פיצוי בגין נזק לבית מגורים שנגרם מפגיעת טיל

פתח דבר עניינו של פסק דין זה בתביעה ובתביעה שכנגד לפצוי בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים, שלפי הטענה נגרמו במהלך עבודות בניה והרחבה שביצעו התובעים 1 ו-2 והנתבעים, כל מישפחה בדירתה.

השאלה אם בכלל לחייב את הנתבעים לשלם את הסך 20,000 ₪ בגין איטום מחדש סביב החורים שפערו הרלסים בקיר הממ"ד, ואשר ספק אם יבוצעו אי פעם, נוגעת במידה מסוימת לדיני עשיית עושר שלא במשפט, ולא רק לדיני הנזיקין, כיוון, שלכאורה התובע אינו חסר סכום זה, בשל החלטתו התכנונית שלא להשתמש בחדר הממ"ד כמרחב מוגן דירתי מפני טילים, כשהוא מנסר חלק מהקיר המזוין, מעתיק דלת הממ"ד למקום אחר בקיר ומחליף אותה בדלת עץ. מאידך, הפגיעה בחוזקו של קיר הממ"ד בפני התקפת טילים בעקבות חדירת הרלסים, כפי שקבע המומחה אחי אילת אינה תלויה בפגיעה הנוספת שגרם התובע, ואם יחויב התובע ע"י רשות כלשהיא להחזיר הממ"ד לכשירות, או יבחר לעשות כן חלילה בשל מצב ביטחוני שיחייב זאת, חלק מהוצאותיו יכללו את הסכום הנ"ל, ולכן למרות הסיכוי הקלוש להפסד כספי, אני מוצאת לנכון לחייב הנתבעים לשלם סך של 20,000 ₪ לתובעים.

עוגמת נפש מדובר בפצוי בגין נזק לא ממוני שמבוסס על שיקול דעת בית המשפט.

הנתבע טען כי אטיאס תקפו אותו וניסו למנוע את הבניה, תוך כדי עשיית דין עצמי, וכי במהלך הבניה כלל לא התגוררו במקום, עובדה שאושרה על ידי אטיאס בחקירתו, כך שלא נגרמה להם אי נוחות ומטרד ובכך יש ממש, מה עוד, שהם עצמם בנו וגרמו מיטרד ורעש לשני השכנים שבקומת הקרקע (בן דוד ומלול), ובכלל הבניה היתה מוסכמת על שני הצדדים וטרדה ואי נוחות היתה טבעית וצפויה, אולם עוגמת הנפש אליה היתייחס התובע בעדותו (פרו' עמ' 10-11) נבעה מנזקי הרטיבות בדירתם במשך מספר חורפים, יעידו על כך התמונות מ-28.4.13 (תמונות 14-16 בת/1).

...

השאלות השנויות במחלוקת משהכפיפו הצדדים את ניהול התביעה לקביעות המומחים שמונו בהסכמתם על ידי בית המשפט, (ובענין זה איני מקבלת את טענות ב"כ התובעים בסיכומיה, כאילו גם חוות הדעת של התובעים מהוות ראיה, ומפנה לטענות ב"כ הנתבע בענין זה), נותר כעת לבחון את רכיבי הפיצוי השונים שנתבעו ואחריות הנתבע לגביהם: האם חדירת הרלסים לקיר הממ"ד של אטיאס גרמה לירידת ערך דירתו – מומחה ביהמ"ש מר גולדקלנג טען שלא, התובעים טוענים שכן – בשיעור של 77,000 ₪ ולחילופין בגובה תיקון קיר הממ"ד - 20,000 ₪.

אין גם מקום להוסיף על הסכום את שיעור המע"מ, משום שהכלל הוא שמקום שאין התייחסות ספציפית לכך, המסקנה היא שהסכום כולל מע"מ. האם יש לחייב הנתבע בתשלום סך של 20,000 ₪ בגין חדירת הרלסים לקיר הממ"ד ופגיעה בחוזקו של קיר הממ"ד, על אף שאין לכך כל משמעות, עקב הפסקת השימוש בחדר זה כממ"ד, בעקבות העתקת דלת הממ"ד, חיתוך הקירות והתקנת דלת מעץ.

