פיצוי בגין נזקי גוף מנפילת עמוד שיש במבצע

התביעה תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף, המוגשת לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975.

העובדה כי עמוד השידרה של התובע אינו יציב כמו עמוד שדרה רגיל והחולשה שיש לו בעמוד השידרה בחוליה 5L, הביאה לנזק של דיסקוס, שלא היה נגרם במצב רגיל, באותה חוליה.

בע"א 8279/02 זאב גולן נ' עיזבון המנוח דר מנחם אלברט ז"ל, נזקק ביהמ"ש העליון להבחנה בין מקרה של גולגולת דקה למקרה של החמרת מצב, במלים אלו : "לעיתים נתונים פיזיים או נפשיים המייחדים את התובע מביאים להיווצרותו של נזק בעקבות עוולה, אשר אילו בוצעה כלפי אדם אחר, שאינו מתאפיין באותם נתונים, לא הייתה גורמת כל נזק. במקרים אחרים, נזק אשר עצם גרימתו כתוצאה מעוולה מסוימת הייתה צפויה, צומח למימדים לא צפויים עקב נתוני הניזוק. בפסיקתנו השתרש עקרון המכונה "עקרון הגולגולת הדקה", לפיו חייב המזיק לקבל את הניזוק כפי שהוא ולפצותו בגין כל נזק שנוצר בשל שילוב מעשה העוולה עם נתוניו המיוחדים.

לטעמי, סיכון זה הנו שיקול רלוואנטי שיש לקחת בחשבון במערך השיקולים בבואנו להעריך את הפצוי בגין הפסדי שכר לעתיד, כמוהו כגורמים ספקולאטיביים נוספים הנלקחים בחשבון בכגון דא (ראו והשוו לעניין זה פסה"ד שניתן בע"א 51/63 שצוטט לעיל, שם ביטא ביהמ"ש את הדיספוזיציה שהיתה לתובע עובר לתאונה, בקיצור שנות התעסוקה שלו בעתיד).

לאור מהות הנכות הרפואית ואופי עבודתו של התובע מזה שנים, אין ספק כי מדובר בנכות בעלת השלכה תפקודית אשר לטעמי אינה נופלת משעור הנכות הרפואית המבטאת הגבלה קלה בתנועות עימה"ש, וגם אם היה מקום להותיר את קביעת המומחה בחוה"ד על כנה, לעניין ייחוס מחצית מהנכות הרפואית לתאונה, הרי שנוכח העובדה שלספונדילוליזיס לא היתה כל השפעה על תיפקודו של התובע, יש להעמיד את הנכות התפקודית בגין התאונה על שיעור של 10% בדומה לנכות הרפואית (הכוללת) שקבע המומחה.

...

אני דוחה את טענתו של התובע לפיה נכותו התפקודית הינה בשיעור של 20% לכל הפחות.

מכאן לא שוכנעתי כי לתאונות או חבלות אלה היתה השלכה תפקודית על התובע עובר לתאונה.

סוף דבר לאור המקובץ, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: כאב וסבל - 18,327 ₪ הפסד שכר בעבר - 20,000 ₪ הפסד שכר בעתיד - 140,000 ₪ פנסיה - 17,500 ₪ עזרת צד ג' והוצאות בעבר ובעתיד - 10,000 ₪ סה"כ 205,827 ₪ כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע את האגרה ששולמה עם פתיחת ההליך כשהיא משוערכת להיום ושכ"ט עו"ד בסכום של 31,306 ₪.

התביעה הוגשה לפצוי בגין ניזקי גוף כנגד עירית נתניה.

במהלך החקירה הנגדית עומתה התובעת עם הנספחים לתצהירה ולא ידעה לתת הסבר בודאי לא הסבר מניח את הדעת למיקום ולמפגע הנטען, כמו גם לתמונות שצורפו לתצהירה ואף לא לגירסה שמסרה לחוקר מטעם חב' הביטוח לפיה ניגשה מאחור ליפגוש את הבן של בעלת בית הקפה: "בזמן שהוא יושב ומדבר בטלפון הוא נבהל ואני חזרתי אחורה ונתקלתי בעמוד של החשמל עמוד תאורה לבן כזה ואז מעדתי." (עמ' 14 לפרו').

