פיצוי בגין נזקי גוף מתאונת עבודה

תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו בתאונת עבודה.

...

הדבר מוצא ביטוי גם בטופס בל250 שמילאה הנתבעת, חתום ע"י הסמנכ"ל אלכס, בו נרשם: "שרשרת של המכונת פלסמה נתפסה בכפפות וחתך את האצבע". ניתן היה, לכל היותר, לחלוק על חלקים בעדותו של התובע המתייחסים לסוגיות כמו תקינות השולחן, העדר הדרכה, שיטת העבודה, וכיו"ב. שנית, די בכך שהנתבעים לא מצאו לנכון להביא עדויות כלשהן, או להניח בפני בית המשפט ראיות כלשהן, כדי להביא למסקנה המתבקשת.

הנתבעת טענה כי מעבר ל- 3 חודשי אי כושר בהם הכיר המל"ל לגבי תשלום דמי פגיעה, התובע אינו זכאי לפיצוי ברכיב זה. לאחר שבחנתי את התיעוד שהונח בפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים, אני סבור כי יש מקום להכיר בתקופה של 9 חודשים, מהתאונה ועד ליום 30.9.18, כתקופת אי כושר מלא בה לא יכול היה התובע לעבוד ולהשתכר.

סבורני כי בנוגע לתקופה זו יש מקום להכיר בפגיעה בשיעור של 25% מכושר השתכרותו.

אובדן כושר השתכרות לעתיד לאחר שנתתי דעתי לנתוניו של התובע, לנכות ממנה הוא סובל בעקבות התאונה, לעבודה בה השתלב, לגילו, ולכלל השיקולים הצריכים לעניין, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לפסוק לתובע ברכיב זה פיצוי בסכום גלובלי של 200,000 ₪.

סוף דבר סכום הנזק המצטבר עומד אפוא על סך של 471,920 ₪.

הנתבעות ישלמו לתובע פיצוי בסכום כולל של 342,200 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מהסכום הנ"ל, וכן הוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 ₪.

בבקשות למחיקת כתב הגנה שני שהוגש על ידי אותו בעל דין (בקשות ב"כ נתבעת 5 והמודיעה לצדדים שלישיים) ובעניינים שנידרש ליתן בהם החלטה כאמור בסיפא לפרוטוקול ישיבת יום 9.3.2022 מבוא בהליך זה הגישו התובעים בתיק העקרי (להלן: "התובעים") תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו בתאונת עבודה קטלנית מיום 1.10.2019 (להלן: "התאונה").

...

הכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה שדין הבקשה למחיקת כתב ההגנה שהוגש על ידי ב"כ חברת הראל ביום 9.1.2022 במענה להודעה לצד שלישי, להידחות, וכך גם דין הטענות כי אין להתיר לב"כ הראל להגיש שני כתבי הגנה נפרדים במענה לתביעה ולהודעה לצדדים שלישיים, וכך אני מורה.

אשר על כן אני דוחה הבקשה, ואולם נעתרת לבקשה להאריך מועד להגשת בקשה למחיקת סעיפים מכתב הגנה, אם יהיה בכך צורך, ב-30 יום נוספים.

תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף עקב תאונת עבודה.

...

לאחר שקילת טיעוני הצדדים ובחינת חוות הדעת השונות, ההתייחסות של המומחים האחד לממצאים של חברו, בחינת קביעות הועדות הרפואיות של המל"ל ובחינת התיעוד הרפואי שהוצג לתיק – מסקנתי היא כי יש לקבוע שהנכות של התובע הינה הבאה: בתחום הנוירולוגי – 40%, שכן לא שוכנעתי כי המדובר בסממנים של דימנציה בינונית ומסתברת יותר ההערכה כי המדובר בתסמינים של דימנציה קלה; בתחום העיניים – 24.5% - ודומה שאין מחלוקת של ממש לגבי תחום זה; בתחום הנפשי – 20% - שכן שוכנעתי לאמץ את חוות הדעת מטעם ההגנה במיוחד שעה שאין כל תיעוד לגבי טיפול בתחום זה משנת 2019 ועד עתה; בשל המצב אחרי הניתוח בגולגולת – 15% - וכאן, לא אוכל לקבל את עמדת מומחי ההגנה לפיה הנכות "נבלעת" בנכות שכבר קיימת בהיבט הניורולוגי; בשל הצלקת – 10% - אין מחלוקת; בשל סחרחורות או הפרעה בשיווי המשקל – 10% בהתאם לקביעות של מומחי התובע, אשר לא נסתרו בחוות הדעת מטעם ההגנה, אם כי יש כאן חפיפה בין הסחרחורת לבין חוסר שיווי המשקל.