דיון והכרעה קודם שאתייחס לרכיבי הנזק הנתבעים, אומר בקצרה כי אני דוחה את התביעה שכנגד של הנתבע, שביקש צו עשה לתיקון הרטיבות, שגרם אטיאס לדירתו ופיצוי בגין עוגמת נפש.

הנתבע אינו טוען כי הוא אינו חייב להשתתף במחצית ההוצאה, אלא שהשתתף באמצעות עבודות הפועלים שלו בבנית הקיר, הוא הודה בחקירתו כי מי ששילם על הבטון הוא התובע, לתובע היה קבלן ופועלים משלו, ובהעדר כל ראיה לקיזוז סכום כלשהו ששולם על ידי הנתבע, אני מקבלת את תביעת התובעים, ומחייבת את הנתבע לפצות את התובעים 1-2 בהחזר מחצית עלות בניית הקיר העליון כפי שהוערכה על ידי המומחה קליין ובסה"כ בסך של 5,130 ₪.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעים על פי הנטען, עקב טיל שנורה על ידי כוחות צה"ל, לעבר הרכב שבו הם נסעו, באיזור ג'נין בגדה המערבית.

רקע כללי ועיקר טענות הצדדים התובעים הנם תושבי כפר עקבא, נפת ג'נין ברשות הפלסטינאית; לטענתם, ביום 12/9/2001, כאשר נסעו עם אחרים לעבודה בישוב פקעות בבקעת הירדן, בוצע ירי לעבר הרכב שבו הם נסעו; עקב כך הם ירדו מהרכב והסתתרו בקירבת מקום; כעבור זמן מה הם עלו פעם נוספת לרכב, על מנת לחזור הביתה, ותוך כדי נסיעה זו נורה טיל לעבר הרכב וכתוצאה מכך הם נפגעו בגופם.

בית המשפט הפנה למבחן שנקבע ב-ע"א 5942/92 בני עודה נ' מדינת ישראל, פד"י נו(4) 1 (להלן: "עניין בני עודה"), לעניין ההבחנה בין פעולה מלחמתית לפעולה שיטורית והמבחנים שנקבעו באותו עניין, כדלקמן: "הינה-כי-כן, במתן תשובה לשאלה אם פעולה היא 'מלחמתית' יש לבחון את כל נסיבות הארוע. יש לבדוק את מטרת הפעולה, את מקום הארוע, את משך הפעילות, את זהות הכוח הצבאי הפועל, את האיום שקדם לה ונצפה ממנה, את עוצמת הכוח הצבאי הפועל והיקפו ואת משך הארוע. כל אלה זורקים אור על אופיו של הסיכון המלחמתי המיוחד שהפעולה גרמה" (שם, בעמ' 9).

בתצהיריהם מסרו העדים מטעם הנתבעת כי, בתקופה הרלבנטית לארוע פעל צה"ל במסגרת מבצע צבאי רחב הקף בשטחי יהודה ושומרון ובמרחב ג'נין וכפר טובאס בפרט, כנגד כוחות מחבלים אשר פעלו בשיתוף עם כוחות חמושים פלשתינאים לרבות אנשי המנגנון הבטחוני של הרשות הפלשתינאית, בלחימה עזה וקשה כנגד כוחות הבטחון של ישראל; צה"ל ניהל מילחמה של ממש כנגד אירגוני המחבלים והחמושים; המבצע שנערך בכפר טובאס היה חלק מהמבצע המלחמתי רחב- ההקף בגזרת העיר ג'נין, לסיכול פעילות חבלנית עוינת ולבצוע מספר מעצרים בתוך הכפר טובאס, לרבות פצוץ בית שבו התגורר מחבל אשר היה אחראי על הריגתם ופציעתם של אזרחים רבים במדינת ישראל.

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי למכלול חומר הראיות ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, בשל היות הפעולה שבמהלכה נפגעו התובעים, פעולה מלחמתית כהגדרתה בדין.

