פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה בשירותי רכבת ישראל

פסיקת חיוב לנתבעים בגין פתיחת תיקי הוצל"פ – ההיבט המשפטי: למעלה מן הצורך וחרף המסקנה שאליה הגעתי כי התובע לא הוכיח את עילת תביעתו, לא את נזקיו ולא את הקשר הסיבתי שבין הנזקים שנגרמו לו לטענתו לבין היתנהלות הנתבעים, הרי שמן הראוי להפנות מבטנו אל ההיבט המשפטי של פתיחת הליכי ההוצאה לפועל שלא כדין: בהתאם לפסיקה (ר' למשל: ת"א (מחוזי ת"א) 1952/05, ג'בארה פואד נ' טומי ריגלר (פורסם בנבו, 09.09.2009): "באשר לפיצויים בגין ההוצל"פ ועוגמת הנפש: במקרה זה יש לבדוק את הקשר הסיבתי בין נזק זה שניגרם לתובע, לבין מעשי הנתבעים (ר' ע"א 3912/90-EXIMIN S.A, נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל, פ"ד מז(4), 64).... השאלה אותה צריך לשאול, היא שאלת מבחן הצפיות (ר' ע"א 1439/90, מדינת ישראל (רכבת ישראל) נ' שירות רכבת, פ"ד מז(2), 346); האם הנתבעים ראו, או שהיה עליהם לראות מראש כי התובע יתבע בגין אי החזרת ההלוואה אשר נטל? "אין זה תנאי, שהמפר צפה או צריך היה לצפות מראש את שיעורו המדויק של הנזק, ודי לעניין זה שצפה או שצריך היה לצפות את סוג הנזק (ר' ע"א 411/87, עמי חזן ואח' נ' פנינה דגן ואח', פ"ד מג(2), 273). במקרה דנן, לא ידעו הנתבעים על ההלוואה שלקח התובע, כך שלא "ראו" את הנזק מראש.

...

טענות התובע: לטענת התובע, הוא התוודע להליכים נגדו רק בעת הטלת עיקולים על חשבונותיו וקבלת צו תשלום מהוצל"פ. עוד הוא טוען, כי הנתבעים כולם עשו יד אחת כנגדו, ושמא יש לומר -רקחו קנוניה נגדו, במטרה לנטרל את פעילתו העסקית, תוך כדי זיוף מסמכי ההמצאה של כתבי בי הדין לידיו, וכך השיגו במרמה פסק דין בהיעדר הגנה כנגד התובע, פסק דין שכאמור לעיל בוטל בסופו של דבר.

בנסיבות העניין אין מנוס מלהגיע למסקנה כי התובע לא הוכיח במאזן ההסתברויות של המשפט האזרחי, כי הנתבעים זייפו מסמכים והשיגו אישורי מסירה לתובע תוך מרמה והונאה; מה גם, שבתביעה בעילת תרמית דורשת ההלכה הפסוקה מקדמת דנא נטל הוכחה מוגבר (עניין אשד; ע"א 6465/93 כהן נ' לנגרמן ואח', תק-על 95  (2), 1323, בעמ' 1327), נטל שבו לא עמד התובע.

אסיים בציטוט מפסק דינו של כבוד השופט מנהיים בפסק דין בת"ק (ראשל"צ) 487/09, זריהן שלמה נ' סלקום ישראל בע"מ: "דין התביעה להידחות. לא למותר להוסיף שגם אילו הייתי מקבל את התביעה לא הייתי מצליח להסביר לעצמי מדוע אדם שחויב ב-1,200 ₪ ביתר תובע למעלה מכפליים מכך. הגיע הזמן להבין שבית המשפט לתביעות קטנות איננו מכשיר להדפסת כסף גם לתובעים שהדין איתם. העובדה שהאגרות בבית משפט לתביעות קטנות הן מגוחכות ולמיטב ידיעתי גם מסובסדות אינה צריכה להצדיק את התופעה שאני נתקל בה ברובן המכריע של התביעות המוצדקות והיא שהסכומים הנתבעים ברובן של התביעות מנופחים בעליל". בשל כל האמור, אני דוחה את תביעתו של התובע נגד כלל הנתבעים.

באשר לסוגיית הוצאות המשפט, הרי שבנסיבות העניין ובשים לב לסכום הנתבע ובהינתן שכלל הנתבעים נדרשו להגיש כתבי הגנה וחלקם נדרש להגיע ממרחק לדיון לפניי, ולפנים משורת הדין אני מורה לתובע לשאת בהוצאות כל אחד מחמשת הנתבעים בסך של 500 ₪.

זוהי תביעה של עמותת גימלאי הרכבת וגמלאים של רכבת ישראל ובכללם גם עובדי הרכבת שפרשו לפנסיה מוקדמת וטרם הגיעו לגיל פרישת הזיקנה, לסעד הצהרתי ולפיו הנתבעות חייבות לשלם לתובעים פנסיית זקנה על בסיס משכורתם הקובעת האחרונה לפני פרישתם לפנסיה עבור כל תקופת עבודתם לרבות בשירות המדינה וכן לחשב את שעורי הפנסיה לפי השיעורים בתקנון הנתבעת 2 (להלן – קרן הפנסיה או נתיב) ממועד תחילת עבודתם בשירות המדינה.

לחילופין, התבקש סעד הצהרתי המחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחד מהתובעים פיצויים בגין הפרת הנוהג ו/או ההסכם ו/או בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם.

לנוכח קביעתנו ולפיה לא הייתה הסכמה ו/או נוהג מחייב לפיו תשלום הפנסיה בגין תקופת שירות המדינה ישולם בהתאם לתקנון נתיב, התביעה לפצויי בגין הפרת הנוהג ו/או ההסכם או לפצויי קיום או לפצויי בגין עגמת נפש – נדחית.

...

התובעים הגישו בקשת רשות ערעור ולאחר שניתנה רשות ערעור, הערעור נדחה בפסק דין מיום 22.11.2015.

בהקשר זה יפים הדברים שנאמרו בעניין קוריצקי על ידי כב' השופט פליטמן (כתוארו אז) וכדלקמן: "כאשר המוסד המשתתף לא מעביר את חלקו בגימלה למוסד המשלם, מן הטעם שהוא סובר שהגימלה שעליו לשלם על פי הסכם הרציפות או תקנונו נמוכה מזו שסובר העובד; במקרה כזה –אין לחייב את המוסד המשלם בתשלום מלוא הגימלה כטענת העובד הפורש. אלא, על אותו עובד להגיש תביעה לבית הדין כנגד החלטת המוסד המשתתף. עמדת המוסד המשלם אינה רלבנטית כלל לאותה מחלוקת". (ההדגשה אינה במקור –א.ר.) לאור כל האמור לעיל, מסקנת הדברים היא שהתובעים לא הוכיחו את זכאותם לקבל את הפנסיה בגין תקופת השירות במדינה על בסיס תקנון נתיב (הן לענין המשכורת הקובעת והן לעניין שיעור צבירת אחוזי הפנסיה).

לנוכח קביעתנו ולפיה לא הייתה הסכמה ו/או נוהג מחייב לפיו תשלום הפנסיה בגין תקופת שירות המדינה ישולם בהתאם לתקנון נתיב, התביעה לפיצויי בגין הפרת הנוהג ו/או ההסכם או לפיצויי קיום או לפיצויי בגין עגמת נפש – נדחית.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל – התביעה נדחית במלואה.

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ת"ק 41449-09-17 קדוש ואח' נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בעמ בפני כב' הרשמת הבכירה קרן מרגולין פלדמן התובעים 1. דוד קדוש ת.ז. 052137965 2. יהודית קדוש ת"ז 51773067 הנתבעת אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ ח.פ. 520017146 פסק דין

סעיף 3 קובע מהם סוגי ההטבות שיינתנו עפ"י החוק, והוא מונה בין היתר "שרותי סיוע" (קרי מזון ומשקאות, אירוח במלון אם נידרשת שהיית לילה או יותר, שרותי הסעה במקרה שהדבר נידרש ושירותי תיקשורת), השבת תמורה, כרטיס טיסה חלופי, פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה ופצוי כספי בשל שינוי בתנאי כרטיס הטיסה, כאמור בתוספת השניה.

התובע טען כי הוא ורעייתו הגיעו אל המלון בשעה 00:30 בעקבות העיכוב האמור (אציין כי התובעת העידה כאן כי הגיעו רק בשעה 01:30 אל המלון), וכי בהתאמה הפסידו את האפשרות לנסוע ברכבת המהירה ממוסקבה לסנט פטרסבורג, דבר שהוביל בהתאמה לכך שהיה צורך להמתין לטיסת ביניים שהוזמנה בעקבות האיחור, וכל אלו הובילו לכך שהתובעים הפסידו את ההזדמנות לסיור בעיר פטרסבורג בהתאם לתוכנית המקורית ביום הטיסה והחמיצו את ארוחת הערב החמה בחדר האוכל של המלון.

נדמה אם כן כי ניתן לקבוע שלתובעים אמנם נגרמה עוגמת נפש בעקבות התרשלותה האמורה של הנתבעת, ואני קובעת על כן כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין עוגמת נפש זו בלבד, ובשים לב למידת התרשלותה ולטענות התובעים בנוגע להחמצה שהיתה מנת חלקם בעקבות התרשלות זו בסך של 500 ₪ בלבד לטובת כל אחד מהם.

...

משאין חולק כי הוצעו קפה ועוגה, ומדובר באיחור שנמשך לאורך שעות הבוקר, לא שוכנעתי בנסיבות המקרה כי שרותי הסיוע שניתנו, כפי שהוצגו ע"י התובעים (ובהנחה שאין ממש בטענה שהוצעה גם ארוחת בוקר כטענת הנתבעת), אינם עומדים בהוראות החוק.

משלא מצאתי אם כן כי הנתבעת הפרה את חובותיה עפ"י החוק, ממילא אני קובעת כי אין מקום לפסוק פיצוי לדוגמא בנסיבות העניין.

נדמה אם כן כי ניתן לקבוע שלתובעים אמנם נגרמה עוגמת נפש בעקבות התרשלותה האמורה של הנתבעת, ואני קובעת על כן כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין עוגמת נפש זו בלבד, ובשים לב למידת התרשלותה ולטענות התובעים בנוגע להחמצה שהיתה מנת חלקם בעקבות התרשלות זו בסך של 500 ₪ בלבד לטובת כל אחד מהם.

כמו כן, זכאית לפצוי בסך 10,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה עקב זילזול התובעת ברצונה למצוא עבודה ההולמת את כישוריה.

אין מחלוקת, כי בסופו של יום הנתבעת לא פוטרה מחברת מדנאל בשלושת החודשים הראשונים לעבודתה, בעקבות מכתבו של בא כוחה (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 5-1): "ת. הפסקתי לעבוד בסינאל. ובגלל אותה פנייה של העורך דין שהצליח למנוע משהו לא כדין מקום העבודה הנוסף שהתגלגלתי אליו בלית ברירה זה היה בדיילות ברכבת ישראל. זה לא משהו שמתאים לכישורים שלי.

הפצוי המוסכם בשים לב לאמור לעיל, לרבות לעניין ההלימה בין נוסח ההסכם שנערך על ידי התובעת לעניין השירותים שזו התחייבה לספק אל מול השירותים המעניקים לה זכות לתמורה ומשלא נקבע בהסכם, כי אי דיווח (או איחור במסירת הדיווח כבעניינינו) מהוה הפרה יסודית של ההסכם, הגם שנקבע בסעיף 5.

...

לפיכך: הנתבעת תשלם לתובעת סך כולל של 14,742 ש"ח, וזאת בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כדין.

בנסיבות העניין, לאחר ששקלתי את כלל טענות הצדדים ואת תוצאות ההליך, ובשים לב לסכום התביעה ולכשלים בהתנהלות שני הצדדים ותוך שאף לקחתי בחשבון הבקשות השונות שהוגשו בתיק (לרבות החלטתי מיום 18.3.20) מצאתי לחייב הנתבעת בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד על הצד הנמוך.

לפיכך הנתבעת תשלם לתובעת, בנוסף לסכום האמור לעיל, הוצאות משפט בסך של 741 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 2,500 ש"ח. ניתן היום, א' תמוז תש"פ, 23 יוני 2020, בהעדר הצדדים.

עוד נטען כי עמיגור חבה בפצוי לבן דוד בגין הוצאות שוטפות ביתר של חשמל בסך של 52,800 ₪, השבת 50,000 ₪ בגין חיוב עבור גינון שלא בוצע, פיצוי בגין גביית כספי הגזל ואי יכולת שימוש בכסף בסך שלא יפחת מ-50,000 ₪, הוצאות בגין עריכת חוות הדעת בסך 4,000 ₪, וכן פצויי בושה ועוגמת נפש בגין 35 שנות סבל בדירה, פיצויים בגין גרם הפרת נישואין ונזקי גוף בסך של 100,000 ₪ לצרכי אגרה.

בחוות הדעת משנת 2010 צוין, בין היתר, כי כתוצאה מחדירת רטיבות ממושכת לדירה, "נגרמה היתנתקות של גוש בטון וטיח מתקרת חדר השירותים, ובנס לא נגרם אסון" (סע' 1); כי רטיבות מרובה חדרה לתקרות של כל החדרים, ובחורף מחלחלים מי גשמים למנורות שבתקרה ונגרמת סכנת היתחשמלות (סע' 2); כי הרטיבות המרובה שמלווה בעובש וטחב גורמת למפגע תברואתי (סע' 3); קירות מתפוררים וחרסינות מתנתקות מהקירות (סע' 5, 7); כי קיימת סכנת היתחשמלות בתאורת חדר הרחצה (סע' 8).

עוד יצוין, כי לא נעלמה מעיני העובדה שעמיגור מנהלת את הדירה עבור מדינת ישראל, ונתונה, מטבע הדברים, תחת אילוצים תקציביים; ואולם מנגד יש ליתן את הדעת לכך שדיירי הדיור הצבורי הנם אזרחים שהפרוטה אינה מצויה בכיסם וידם אינה משגת, אשר מתגוררים בדירה שהוקצתה להם לאחר שנמצאו זכאים לדיור צבורי, ולא בדירה המושכרת בשוק החופשי, כך שאפשרותם לעבור למקום מגורים אחר, מוגבלת.

מר מהצרי העריך בחוות דעתו את העלויות הנדרשות לתיקון הליקויים שמצא כדלקמן: איטום על ידי יריעות ביטומניות בשטח גג מעל כל הדירה בסך של 6,000 ₪; סטיית קיר המצמצמת בצורה ניכרת את מרחב השירותים באופן יחסי, הריסה ובניה מחדש כולל משקוף ודלת כולל הובלה בניה והרכבה בסך של 10,000 ₪; רטיבות וקילופים בקירות השירותים ועבודות טיח וצבע בכל הדירה בסך של 7,000 ₪; דלת כניסה שאינה נסגרת כתוצאה מהרכבת משקוף לא תקינה החלפה בסך של 3,000 ₪; פרטי ביגוד שנזרקו לפח כתוצאה מכתמי עובש וטחב- 100 פריטים כולל נעליים, 100 ₪ בממוצע לפריט, סך של 10,000 ₪; החלפת שלושה ארונות במהלך 12 שנים, 4 דלתות כ"א כתוצאה מרטיבות, סך של 3,000 ₪ לארון כולל הובלה והרכבה בסך של 9,000 ₪; החלפת מטבח לגוף עץ מלא ודלתות עץ סנדוויץ או מלמין כולל כיור עבודה והרכבה בסך של 10,000 ₪.

...

כפי שהעידה גב' סוטיל, דמי השכירות נקבעים על ידי משרד הבינוי והשיכון, בין היתר, לפי מצב כלכלי ולפיכך דינה של טענה זו להידחות (ראו בהקשר זה: אפריאט נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בירושלים (פורסם בנבו, 11.11.07)).

תביעת עמיגור נגד הנתבע נדחית.

התביעה שכנגד שהגיש הנתבע נגד עמיגור נדחית.