פיצוי בגין נזקי תאונת עבודה עקב נפילה מסולם פגום

התובע, שעבד בבית הספר של הנתבעת כאיש אחזקה, הגיש תביעה נגד הנתבעת בגין נזק גוף שניגרם לו, לאחר שנפל מסולם עליו טיפס בתחומי הנתבעת ותוך כדי עבודתו, לצורך הדברת קן דבורים.

לטענתו, היתנהלותה של הנתבעת במועד הארוע לקתה ברשלנות שהביא לפגיעתו, והדבר מקים לו זכות לפצוי בגין נזקיו.

בשלב מאוחר יותר, במסגרת הגשת תחשיבי הנזק – לאחר הגשת כתב ההגנה אך עוד לפני שהוגשו ראיות התובע, טענה הנתבעת כי "אין לנתבעת כמעביד כל חבות לתאונה הנטענת... התובע ששמש כחשמלאי ועובד תיחזוקה כללי כלל לא נתבקש על ידי הנתבעת ו/או מי מטעמה לבצע את העובדה הנטענת של הדברת קן הדבורים"; וכן "בחירתו העצמאית של התובע לטפס על סולם על מנת להדביר קן דבורים איננה מתיישבת עם התפקיד אותו מילא אצל הנתבעת... ובכל מקרה נעשתה על דעת עצמו ומבלי שהנתבעת נתנה לו כל הוראה ו/או הנחייה המורה לו לעשות כן". טענות אחרונות אלה, לפיהן הדברת קן הדבורים חרגה מתפקידו של התובע, אמנם נטענו במסגרת תחשיב הנזק, ולא במסגרת כתב ההגנה, אך ממילא הן אינן חורגות מטענות התובע עצמו בכתב התביעה (שטען כי הנתבעת הורתה לו להדביר את קן הדבורים אף שהדבר חרג מתפקידו (סעיף 36(ב) לכתב התביעה)).

עם זאת, באין סטייה של ממש מגדר המחלוקת, וכפי שיובהר להלן, בנסיבות שבהן ניתן לרפא פגם זה, ולבטל את אפקט ההפתעה באמצעות זימון מנכ"ל חברת "הקוטל" – כפי שהתבקש בבקשתו החלופית של התובע, לא ראיתי לפסול טענות אלה אך בשל כך (ראו והשוו לעניין זה בשא (ת"א) 15011/08 לוגי סחר ותעשיות בע"מ נ' אולשניצקי, עמ' 9 (8.1.2009); תא (מרכז) 451-07-17 דיאליט בע"מ נ' הרר, פס' 44 (31.7.2016)).

...

  בסופו של דבר, בצד הצורך הברור להימנע ממשטר שרירותי, שיקשה על יכולתו של הצד השני לנהל את ההליך ולפגוע בתחושת הצדק, יש לטעמי לפרש את הכללים בכל מקרה קונקרטי מתוך חתירה לחקר האמת, ולהימנע מלחסום בעל דין מלהעלות טענה כשזו אינה משקפת סטייה מהותית ממסגרת המחלוקת, וכשניתן לרפא את הפגם בכלים דיוניים.

אמנם, ככלל, אין לאפשר לעקוף את שלב הבאת הראיות באמצעות זימון עדים, ויש לשמור שראיות התובע יובאו לפני ראיות הנתבעת.

סוף דבר בקשת התובע למחוק חלקים מתצהירו של מנהל התחזוקה מטעם הנתבעת נדחית.

התובע, יליד 1980, הגיש תביעה זו לפצוי כספי בגין נזק גוף שניגרם לו בתאונת עבודה ביום 2.3.2017, כאשר נפל מגובה במהלך עבודה של פירוק פרגולה, בעת עבודתו אצל הנתבע.

גם בטופס טפול רפואי לנפגע עבודה שהוגש למוסד לביטוח לאומי נרשם: "בזמן שעלה על סולם בגובה 3 מ' מעד ונפל" (נספח ט'2 לראיות הנתבע).

יתרה מכך, בהחלט סביר כי הפועלים שמצאו אותו במקום, או פרץ שהגיע כעבור זמן קצר, ראו אותו בסמוך לסולם וסברו כי נפל מהסולם, ואפשר שהתובע תיאר כי עלה בסולם ונפל, ולא הבהיר שנפל עקב קריסת הפרגולה עליה דרך ולא בעת העליה אליה בסולם.

בנסיבות אלה, אין לי צורך להכריע במחלוקת בין הצדדים אם התובע עלה על סולם תקני או על סולם שאינו תקני, שכן אין טענה כי הנפילה קשורה באופן כלשהו לפגם בסולם.

...

ב"כ הנתבע טען כי לנוכח גרסאותיו הפתלתלות של התובע, אשר תחילה טען כי נפל מהסולם ולאחר מכן טען כי נפל מהפרגולה – יש לדחות את גרסתו לגבי אופן קרות האירוע ומכאן שיש לדחות את התביעה כולה.

הכרעה בעניין נסיבות התאונה אני קובע אפוא עובדתית, כי התובע נפל כאשר סיים את העליה בסולם, וניסה להציב רגל על גג הפרגולה, ואז קרשי העץ שעליהם היתה מורכבת הפרגולה קרסו וגרמו לנפילתו של התובע.