לסיכום סוגיית ההבחנה בין פעולה מלחמתית לבין פעולה שיטורית צוין ע"י כב' השופט עמית בפסקה 21 לפס"ד חרדאן: "חסינות המדינה מפני תביעות נזיקין מותנית בכך שמדובר בפעולה מלחמתית במהלכה אירע הנזק, ומכאן ששאלת סיווגה של הפעולה קריטית להכרעה בתיק. יש להבחין בין שני סוגי פעילויות: האחד - פעולה שיטורית במקור, ובה עוסק פסק הדין בעניין בני עודה, אשר עשויה להסתבך ולהיכנס לגדר פעולה מלחמתית, מקום בו נוצרה סכנת חיים או סיכון חמור לאנשי הכוח. השני - פעולה מלחמתית מלכתחילה, כגון מארב המיועד לפגוע באויב, או סיכול ממוקד, שאז גם אין צורך להוכיח סיכון לכוח". עוד צוין כי יש לבחון את אופי הפעולה, אם מלחמתית היא, אם לאו, בשלב מקדמי וככלל, אין מקום לבחינה מקדמית של חוקיות הפעולה לצורך סיווגה כפעולה מלחמתית לשם בחינת חסינות המדינה (ראו: פס"ד חרדאן, פסקה 21 והאסמכתאות שם)".

לנוכח האמור, התביעה נדחית.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים.

לפתע ראה רכב נוסע כמו "טיל" במסלול הימני ביותר, הוא בלם את היונדאי, אך המכונית פגעה בחלק האחורי ימני של היונדאי.

גם מעדותו של מר אורנסקי עולה שהוא מכיר את דרך ז'בוטינסקי, שכן בני משפחתו מתגוררים בסמוך לרחוב זה. 2) גב' נעמי אורנסקי, אישתו של נהג היונדאי, אשר העידה בחקירתה הראשית כי בעת שהיונדאי הגיעה לצומת, היה מופע האור בכיוון נסיעתה אדום, ולכן בעלה עצר את היונדאי.

העובדה שהנתבעים לא טרחו אפילו לשוחח עם חברתו של הנתבע שהייתה עמו בעת התאונה על מנת שתבוא להעיד בתיק זה, פועלת לרעת הנתבעים, שכן חזקה על בעל דין שיביא לבית המשפט עדות הפועלת לטובתו, ואם לא הביאה, משמע שעדות זו פועלת לרעתו.

העובדה שלא ראה את היונדאי והנזקים הכבדים שנגרמו ליונדאי בתאונה מצביעים על כך שהנתבע 1 נסע במהירות גבוהה הרבה יותר מ-50 קמ"ש; 5) לפי עדותו של הנתבע שהיו מכוניות אחרות שנסעו בצומת בכיוון נסיעתו, היונדאי הייתה צריכה להפגע גם ממכוניות אחרות.

...

דיון ומסקנות: סבור אני שיש להעדיף את גרסת עדי התביעה על פני גרסת הנתבע 1 מהסיבות כדלקמן: 1) עדות הנתבע 1 היא עדות יחידה של בעל דין המעוניין בתוצאות המשפט, עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש]; 2) הנתבעים אפילו לא טרחו לברר עם חברתו לשעבר של הנתבע 1 הם היא מוכנה להגיע ארצה ליתן עדות בתיק זה. כפי שציינתי לעיל, מחדל זה פועל לרעת הנתבעים; 3) עיקר עדותם של עדי התביעה תואמת האחת את חברתה.

לאור האמור לעיל, סבור אני שבעת שהיונדאי נסעה בצומת, מופע הרמזור בכיוון נסיעתה היה ירוק, ואילו מופע הרמזור בכיוון נסיעתו של הנתבע 1 היה אדום.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן: 1) את הסך 66,297 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (21.10.14) ועד ליום התשלום בפועל; 2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 3) שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

רקע עובדתי וטענות הצדדים בתמצית בעקבות מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 וכתוצאה מכך שקיבוץ גבת היה בטווח הטילים בשל מיקומו, קיבלה התובעת החלטה להוסיף ממ"ד לבית המגורים שלה וזאת למען ביטחון ילדיה ושלומם ועקב אי יכולתה לרוץ למקלט מרוחק מביתה, עקב מצבה הרפואי.

ביום 30.4.15 בוצעה יציקת בטון לרצפת הממ"ד. התובעת טענה, כי ביציאה אקראית שלה לשטח הבניה, כאשר ישבה על קצה הריצפה שנוצקה החלה לפתע לראות, כי חתיכות בטון מתפרקות וזאת למרות שהיציקה אמורה להיות מבוטנת כך שתשרוד פגיעת טילים.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את כלל המסמכים שהוגשו לתיק ולאחר שמיעת עדויותיהם של בעלי הדין ושל המומחה מטעם בית המשפט, הגעתי למסקנה, כי מהות הנזק אשר נגרם לתובעת הנו חוזק הבטון ברצפת הממ"ד, שאינו תואם לחוזק הנידרש בהתאם לדרישות פיקוד העורף ומשכך נידרש לפרק את ריצפת הממ"ד ולבנותה מחדש.

לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי אין מקום להטיל אחריות על נתבעים 1-2 בגין הנזק שניגרם לרצפת הממ"ד, שעניינו חוזק בטון שאינו תואם לתקן ולהנחיות פיקוד העורף.

בסעיף 36 לכתב התביעה, התובעת עתרה לחיוב נתבע 2 בפיצויים בגין חוסר תום לב, בכך שנתבע 2 תיווך בינה לבין נתבע 4, לא הציג בפניה את מלוא התמונה, לא מילא את חובתו כמהנדס וכמפקח עליון ולא היה נוכח בעת ביצוע היציקות.

...

במועד יציקת הבטון לא ניטלו בדיקות מעבדה מטעם "איזוטופ". מאוחר יותר, התובעת הזמינה בדיקות מעבדה מטעם "איזוטופ". דגימות גלילים נלקחו מרצפת הממ"ד ביום 14.5.15, בהם תוצאת חוזק ממוצע לבטון היתה 27 מגפ"ס. בתאריך 22.7.15 ניטלו דגימות גלילים פעם נוספת ותוצאת חוזק ממוצע לבטון היתה 28.5 מגפ"ס. המסקנה שנרשמה בדו"ח מעבדת איזוטופ הינה, כי "חוזק הבטון באלמנט הנבדק אינו מתאים לדרישות ת"י 118 לסוג הבטון ב-30". הנחיית פיקוד העורף מיום 10.9.2012 (ת/2) קובעת כי "... ניתן לקבל את תוצאות בדיקות הבטון כתקינות כאשר חוזק הממוצע גדול מ- 29.9 מגפ"ס וחוזק כלל הדגימות גדול מ- 27.5 מגפ"ס ללא תלות במועד ביצוע הבדיקה". ביום 26.7.15 פנתה התובעת לאלכס גולדנברג, מהנדס אזרחי, לקבלת חוות דעת הנדסית חיצונית לצורך הערכת נזקים וחישוב כמותי של עלויות ההריסה והבניה מחדש של רצפת הממ"ד. על פי הדו"ח התברר, כי ישנם ליקויים נוספים ורבים בבניית רצפת הממ"ד. התובעת טענה, כי נתבעים 1-2 לא עמדו בהתחייבויותיהם.

לאור האמור, בגין תיקון הליקויים ברצפת הממ"ד, אני מורה לנתבעת מספר 3 לשלם לתובעת פיצויים בסך של 55,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 17.6.18 ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מורה לנתבעת מספר 3 לשלם לתובעת פיצויים בגין עגמת נפש בסך של 9,000 ₪.

בנוסף, אני מורה לנתבעת מספר 3 לשלם לתובעת הוצאות משפט כמפורט להלן: סכום האגרה ששולמה בהליך שבכותרת.

]השופט א' גרוניס: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' דרורי) מיום 12.6.2009 בו נדחתה תביעת המערערים נגד המדינה לפיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו, לטענתם, למערער 1 (להלן – המערער) כתוצאה מפעילות כוחות הבטחון.

בעת שהתרחשו הפרות הסדר הגיעו המערער ובני משפחתו לשכונת שועאפט במטרה לבקר את קרוביהם המתגוררים בשכונה.

בית המשפט המחוזי שלל את האפשרות כי הפגיעה במערער נגרמה כתוצאה מפגיעת טיל הגז המתפצל אשר נורה על ידי השוטרים.

...

למסקנה דומה הגעתי גם ביחס לאי ביצוע הבדיקה המדעית על ידי המשטרה.

מכל האמור לעיל מתבקשת המסקנה כי אין להעביר את נטל השכנוע אל שכמה של המדינה.

על כן, כיוון שהמערערים לא הצליחו להוכיח לפי מאזן ההסתברויות כי נזקי המערער אכן נגרמו כתוצאה מפעילות כוחות הביטחון, אין מנוס מדחייתו של הערעור וכך מוחלט.