הטיעונים בכתב התביעה ובתצהירה אינם תחליף לראיה קבילה שיש בה כדי לבסס קיומו של מפגע, הקפו והקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי לנפילה הנטענת.

ראיות ההגנה לא נסתרו בכל הקשור לעובדה כי לא נמצא דיווח כלשהוא במוקד העירוני על מפגע בכל הזמנים הרלבאנטיים ואף לא נסתרה גרסת ההגנה (של הנתבעת וצדדי ג') לעניין ביצוע עבודות כלשהן באיזור בו נפלה התובעת לטענתה.

...

בתום שמיעת העדויות, עיון בכתבי הטענות על נספחיהם ופרוטוקול הדיון – לא שוכנעתי כי התובעת הרימה את נטל הראיה להוכחת התשתית העובדתית הן לעניין נסיבות האירוע נשוא התביעה והן לעניין האחריות.

בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו בעקבות תאונת עבודה מיום 23.10.2015.

המחלוקת האחרונה בנזק שניגרם ובפיצוי שיש לפסוק לתובע.

מר עאסם ואכד ציין בתצהיר עדות ראשית, כי: "זכור לי שבשעות הבוקר, מר אחמד נפגע בתאונת עבודה, כאשר דלת זכוכית בתוך המסעדה נפלה על ידו וגרמה לו לחתך. מייד הפסיק לעבוד, והוא הלך באופן מיידי לבית החולים". אלא, שבמסגרת החקירה הנגדית, מר ואכד ציין, כי בפועל הוא לא היה נוכח בעת ארוע התאונה וכי הוא לא ראה כיצד התובע נפגע אלא הגיע למקום התאונה לאחר שהתובע כבר נפגע (פרוטוקול, עמוד 18, שורות 11-12, ועמוד 19, שורות 24-26).

ועוד ראו בפס"ד קלינה: "בניסיון לפרוט את גבולות חובת הזהירות בין מעביד לעובד, הוגדרה בפסיקה החובה דנן כחובה משולשת, הכוללת את הדרישה מן המעביד לדאוג לצוות עובדים מאומן; את הדרישה לספק לעובד חומרים ראויים לצורך ביצוע העבודה; וכן את הדרישה להנהיג שיטת עבודה מתאימה ולפקח באופן יעיל על דרך ביצוע העבודה." (ראה פס"ד קלינה לעיל).

...

לעניין השאלה השלישית שבמחלוקת, לאור התוצאה והמסקנה אליהם הגעתי כמפורט לעיל, לא ראיתי מקום להידרש לשאלת היקף הנזק ושיעור הפיצוי שראוי היה לפסוק לתובע.

למעלה מן הצורך ועל אף המסקנה דלעיל, להלן אציין הערה אחת לעניין שיעור הנזק.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.

התובע, יליד 1980, הגיש תביעה זו לפצוי כספי בגין נזק גוף שניגרם לו בתאונת עבודה ביום 2.3.2017, כאשר נפל מגובה במהלך עבודה של פירוק פרגולה, בעת עבודתו אצל הנתבע.

לעומת זאת בקדם המשפט המסכם העיד התובע: "...אני נפלתי מהסולם כי אני עליתי מהסולם והנפילה שלי היתה מהגג ואני דרכתי על הגג של הפרגולה, ואני דרכתי על עץ ונפלתי למטה..." (ע' 4 ש' 9 – 10 לפרו'), ובדיון ההוכחות העיד: "עליתי על הסולם וטיפסתי על הפרגולה ונפלתי... ...רק בדיוק עליתי על הפרגולה מהסולם ואז נפלתי... ...העץ נפל וקרס... ...היו עמודים ומתחת לזה יש קרשים ואני מפרק את הקרשים מתחת לפרגולה ואז עליתי ונפלתי..." (ע' 11 ש' 7 – 23 לפרו').

אין זה משנה אם פרץ אישית אמר באותו בוקר שיש לפרק את הפרגולה, או שפרץ הנחה באופן כללי לגבי העבודה אשר כוללת את ההכרח לפרק את הפרגולה, ומוחמד זעריר מטעמו הוא זה שהורה לתובע לבצע את הפרוק באותו בוקר.

נוכח האמור לעיל, אני קובע כי הנתבע אחראי לנזק שניגרם לתובע, בכך שלא הנחה את התובע, בעצמו, באמצעות מנהל העובדה דוד פרץ, או באמצעות מנהל הפועלים מוחמד זעריר - כיצד לבצע את פירוק הפרגולה באופן שלא יסכן אותו, ובעיקר להנחות שאין לעלות על גבי הפרגולה שהיתה רעועה, אלא לפרק אותה מלמטה בלבד, כפי שתיאר דוד פרץ.

...

ב"כ הנתבע טען כי לנוכח גרסאותיו הפתלתלות של התובע, אשר תחילה טען כי נפל מהסולם ולאחר מכן טען כי נפל מהפרגולה – יש לדחות את גרסתו לגבי אופן קרות האירוע ומכאן שיש לדחות את התביעה כולה.

הכרעה בעניין נסיבות התאונה אני קובע אפוא עובדתית, כי התובע נפל כאשר סיים את העליה בסולם, וניסה להציב רגל על גג הפרגולה, ואז קרשי העץ שעליהם היתה מורכבת הפרגולה קרסו וגרמו לנפילתו של התובע.

אני קובע אפוא כי לתובע נגרמה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10%.

בנסיבות אלה, אני קובע כי חרף הנכות הרפואית בשיעור של 10%, הרי שהפגיעה בפוטנציאל השתכרותו של התובע החל מינואר 2018 ועד למועד יציאתו לגמלאות תעמוד על 5% בלבד מפוטנציאל השתכרותו.

סיכומו של דבר סך הנזק עומד על 154,000 ₪.

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לגירסתו, בעקבות נפילתו בחנות השייכת לנתבעת.

התובע נישאל ע"י ב"כ הנתבעת, אודות הביקור שערך שנתיים לאחר התאונה, במסגרתו הוא לא זכר איפה הוא נפל והשיב : "זכרתי את המקום כי גם לאחר המקרה, המקום הזה נצרב בזכרוני די חזק. אחרי שנפלתי, עד שחיכיתי לאמבולנס, חיכיתי איזה חצי שעה – 40 דרות עד להגשת האמבולנס. אני מכיר את המקום" (עמוד 15 שורות 27 – 31).

הנתבעת הוסיפה וטענה כי מקצועו של התובע הינו שמאי רכב שעבודתו הינה הגעה למוסכי רכב לצורך צלום רכבים שניזוקו בתאונות, מלאכה האורכת ,לגירסתה, בין שתיים לשלוש דקות של צלום הרכב, כאשר לאחר מכן הוא ממשיך למשרדו לצורך עריכת דו''ח הנזק באופן ממוחשב, עבודה משרדית המתבצעת בישיבה.

בשים לב לטיב עבודת התובע ולמקצועו של התובע ולעלייה הצפויה בשכרו, שכרו במועד התאונה אשר עמד בממוצע על 25,000 ₪, שנות העבודה שנותרו לו, בהיתחשב בגיל הפרישה שהועמד על גיל 70, הסיכוי שהנכות תיגרום לפגיעה בכושר הישתכרותו, מאחר ועניינינו בעבודה המשלבת גם מאמץ פיזי וגם עבודה משרדית, אני מוצאת שיש לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בראש נזק זה בסכום של 115,000 ₪ (המהוה כ- 70% מחישוב אקטוארי מלא – 25000 ₪ * 10% * 66 (מקדם הוון)).

...

לאור האמור, דרישת התובע לפיצוי בגין הפסדי פנסיה – נדחית.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ומכלול המסמכים אשר הוגשו לעיוני, ומשלא הוכח כי התובע נדרש ו/או יידרש להוצאות חריגות בגין מצבו הרפואי בעתיד, אני פוסקת בגין מרכיב זה פיצוי של סך של 5,000 ₪.

סוף דבר: לסיכום - נזקי התובע הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר 85,000 ₪ אובדן כושר ההשתכרות לעתיד 115,000 ₪ הפסד פנסיה 0 ₪ עזרה צד ג' (עבר ועתיד) 25,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה (עבר ועתיד) 5,000 ₪ כאב וסבל 60,000 ₪ סה"כ 290,000 ₪ לאחר הניכוי בגין האשם התורם הפיצוי יועמד על סך 232,000 ₪.