כך קובע הסעיף [הפיסוק החלקי במקור, הדגשות לא במקור – י.ג.]:
"השוכר מתחייב להשאיר את הנכס כפי שמקבלו כיום בתום תקופת השכירות על תשתיותיו וכולל מערכת נידוף, מיזוג, גז וחשמל, ביוב, הפרדת שומנים, תיקרה אקוסטית, אינסטלאציה וסניטריה, השוכר לא יקבל פיצוי בגין מוניטין/קניין רוחני והשבחה מכל סוג שהוא בנכס הנידון".
בסעיף 14 להסכם נקבע כי השוכר לא יורשה לבצע שינויים בנכס, אלא בהסכמת המשכירה.
עוד יש לקבוע כי התובע זכאי לפצוי מן הנתבעת בגין עוולת עיכוב נכס שלא כדין (סעיף 49 לפקודת הנזיקין) וגזל (סעיף 53 לפקודת הנזיקין) בקשר עם המיטלטלין שהנתבעים מנעו מן התובע לפנות מן הנכס או למכרו לאחר, תוך כדי שהם עושים בו שימוש ללא רשות.
...
יש לקבוע אפוא כי משך כשלושה חודשים עשו הנתבעים שימוש לא רק בתשתית, החוסה תחת סעיף 14 לחוזה, אלא גם במטלטליו של התובע, לרבות ציוד חשמל, כלי מטבח ועוד, וכן בציוד מתכלה של התובע כגון מפיות, סבון, חומרי ניקוי ועוד.
אחריות הנתבעים
מכל האמור לעיל עולה כי פטיט סי הפרה חובתה לפצות את התובע לפי המנגנון שנקבע בסעיף 16 להסכם השכירות שנחתם בין התובע לבין קשדן בע"מ, שפטיט סי נכנסה בנעליה.
משקבעתי כי היה על פטיט סי לפצות את התובע בגין השקעותיו בנכס, שסכומן עלה בהרבה על סכום שני השיקים שבמוקד תביעת סלמה, אני קובע כי לא היה מקום לפתוח בהליך הוצאה לפועל נגד אביטן וכי סלמה תישא בכל הוצאות הליך ההוצאה לפועל.