עוד נטען כי התובע צירף קבלות שאינן רלוונטיות לגבי פריט זה, כגון הוצאות בגין קצף גילוח, שתייה ומוצרי מזון, ולפיכך, אין לפסוק פיצוי לתובע בראש נזק זה. סבורני כי למרות שהתובע יכול היה לצמצם את נזקיו בראש נזק זה, ולו לגבי חלק מההוצאות, אין ספק כי לתובע היו הוצאות הן בגין הטיפולים הרפואיים והן בגין נסיעות עודפות בסמוך לאחר התאונה – אותם אני מעריכה בסכום כולל של 50,000 ₪ (וראו כי למעשה בסיכומי התובע אין טיעון לגבי הוצאות רפואיות אלא בעיקר לגבי הוצאות נסיעה).

" בהינתן ההלכה הנ"ל – על הצדדים לבצע את החישובים בהתאם, כלומר – לחשב מחדש את ניכוי תקבולי המל"ל לגבי העתיד מהפיצוי לתובע, ובכל מקרה – גם ללא "החישוב מחדש" הנזק גבוה מאשר תקבולי המל"ל והתביעה לא "נבלעת". סיכום – נוכח כל האמור מעלה במקובץ, התביעה של התובע נגד כל הנתבעות מתקבלת, ועל כולן, ביחד ולחוד, לפצותו בסכומים המפורטים בפסק הדין, בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ובתוספת מע"מ, החזר אגרת בית המשפט והחזר עלויות שכרם של כל המומחים אשר הגישו את חוות הדעת מטעם התובע (בהתאם לקבלות שישלח התובע לנתבעות).

בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות תאונת עבודה, כאשר התובע החליק בעת ירידה מרמפה משופעת המקשרת בין שני מפלסים בגג השייך לבניין הנמצא בבעלות ו/או באחזקת הנתבעים.

...

אין בידי לקבל את טענות התובע בהקשר זה. ראשית, לא עלה בידי התובע להוכיח את טענותיו כמפורט לעיל ובפרט את הטענה, כי תומר הנחה אותו לעלות על הרמפה.

לסיכום, מכלל הראיות והעדויות בתיק עולה, כי התובע לא הצליח להוכיח את תביעתו ולבסס את טענותיו בדבר אחריותם של הנתבעים לאירוע התאונה, בה היה מעורב ביום 24.3.2013.

לאור המסקנה אליה הגעתי כמפורט לעיל, ובשים לב להסדר הדיוני שגובש בין הצדדים לעניין שיעור הנזק, מצאתי כי אין הכרח או צורך להידרש לשאלת שיעור הנזק וגובה הפיצוי, שכביכול מגיע לתובע מאת הנתבעים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.

כמו כן, חלוקים הצדדים ביחס לסוגיה נוספת, בה החל ביה"ד הרבני לידון, אך לא הכריע בה, עקב סגירת התיק, והיא: סוגיית זכאותה של האשה למחצית מהכספים בגובה 90,000 ₪, אשר שולמו לידי האיש, כפצוי בגין ניזקי הגוף כתוצאה מתאונת העבודה בה היה מעורב ב***** ה******.

פצויי נזיקין בגין תאונת העבודה בה היה מעורב האיש במהלך החיים המשותפים: במסגרת תביעת ניזקי גוף כתוצאה מתאונת עבודה בעת שהועסק ב***** "****", נפסקו לאיש פיצויים בשיעור של 90,000 ₪.

...

סוף דבר: יש לנכות מחלקו של האיש בדירה המשותפת את הרכיבים הבאים: הסכום אשר נפסק לחובתו בחוות הדעת האקטוארית בסך 62,313 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.3.2018 ועד היום; סך של 10,000 ₪ מתוך פיצויי הנזיקין שנפסקו לטובת האיש בגדרי הסכם הפשרה; חלקו של האיש בהלוואה שניתנה על-ידי אבי האישה (מחצית הסכום), בכפוף להערות ביחס למתווה מוסכם.

לא שוכנעתי כי יש להמתין עם פירוק השיתוף בדירה עד למתן ההכרעה בתביעת הכתובה של האישה.

היות והאישה מיוצגת על-ידי הסיוע המשפטי ונוכח התוצאה אליה הגעתי וכל המפורט דלעיל, הנני מחייבת את האיש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בשיעור של 15,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית.