פיצוי בגין נזק לחפצים ברכב בתאונה

בדו"ח נרשם: "אני והשוטרת או' בסיור שיגרתי בכביש 85 ממערב למזרח, כשהגענו לצומת מכר הבחנו בת.ד שקרתה לפני הגעתנו למקום, הבחנו ברכב שמספרו ....., אשר נמצא עם החזית לכיוון מערב....(הרכב האחר) ברכב שמספרו.....(השברולט) נהוג ע"י א' (הנתבע מס' 1 –הערה שלי- ב.ב.) ת.ז....., אשר זוהה על ידי דרכון ורישיון זמני, מופיע "נהג חדש", פונו הנהג ועוד נוסעים במצב קל. לנהג הנ"ל בוצע בדיקת ינשוף אלקטרוני אשר התוצאה היתה "עובר". יש לציין שהבוחן מאיר הגיע למקום, לא נילקחו חפצים מהרכב, תאורה טובה במקום, רמזורים תקינים, כביש יבש, תמרור הנחיה שהיה על שטח הפרדה נפל.

ב"כ התובע הפנה את ע' להודעתו במישטרה כדלקמן: "במישטרה השוטר אומר לך של' לא היה ברכב ואתה אמרת לו "אני אומר לך של' היה ברכב והיה נוהג בו". אחר כך הוא שואל אותך "האם אתה מודע לכך שאם אתה מוסד עדות כוזבת אזי יכולים לפתוח לך תיק במישטרה על כך?" ואתה עונה "אני עוד פעם אומר לך של' הוא הנהג והתובע הוא השקרן". ב"כ התובע שאל את ע' "איך הגעת שהתובע הוא שקרן? מאיפה ידעת שהוא אמר משהו"" וע' השיב: "אני לא יודע מה שאמרתי בחקירה. זה מה שיש לי להגיד . אתה מדבר איתי על לפני כמה שנים ואני בקושי זוכר מה אכלתי אתמול". טענות ב"כ הצדדים ב"כ התובע טען כי החזית שניפתחה בין הצדדים השלישיים לגבי הבעלות ברכב אינה רלוואנטית לתובע, ומאחר ולשברולט לא היה ביטוח חובה, על קרנית לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות התאונה.

...

לפיכך, אני מקבלת את ההודעה לצד שלישי נגד ג' וא' ודוחה אותה נגד מ' ול'.

נוכח קביעות פרופ' שטהל, אני סבורה כי הנכות הרפואית תואמת את הנכות התפקודית ואני מעמידה אותה על 45%.

משקבעתי כי התובע השתכר כעצמאי תקופה קצרה בלבד, אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בגין אובדן זכויות סוציאליות.

התביעה ובעלי הדין בפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, בעקבות תאונת דרכים מסוג "פגע וברח", שאירעה ביום 3.9.17 עת רכב על אופניו ואז הגיע רכב צד ג' במהירות, פגע בגלגל האחורי של האופניים, הביא לאבוד שליטה על האופניים, לנפילתו של התובע וגרימת נזק גוף קשה.

זאת ועוד, נקבע בפסיקה כי האדם הסביר, אם נפגע בארוע טראומטי כדוגמת תאונה אשר שינתה את מצבו הרפואי לרעה באופן ממשי, יזכיר הוא בפני הרופא, אליו ניגש לטפול, את נסיבות הארוע הטראומטי, שכן מטופל, החפץ בטיפול המיטבי עבורו, חזקה עליו כי ימסור לרופא את אותו מידע (ראו: ע"א 8388/99 הסנה חברה לביטוח בע"מ ואח', נגד מימי בן ארי, פ"ד נו(4) 689; ת"א 3064/01 אמנון להב נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק- מח 2006(1) 4721).

...

כאמור לעיל, יש לראות בעדות התובע, בכל הקשור להוכחת הנסיבות שקדמו לפציעתו בתאונה נשוא התביעה, כעדות יחידה של בעל דין, שכן אין חולק שכל העדים שזומנו לעדות מטעמו לא נכחו במקום התאונה בעת התרחשותה, כך שאין באפשרותם להעיד מידיעה אישית, אודות הנסיבות שקדמו לה. להלן אתייחס באופן פרטני להיבטים השונים העולים מעדויות התובע ובני משפחתו בביהמ"ש, אל מול כתבי הטענות, תצהירי התובע ועדיו, ויתר המסמכים המצויים בתיק ביהמ"ש, ועל פיהם אגזור את המסקנה בדבר הוכחת נסיבות התאונה.

הכרעה למרות שגרסת התובע בכתב התביעה לגבי נסיבות פציעתו בתאונה הינה פשוטה, שקלול כל הנתונים שפורטו לעיל, מוביל למסקנה כי אומנם עלה בידי התובע להוכיח עפ"י מאזן הסתברויות כי נפגע בברכו השמאלית ביום 3.9.17 במהלך רכיבה על אופניים, אולם לא עלה בידו להוכיח ברמה הנדרשת כי הסיבה לאיבוד שווי המשקל על האופניים עליהם רכב, וכתוצאה מכך נפילתו וחבלתו ממעקה בטון שעל המדרכה, הייתה עקב "מגע" בין רכב צד ג' לבין הגלגל האחורי של אופני התובע, כנטען.

די באמור לעיל כדי להוביל מסקנה כי דין התביעה להידחות כבר בשלב זה. סוף דבר מכל האמור לעיל אני מחליט להורות על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 2,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

הנתבעת 1 שלחה הודעת צד ג' לגורם התאונה ולחברה המבטחת אותו, בטענה שאם יוכיח התובע נזק או אובדן של החפצים האישיים, על צד ג' לשפותה כיוון שאין מחלוקת שהתאונה ארעה ברשלנותו ובאחריותו של צד ג', שהכיר בכך ופיצה (חברת הביטוח) בגין ניזקי הרכב, ולפיכך עליו לשאת גם בתשלום הנזק בגין אובדן הציוד.

כמו כן, לא הוכיח כי יש חובה מכוח פוליסת הביטוח לפצותו בגין אובדן ציוד זה. בנוסף, לא הצליח לשכנע כי על הנתבעות ולא עליו רובצת האחריות להוצאת ציודו האישי מרכבו לאחר התאונה.

...

כפועל יוצא מכך נדחית גם ההודעה לצדדי ג'.

כמו כן, ישלם התובע לנתבעת 1 את הוצאות העדים מטעמה על פי הפירוט כדלקמן: הוצאות השמאי, מר יהודה דרומר, בסך 1,500 ₪.

הנתבעת 1 תעביר תשלומים אלה לידי השמאים על פי הפירוט הנ"ל. התובע ישלם לנתבעת 1 החזר הוצאות בגין אגרת צד ג' בסך 319 ₪.

גישה שניה, שהנה הגישה הרווחת בפסיקה גורסת, כי גורר ונגרר שחוברו יחדיו, מהוים כלי רכב אחד הנשלט על ידי נהג הגורר ומכאן שלא ניתן להפריד ביניהם בשאלת האחריות, והחבות לפצוי בגין ניזקי התאונה מוטלת בנסיבות אלו הן על בעליו של הגורר ו/או מבטחתו והן על בעליו של הנגרר ו/או מבטחתו (ת.א (ת"א) 93291/00 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נגד מכלוף בלוואה [7.2.2002]; ת.א. (ת"א) 75712/99 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נגד גדנסו אברהם [10.12.2000]; תא"מ (חי') 3477-08-10 חנג'ר נגד הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ [17.1.2011]; ת"ק (חי') 53207-10-12 באישה נ' יטח [24.1.2013]; תא"מ (ת"א) 21697-09-17 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' חלבי ואח' [1.3.2018]).

במקרה הנידון, העגלה אשר הייתה רתומה לרכב לא הייתה בבחינת "חפץ דומם" אלא בתנועה וקשורה קשר ישיר לפעולת הירידה אותה עשה התובע מהרכב על מנת לבחון מיקום הרכב והעגלה טרם העמסת הסחורה.

...

למעלה מהצורך ומבלי לגורע מהמסקנה אליה הגעתי לעיל אציין כי אף יש לחייב את הצד השלישי באחריות לתאונה מכוח פוליסת החובה שהנפיקה לעגלה (נ/6) וזאת כפי שנקבע בת.א 52724/07 פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטוח נ' זחלקה איוב: "בהתקיים פוליסת ביטוח אחת לגורר ואחת לנגרר, בחברות ביטוח שונות, והרכב על שני חלקיו היה מעורב בתאונה דרכים, ונגרם נזק לזולת, והנזק נגרם בין אם ע"י מגע עם הגורר או עם הנגרר, אזי קיים כאן ביטוח משותף של שני מבטחים, החייבים להשתתף בכיסוי הנזק בהתאם לעקרונות דיני כפל הביטוח". בנסיבות התאונה כפי שהוכחו לעיל, אני קובעת כי הנתבעת והצד השלישי אחראים בחלקים שווים לפיצוי התובע בגין פגיעתו.

על כן, אני קובעת כי על הצד השלישי לפצות את התובע בשיעור של 50% מסכום הפיצוי ששולם על ידי הנתבעת בהתאם להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

מכאן, אני מקבלת את ההודעה לצד השלישי ומחייבת את הצד השלישי לשלם לנתבעת סך של 93,500 ₪.

לפניי תביעה לפצוי כספי בסך של 23,474 ₪ בגין ניזקי רכוש שנגרמו לשני כלי רכב בתאונה מיום 4.6.18 שהתרחשה בעת שנסעו בכביש אגרה מספר 6 המצוי בזיכיון הנתבעת המפעילה אותו בהתאם לחוק, במקטע שבין מחלף אייל צפון למחלף ניצני עוז צפון.

להשלמת התמונה אפרט, כי מבחינה כרונולוגית בתדפיס המוקדם נרשם שבשעה 20:46 היתקבל דיווח מאזרח על הימצאות קרשים בכביש "בין אייל לניצני עוז צפון", בשעה 20:59 מר לוי הגיע למקום ודיווח ש"לא איתר מפגע במקטע" ובהמשך לכך בתדפיס המאוחר פורט שבשעה 21:09 היתקבל דיווח משטרתי על "שני רכבים שנפגעו מחפץ של ארוע מקושר", בשעה 21:23 מר לוי הסייר היזדמן למקום ונכתב "זיהה שברי עץ בשול, יצלם ויתעד את הפגיעה לרכבים" וכן ישנה תרשומת באשר לנזק שניגרם לכלי הרכב.

...

העובדות שפורטו לעיל למעשה אינן שנויות במחלוקת, שכן השאלה שעליי להכריע בה הינה מאוד ממוקדת קרי, האם במקרה דנן יש לחייב את הנתבעת בפיצוי התובעת נוכח טענת התובעת לפיה הנתבעת התרשלה בביצוע חובתה על פי דין למניעת קיומם של מפגעים בכביש המדובר, או שיש לדחות את התביעה לאור העובדה שהנתבעת לא התרשלה מאחר ונקטה בכל הפעולות הסבירות שהיה עליה לבצען לצורך מניעת קיומו של מפגע.

אולם סבורני, כי במקרה דנן עדותו המצומצמת של הסייר שלא זכר את המקרה והתבסס רק על הכתוב בשנית התדפיסים שקושרו זה לזה גם על ידי הנתבעת עצמה (והוגדרו כאותו אירוע נוכח סמיכות הזמנים), אין בה כדי לשלול את הטענה לפיה הבדיקה שביצע בשטח מיד לאחר הדיווח הראשוני על המפגע, עובר לקרות התאונה חסתה בגדר הדרישה לנקיטה באמצעים סבירים להסרת המפגע.

לכן איני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה הדיווח הראשוני שהתקבל ביחס למפגע בשעה 20:46 היה כבר דיווח המתייחס לאחר התאונה, כטענתה בסיכומיה.

לצד מסקנתי לפיה הנתבעת התרשלה בהסרת מפגע שהיא קיים בכביש עובר לתאונה ובסמיכות אליה, ולא נקטה באמצעי סביר להסרתו לא ניתן להתעלם גם מכך שיש לייחס לנהגת הגולף אשם עצמי תורם שיהא בו כדי להפחית מסוכם התביעה שיעור של 20%.

סוף דבר- אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 19,055 ₪ (לאחר הפחתת האשם התורם) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדים שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪.