בהתאם לקביעתו העובדתית של בית הדין האיזורי המשיבה "פוטרה ביום 15.1.2021 על רקע מצבה הרפואי ומשעה שלא המציאה לנתבעת אישור מרופא תעסוקתי בדבר מסוגלותה או אי מסוגלותה לחזור לעבודה לרבות המיגבלות הרפואיות החלות על העסקתה. הנתבעת לא ידעה על הריונה של התובעת במועד קבלת החלטת הפיטורים ודבר ההריון נודע לה לראשונה בסוף חודש ינואר או תחילת פברואר 2021 לאחר הביקור של התובעת במקום העבודה וגילוי ההריון לעפאף" (פסקה 35 לפסק הדין).
פסק דינו של בית הדין האיזורי
העובדת הגישה תביעה לחייב החברה בתשלום פיצויים בסך 297,202 ₪ כדלקמן: פיטורין שלא כדין ומשיקולים זרים מכוח חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן: חוק עבודת נשים) בסך 50,000 ₪; הפסד שכר וזכויות סוציאליות בתקופה המוגנת, הפסד דמי לידה, פיצוי בגין עוגמת נפש ופיצויים עונשיים בסך 142,902 ₪; פיצוי בגין הפרת חוק שויון הזדמויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק שויון הזדמנויות בעבודה) בסך 60,000 ₪; פיצוי בגין אי עריכת ביטוח מחלה בסך 37,730 ₪; השלמת פצויי פיטורין בסך 1,570 ₪; ופצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 5,000 ₪.
...
שנית, נטען כי טענת המערער בדבר הקביעה השגויה לפיה החברה לא ערכה לעובדת שימוע טרם פיטורין אינה מנומקת, ועל כן דינה להידחות.
עם זאת, אין בידי לקבוע כי סיכויי הערעור כשלעצמם גבוהים במידה המצדיקה עיכוב ביצוע פסק הדין, ולכן אדרש לניתוח מאזן הנוחות.
נוכח כך, וביחד עם העובדה שהסכום הפסוק משמעותי, ולגביו קמה חזקה שאדם מן השורה יתקשה להשיבו – החלטתי לעכב את תשלום הסכום המעוכב בכפוף להפקדתו בקופת בית הדין (ראו בר"ע (ארצי) 28500-09-22 ידע-קול בע"מ - דוד חן (18.10.22), סעיף 14 וההפניות שם) עד ליום 12.5.2024, כשבקביעת מועד זה נתתי משקל לפגרת הפסח הצפויה.
סוף דבר – דין הבקשה להתקבל בחלקה כאמור בסעיף 26 לעיל.
