פיצוי בגין נזק לא ממוני עקב צלקות

בת"ק (חי') 38872-05-22 פלוני נ' גיא יורן (23.10.22) נפסקו לתובע פיצויים בגובה 6,000 ₪ בגין נזק לא ממוני בשל ארוע נשיכה; בת.א. (קריות) 49967-05-21 פלוני נ' שירי שיטרית (2.11.22) נפסקו לתובע פיצויים בסך 2,500 ₪ בגין נזק לא ממוני ורכיב גלובלי של הוצאות.

בפסק הדין הנ"ל צטט בית המשפט מן הממצאים בבדיקה הרפואית אליה ניגש התובע בחלוף יום כ"סימני נשיכה שטחיים" בלבד; בת"ק (הרצ') 10975-12-22 פלוני נ' רוני קלנג סבאן (ככ), נפסק לתובע סך של 2,500 ₪ לאחר שבית המשפט התרשם כי לא ניצפתה צלקת באיזור וכי התובע לא נזקק לטיפולים רפואיים רבים; בת"ק (כ"ס) 36474-12-21 פלוני נ' אלירן עזרי (24.04.2022), דובר על תובע שחילק חבילות מזון וננשך על ידי כלב.

...

מקום שהנתבעים מודים כי כלבם נשך את התובע חלה סעיף 41א לפקודת הנזיקין, הקובע: "בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שהמחזיק בכלב דרך קבע (להלן – הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים". היות שהנתבעים לא טענו למי מן ההגנות הקבועות בסעיף 41ב לפקודת הנזיקין, אני קובעת כי על הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מנשיכת הכלב.

התביעה הוגשה סמוך למועד ההתיישנות ונמצא כי לא נותרה לתובע נכות ולכן נקבע כי הפיצוי בגין נזק לא ממוני יעמוד על 7,500 ₪; בת"ק (קריות) 39203-01-22 פלוני נ' מיכל ביטון (4.7.22) מצא בית המשפט כי לא נותר נזק קבוע והיו סימני נשיכה לפרק זמן מסוים, ולכן בשל עצם האירוע והצורך בקבלת חיסון, פסק לתובעת שננשכה פיצוי בסך 3,500 ₪ עבור כל הנזקים שנגרמו לה באירוע; בת"ק (י-ם) 31975-10-21 פלוני נ' אברהם רגב (20.1.22), מצא בית המשפט כי הנתבע הערים קשיים על התובע לאחר הנשיכה ומנע הסגר מיידי של הכלב ונגד הנתבע גם הוא צו למניעת הטרדה מאיימת כלפי התובע, ופסק לתובע בפיצוי כולל בסך 5,000 ₪; בת.א. (שלום חי') 73598-10-18 פלונית נ' מלכה טלי רונן (11.03.2020) פסק בית המשפט, על דרך הפשרה, פיצוי עבור כלל הנזקים בגובה 12,000 ₪ עבור שני אירועי נשיכה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם אני פוסקת לתובע פיצוי בגובה 6,000 ₪ בגין הכאב וסבל ועוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות הנשיכות.

לסיכום, אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובע 7,500 ₪ בתוך 30 יום, שאחרת יישא הסכום ריבית והצמדה כדין.

לטענת הנתבעים סכום הפצוי הראוי בגין ראש נזק זה הוא סכום של 62,588 ש"ח (לפי חוק הפלת"ד) וזאת בנסיבות בהן התובע נהג ללא ביטוח חובה ועל מנת שלא ייוצר מצב בו "החוטא ייצא נשכר". בהתאם להנחיות בפסיקה בנוגע לפצוי בגין נזק לא ממוני בתביעות נזיקין מסוג זה, ובשים לב לסבל שהיה מנת חלקו של התובע מאז התאונה ולנכות האסטטית בגין הצלקות, אני מעמידה את הפצוי בגין נזק לא ממוני על סך של 150,000 ש"ח. סיכום ביניים: התובע זכאי לפיצויים בסכום המפורטים לצד ראשי הנזק הבאים: הפסדי שכר לעבר: 311,821 ₪; הפסדי שכר לעתיד: 327,210 ₪; עזרת צד ג': 60,000 ₪; הוצאות רפואיות: 10,000 ₪; כאב וסבל: 150,000 ₪; סה"כ נזק: 859,031 ₪ בהפחתת אשם תורם 10%- 773,127 ₪ נכויים: התאונה הוכרה כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 ויש להפחית מסכום הפיצויים את התגמולים שקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי בגינה.

...

אין בידי לקבל את תחשיבו של התובע באשר להכנסתו הצפויה בשנת 2011 אלמלא פגיעתו בתאונה.

נוכח עיסוקו של התובע , טייח במקצועו, סבורני כי אכן לא היה התובע עובד כפועל בניין עד גיל 70, אף אלמלא פגיעתו בתאונה.

