – הגננות) להשבה לעבודה, תשלום הפרישי שכר וזכויות נילוות, פיצוי בגין פגיעה בזכות ההתארגנות, פיצוי בשל הפרת צוים שפוטיים שניתנו בעיניינן ופצוי על עגמת נפש (להלן – פסק הדין בהליך הקודם).
...
לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להביע עמדה בעניין מתן פסק הדין בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, החלטנו לדון בבקשות רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות, בהתאם לתקנה האמורה, כך שפסק הדין יינתן על יסוד הבקשה, התגובה לבקשה, התשובה לתגובה וכלל החומר שבתיק.
הכרעה
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק אנו קובעים כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל.
בעניין זה נאמר בסעיף 73(ב)(2) לפסק הדין כך:
"כמצוין לעיל, מצאנו שהיה מקום למתן סעד של השבה במקרה שלפנינו, ולאור צו העשה הזמני שחייב את העסקתן של המערערות עד פסק הדין מושא הערעור, מקים למשיבות את הזכות לשכר לתקופה המסתיימת במתן פסק הדין מושא הערעור, אפריל 2014. ביחס לתקופה האמורה, יש לערוך את חישוב השכר לו זכאיות המערערות כדלקמן:
סוף דבר – בקשת רשות הערעור מתקבלת, ואנו קובעים כי על הרשת לשלם לגב' בוסי תחליף שכר בהתאם לפסק הדין בהליך הקודם, דהיינו עד תום חודש אפריל 2014 ולא עד חודש דצמבר 2013, כפי שקבע בית הדין האזורי.