אני קובע אפוא כי לתובע נגרמה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10%.

בנסיבות אלה, אני קובע כי חרף הנכות הרפואית בשיעור של 10%, הרי שהפגיעה בפוטנציאל השתכרותו של התובע החל מינואר 2018 ועד למועד יציאתו לגמלאות תעמוד על 5% בלבד מפוטנציאל השתכרותו.

סיכומו של דבר סך הנזק עומד על 154,000 ₪.

ענייננו בתביעה לפצוי בגין ניזקי גוף.

בעקבות הנפילה נגרמו לתובע ניזקי גוף שונים, במרפק ימין, וגב תחתון והוא פונה לטפול רפואי (להלן: "התאונה").

המומחה מטעם התובע, קבע כי נותרה לו נכות צמיתה, בעקבות התאונה, בשיעור 10% לפי סעיף 37 (7) א' לתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "מבחני הנכות"), בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש מתני.

העד הצהיר כי ביום התאונה עבד עם התובע במשותף בעבודות צבע, וכי התובע עבד על סולם בן 4 רגליים, שלפתע היתקפל וגרם לנפילתו.

התובע העיד כי דובר על סולם כפול בן 4 מדרגות (עמ' 9, שורה 32), בגובה כמטר (עמ' 10, שורה 23), אך לא טרח להביא לעיון בית-המשפט צלום של הסולם המדובר ולא הוכיח את הפגם בו, ולו לכאורה, בדרך אחרת.

...

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את העדים, בחנתי את טענות הצדדים כעולה מסיכומיהם וטיעוניהם לפניי ועיינתי בכלל המסמכים שהונחו לפניי, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

לא שוכנעתי כי התובע עמד בנטל זה הרובץ לפתחו.

סיכומם של דברים – התביעה נדחית.

לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף, בגין שלוש תאונות עבודה להן טוען התובע.

מדובר בנפילה אגב ירידה מסולם ללא קשר לקיומו של מפגע או פגם או ליקוי כלשהוא בסולם.

משלא הוכח כי הנפילה בתאונות נגרמה בשל קיומו של מפגע, שמן, מים או אבק , הרי שמדובר בנפילה מסולם, היתממשות של סיכון טבעי ואין להטיל אחריות בגין הנפילות של התובע על המעביד.

...

בעניין זה אני מגיעה למסקנה זו מבלי להתייחס כלל לדוח הבירור ביחס לתאונה השלישית שכולו עדות מפי השמועה-שכן הבירור כלל לא נערך ישירות מול התובע ביחס לתאונה זו. אוסיף כי טענות התובע בסיכומיו לגבי הוראות הבטיחות לעבודה ביחס לעבודה בגובה נדחות משלא הועלו כלל בתביעה וגם לא בעדות התובע בחקירה ראשית, שם טען להחלקה משמן ולא התייחס בכלל לגובה ממנו נפל ולא ניתן מעדותו אף לקבוע אם היתה עבודה בגובה אם לאו ולא ניתן בכלל לקבוע אם קוימו הוראות החוק אם לאו.

אין בגין התאונה אחריות של המעביד ומשכך אני דוחה את התביעה גם ביחס לתאונה השלישי.

לסיכום- עדות התובע מגמתית ובעייתית ביחס לנסיבות לגבי התאונות כולן.

התביעה נדחית ביחס לכל רכיביה.

פתח דבר התובע נפגע לטענתו בתאונת עבודה מיום 19.6.2013 ועתר במסגרת תביעתו לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בעטיה.

לעניין האחריות, טוענות הנתבעות 2-3 תוך שהן מפנות לפסיקה, כי ממילא נפילה מסולם במהלך עבודה באתר בניה אינה מקימה חבות בנזיקין, שכן עסקינן בסיכון טבעי לסוג עבודה זו.  הנתבעות 2-3 מוסיפות וטוענות, כי התאונה אירעה ללא כל גורם ממשי ו/או ליקוי ו/או פגם בסולם, בשל אשמו הבלעדי ו/או המכריע של התובע שפעל בנגוד לנהלים ולהדרכה שקבל מהמעביד ביחס לעבודה על סולם, שעה שבחר להתנייד בסולם כשהוא עומד עליו במקום להזיזו ממקום למקום לאחר הירידה ממנו, במיוחד שמדובר בעובד ותיק, מיומן ובעל ניסיון בעבודות צבע משך 30 שנה.

...

אין בידי לקבל טענה זו. סוגיית הנכות הזמנית מוכרעת לפי הראיות שהובאו בהליך.

לאור האמור, ומשלא הוכח כי התובע היה מוגבל בביצוע עבודתו כצבעי, אין בידי לקבל טענת התובע כי הירידה בשכר לאחר התאונה קשורה במישרין לפגיעה בירך ימין, ומשכך לא מצאתי מקום לפיצוי התובע באופן מלא בגין הפסדי השכר הנטענים לאחר התאונה עבור התקופה שראשיתה מסיום תקופת אי הכושר וחזרתו לעבודה אצל הנתבעת 1 לאחר התאונה ועד למועד תחילת עבודתו כנהג אוטובוס בשכר יותר גבוה מהשכר ערב התאונה.

סוף דבר לסיכום אני מורה כדלקמן: התביעה מתקבלת.