התוצאה היא שהתביעה נבלעת בתקבולי המל"ל. זכאות ל- 25% מהנזק ניתן לראות כי התביעה נבלעת בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

מומחה התובע העמיד את נכותו בגין הצלקת בחוות דעתו השלישית על 35% נכות בהתאם לסעיף 75 (1) (ה) לתקנות הביטוח הלאומי, בגין צלקות המחוברות לרקמות או איברים, כאשר לפי הסעיף אחוזי הנכות אמורים להקבע בהתאם להגבלות התנועה או הפגיעה באיברים שאליהם מחוברת הצלקת.

נזק לא ממוני ופצוי בגין פגיעה באוטונומיה התובע טוען לפצוי בגין נזק לא ממוני, בשל הסבל הרב שעבר במהלך כל התקופה ובכלל בשיעור של 750,000 ₪.

...

בהקשר לטיפול בפצע הלחץ, באתי לידי מסקנה שהתנהלות הצוות הרפואי הייתה בלתי סבירה, אף שניתן להניח שגם זאת לא בכוונת בכוון.

כמפורט לעיל, לאחר שקילת מכלול הנסיבות ואומדן סביר של הנזקים שנגרמו לתובע, בראי מצבו הרפואי הכללי ומגבלותיו סבורני שהפיצוי המגיע הוא כדלקמן – עזרת צד ג' – 110,000 ₪ ניידות – 8,000 ₪ הוצאות רפואיות ואחרות - - 225,000 ₪ נזק לא ממוני - 200,000 ₪ סה"כ פיצוי - 543,000 ₪.

הנתבעת תשלם איפוא לתובע סך של 543,000 ₪, בצירוף החזר אגרה כפי ששולם, שכרו של המומחה מטעם התובע לרבות שכר עדותו, הכל בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום.

בנוסף, נטען כי הניתוח הראשון הותיר נזק עיצבי וצלקות ובעקבותיו אף נאלצה התובעת לעבור ניתוח נוסף להוצאת הציסטה (להלן יכונה גם: "הניתוח השני").

אולם כאמור אין כל קצה חוט בתיקה הרפואי בהקשר זה. על כן, הפצוי בגין הפגיעה העצבית יגולם במסגרת "כאב וסבל". לטענת התובעת, הצלקות מסבות לה חוסר ביטחון וחוסר נוחות.

נזק לא ממוני/ פגיעה באוטונומיה : ככלל ההלכה הפסוקה מורה כי יש להמנע מכפל פיצוי בגין נזק לא ממוני פעם בשל "כאב וסבל" ופעם בשל "פגיעה באוטונומיה". ע"א 1535/13 היועץ המשפטי לממשלה נגד א.מ. [פורסם בנבו] (3.9.15) עניין קדוש וכן ע"א 4576/08 בן צבי נגד היס [פורסם בנבו] (7.7.2011)), כך גם במקרה הנידון לפניי, לא ראיתי מקום לפצל את הפצוי בגין פגיעה באוטונומיה מן הפצוי בגין עוגמת נפש ותחושות שליליות שנגרמו לתובעת בגין אותה פגיעה.

...

בנסיבות העניין, שוכנעתי להעמיד סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה ע"ס כולל של 150,000 ₪.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 295,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד על סך כולל של 70,000 ₪, נוסף לאמור ישולמו לתובעת הוצאות משפט (לפי קבלות שהוצגו).

התובעת הגישה חוות דעת רפואית של מומחה מטעמה (ד"ר מיכאל גוייצקי) לפיה שיעור הנכות הרפואית בתחום האורתופדיה עומד על 19% (10% בגין הגבלה בתנועות קרסול בהתאם לסעיף 48(3)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל") ו- 10% בגין צלקת בהתאם לסעיף 75(1)(ב) לתקנות המל"ל).

בהתאם לכל אלה, הפצוי בגין נזק לא ממוני עומד על סך של 50,750 ₪ במעוגל.

...

בסופו של דבר התפטרה בחודש 9/2012.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי התובעת זכאית להפסד שכר מלא לעבר עבור תקופה של כחודשיים וחצי מחודש 4/2012 ועד הלידה בחודש 6/2012 (בשים לב לכך שהתקבל שכר עבור חודש 3/2012 בהתאם לדוח רציפות הביטוח ותלושי השכר שצורפו).

הערכת הפיצוי לאור כל האמור עד כאן, מתקבלת הערכת הנזקים כדלקמן: נזק לא ממוני 50,750 ₪ הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד 8,000 ₪ עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 15,000 ₪ הפסד כושר השתכרות לעבר וזכויות סוציאליות 32,500 ₪ הפסד כושר השתכרות לעתיד 72,200 ₪ סה"כ (לפני הפחתת אשם תורם) 178,450 ₪ ניכוי אשם תורם בשיעור 10% 17,845 ₪ - סה"כ פיצוי בניכוי אשם תורם 160,605 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 160,605 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה, בצירוף הוצאות שהוציאה התובעת בגין חוות דעת המומחה מטעמה בהתאם לחשבונית שתוצג לנתבעת.