פיצוי בגין עיכוב שלא כדין

סעש 41932-06-18 בסעש 41932-06-18 החברה ודרדיקמן תובעים מדקל לשלם להם סכומים שונים בגין הלוואות שניתנו לדקל ולא ניפרעו, או לא ניפרעו במלואן, וכן פיצויים בגין נזקים שנגרמו בשל כך שדקל לא המציא חשבוניות עבור סחורות שרכש מהנתבעת, תשלום בגין שימוש מופרז בדלקן, פיצוי בשל עיכוב שלא כדין של רכב ומחשב של החברה, פיצוי בשל הוצאות לשכירת רכב חלופי, ופצוי בגין משאבי זמן של עובדים שהושקעו על ידי החברה בניסיון לידרוש השבתם, השבת סכומים שדקל שילם בגין הוצאותיו האישיות באמצעות כרטיס אשראי של החברה, תשלום עבור שירותי איחסנה שהחברה נתנה לדקל, תשלום בגין רווחים שהרויח דקל, תוך התעשרות שלא כדין, במכירת עודפי מוצרים שהזמין מספקים של החברה, ללקוחותיו הפרטיים של דקל, פיצוי בשל פגיעה במוניטין ובעד עגמת נפש.

...

לא מצאנו שמדובר במקרה חריג שמצדיק פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני.

סוף דבר תביעת דקל בסעש 31887-05-18 מתקבלת באופן חלקי.

תביעת החברה ודרדיקמן מתקבלת חלקית.

כך קובע הסעיף [הפיסוק החלקי במקור, הדגשות לא במקור – י.ג.]: "השוכר מתחייב להשאיר את הנכס כפי שמקבלו כיום בתום תקופת השכירות על תשתיותיו וכולל מערכת נידוף, מיזוג, גז וחשמל, ביוב, הפרדת שומנים, תיקרה אקוסטית, אינסטלאציה וסניטריה, השוכר לא יקבל פיצוי בגין מוניטין/קניין רוחני והשבחה מכל סוג שהוא בנכס הנידון". בסעיף 14 להסכם נקבע כי השוכר לא יורשה לבצע שינויים בנכס, אלא בהסכמת המשכירה.

עוד יש לקבוע כי התובע זכאי לפצוי מן הנתבעת בגין עוולת עיכוב נכס שלא כדין (סעיף 49 לפקודת הנזיקין) וגזל (סעיף 53 לפקודת הנזיקין) בקשר עם המיטלטלין שהנתבעים מנעו מן התובע לפנות מן הנכס או למכרו לאחר, תוך כדי שהם עושים בו שימוש ללא רשות.

...

יש לקבוע אפוא כי משך כשלושה חודשים עשו הנתבעים שימוש לא רק בתשתית, החוסה תחת סעיף 14 לחוזה, אלא גם במטלטליו של התובע, לרבות ציוד חשמל, כלי מטבח ועוד, וכן בציוד מתכלה של התובע כגון מפיות, סבון, חומרי ניקוי ועוד.

אחריות הנתבעים מכל האמור לעיל עולה כי פטיט סי הפרה חובתה לפצות את התובע לפי המנגנון שנקבע בסעיף 16 להסכם השכירות שנחתם בין התובע לבין קשדן בע"מ, שפטיט סי נכנסה בנעליה.

משקבעתי כי היה על פטיט סי לפצות את התובע בגין השקעותיו בנכס, שסכומן עלה בהרבה על סכום שני השיקים שבמוקד תביעת סלמה, אני קובע כי לא היה מקום לפתוח בהליך הוצאה לפועל נגד אביטן וכי סלמה תישא בכל הוצאות הליך ההוצאה לפועל.

סכום של 2,500 ש"ח הוא סביר בנסיבות העניין (לדיון בשיקולים לפסיקת פיצוי בגין עיכוב שלא כדין ולסקירת סכומים שנפסקו ראו רע״א 4672/14 גליק נ' מדינת ישראל, פסקאות י-טז לפסק הדין של השופט רובינשטיין (6.1.2015)).

...

לסיכום חלק זה: התובע זכאי לסך של 4,000 ש"ח בגין החיפוש בלתי חוקי שבוצע בדירתו.

עם כל ההבנה, אילוצים מעין אלה אינם מגבשים הצדקה מספקת לנעול את הדלת מקום שהדין אינו מתיר לעשות כן. אכן, "עם כל ההבנה שיש לבתי-המשפט לקשיים בהם נתקלים אנשי המשטרה במילוי תפקידם הקשה, הרי כשמדובר בזכות יסוד זו של שמירת חופש הפרט, אין מנוס מן הדרישה כי יקפידו על כל תג ותג מדרישות החוק גם בנסיבות הקשות בהן הם נתקלים" (השופט עציוני בעניין שמשי, עמ' 661).

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה.

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת ע. יוסף-קוזין) מיום 23.2.23, במסגרתו בית המשפט דחה את תביעתו של המערער נגד משטרת ישראל, לפיצויים בגין עיכוב שלא כדין והפרת הוראות חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח – 1998 (להלן: חוק השויון).

...

אני דוחה את טיעונו של המערער על כך שדובר ב"עבירה קלה" משל צו למניעת הטרדה מאיימת אינו אלא אבק טורדני, או שלא היה "כל חשש להסלמה", משל לשוטר היה כדור בדולח שיכול ללמדו על כך. בפני השוטר היו ראיות לכאורה גם לסכסוך פעיל, סכסוך מתמשך שהגיע לבתי המשפט וגם להפרת צו של בית המשפט.

בית המשפט מצא שאין עיגון ראייתי לטענותיו של המערער (בדבר סירוב לבקשותיו).

זוהי קביעה המושתתת על התרשמותה הישירה של הערכאה הדיונית מהעדים שבפניה, שנומקה תוך הפנייה למובאה בפרוטוקול, ואין עילה להתערב בה. סיכום: נוכח הטעמים שהובאו לעיל, הערעור נדחה.

תביעת התובעת כנגד משטרת ישראל בה עותרת התובעת לחייב את המישטרה בפצוי בגין עיכוב שלא כדין.

...

בתשובות ששלח המתלונן במענה לשאלות ב"כ התובעת בהתאם להחלטה מיום 14.2.22, מסר המתלונן כי מדובר בטעות לשון, משום שלא רואים במצלמות אדם זורק את היונה וכי הכוונה היתה למסקנה הגיונית נסיבתית.

לסיכום טענה המשטרה כי כלל פעולותיה נעשו כדין, לרבות הפעולות שנעשו בתחנת המשטרה.

טענת המשטרה לפיה סעיף 67 לחוק המעצרים מאפשר לה לסור לביתו של כל אדם שאינו עונה לטלפון ולחייבו בליווי לתחנת משטרה, הינה בניגוד לדין, ואין בידי לקבל את הטענה כי מדובר בפעולה בתום לב שנעשתה בתחום ההרשאה החוקית.