פיצוי בגין נזק גוף עקב מעידה במרצפה בולטת על המדרכה

לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק-גוף שאירע לתובעת, כך לטענתה, בעת שצעדה באחד הרחובות בעיר ראשון לציון, נתקלה במרצפת בולטת ומעדה.

החבות התובעת מתארת בתצהירה את נסיבות התאונה, בזו הלשון: "ביום 4.1.2013 בשעה 09:30, לערך, הלכתי בקרוב רחוב הסוכה 6, מול רחוב סמדר 2 בראשון לציון, כאשר לפתע נתקלתי במרצפות שבורות ו/או בולטות במדרכה המיועדת להולכי הרגל... בעקבות ההיתקלות במפגע כאמור, נפלתי בחוזקה על המדרכה תוך שידיי וברכיי נחבטו בעוצמה במדרכה..." התובעת הותירה רושם אמין בעדותה.

לדבריה, היא הבחינה בגורם הנפילה מיד לאחר המעידה: "אני זוכרת את זה בבירור. אני לא יכולה לשכוח את היום הזה. ראיתי את המפגע. גם אם אהיה שם היום אצביע על המקום" (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 31-30).

...

אלא מאי? התובעת מאשרת כי קיבלה שכר מלא על חשבון ימי המחלה שהיו צבורים לזכותה (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 25-17), ובתשובה לשאלה ישירה של בית המשפט העידה בהגינותה: "אני מאשרת לשאלת ביהמ"ש כי בגלל שלא ניתן לצבור יותר מ 90 ימים, איני יכולה להצביע על חסרון כיס בתקופת אי הכושר" (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 3-2).

לאור כל אלה, התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין תקופה זו. גם עתירתה של התובעת לתשלום פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר עקב ירידה בתפוקה – דינה להידחות.

אני מקבל את טענתה של התובעת, כי עבודתה מצריכה שימוש ביד וכי הפגיעה מהווה הפרעה מסוימת.

שונה המסקנה לגבי הפסדי שכר בעתיד: כאמור לעיל, אני מקבל את טענתה של התובעת, כי אופי עבודתה מצריך שימוש ביד, וכי נכותה גורמת לה הפרעה מסוימת (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 13-12).

תוצאה סוף דבר: הפיצוי המתקבל בגין ראשי הנזק כולם הוא סך של 139,000 ₪, ולאחר הפחתת 25% אשם תורם מתקבל פיצוי בסך של 104,250 ₪.

התביעה הוגשה לפצוי בגין ניזקי גוף בהתאם לעוולת הרשלנות בפקודת הנזיקין.

נסיבות ארוע התאונה: בסעיף 4 לכתב התביעה נטען כי: "בתאריך 23/01/2014 בשעה 11:00 או בסמוך לכך, צעדה התובעת על רחוב איתמר בן אבי ממערב למזרח עת פניה מועדות לחנות מכולת הנמצאת ברח איתמר בן אבי פינת רח' פתח תקוה כאשר לפתע ובעוד התובעת צועדת כאמור, נתקלה רגלה בקטע מדרכה היוצר הבדלי גובה משמעותיים, מה שגרם לתובעת ליפול אפיים ארצה על שתי ידיה, תוך שנגרמים לה ניזקי גוף רבים (להלן: התאונה)." התובעת מצהירה בסעיף 3 לתצהיר העדות הראשית: "ביום 23/01/2014 בשעה 11:00 או בסמוך לכך צעדתי ברגל על רח' איתמר בן אבי בעיר נתניה ממערב למזרח, עת פניי לכיוון חנות מכולת הנמצאת בפינת הרחובות איתמר בן אבי ופתח תקוה כאשר לפתע ובעודי צועדת כאמור, נתקלה רגלי בקטע מדרכה משובש היוצר הבדלי גובה ניכרים, והמחבר בין מדרכת אספלט למדרכה מרוצפת מרצפות בטון, מה שגרם לי ליפול על שתי ידי קדימה, תוך שנגרמים לי ניזקי גוף רבים כפי שיפורט בתצהירי זה.." בחקירה נגדית נדרשה התובעת לנסיבות ארוע הפגיעה ואופן הליכתה עובר לנפילה.

לא היתה היכרות מוקדמת ביניהם והעד מציין כי הלך יחד עם התובעת באותו כיוון על המדרכה ובתצהירו מציין קיומו של קטע משובש וכי מדובר ברחוב ראשי וסואן בעיר.

לא שוכנעתי כי הפרישי הגובה הנטענים מהוים מפגע אותו ניתן היה לצפות ולמנוע ואין בתצלומי הצבע שצורפו לתצהיר התובעת תחליף לראיה קבילה (חוות דעת מומחה בטיחות), כדי הטלת אחריות בנזיקין בגין קיום בליטה באריחים במישור המדרכה.

מעיון בתיק הרפואי – אין כל תלונה או מימצאי בדיקה גופנית סמוך ליום הנפילה המעידים על תיסמונת התעלה הקארפלית בשורשי כפות הידיים, למעט בדיקת הולכה עצבית.

...

לא שוכנעתי כי הפרשי הגובה הנטענים מהווים מפגע אותו ניתן היה לצפות ולמנוע ואין בתצלומי הצבע שצורפו לתצהיר התובעת תחליף לראיה קבילה (חוות דעת מומחה בטיחות), כדי הטלת אחריות בנזיקין בגין קיום בליטה באריחים במישור המדרכה.

המומחה קובע כי: "לסיכום – קיימת חוסר התאמה בין תלונותיה של הגב' לסרי, ממצאי הבדיקה הגופנית וממצאי בדיקת האמג.

במכלול הנסיבות והשיקולים, לא שוכנעתי כי התובעת הרימה את נטל הראיה המוטל עליה כדי מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי, הן לעניין מרכיבי העילה, הן לעניין התשתית העובדתית באשר להוכחת קיומו של מפגע בגינו ניתן להטיל אחריות, כמו גם הקשר הסיבתי בין ארוע הנפילה לבין מצבה הרפואי של התובעת.

בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות.

מבוא עסקינן בתביעת נזיקין, שהגיש התובע 1 כנגד הנתבעות, לפצוי בגין ניזקי גוף, אשר נגרמו לו לטענתו, עקב ארוע נפילה, מיום 17.02.15, שאירע במיתחם תחנת הדלק שבבעלות הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת").

טענות הצדדים טענות התובע בקליפת האגוז לטענת התובע, התאונה אירעה כתוצאה ממפגע בטיחותי שכן נתקלה רגלו במרצפה בולטת על פני המדרכה הצמודה למשרדי תחנת הדלק אליהם נידרש להגיע על מנת לטפל בכרטיס ה"דלקן" שהיה ברשותו.

התובע נחקר ארוכות על עצם ארוע התאונה ושב והעיד "כשהלכתי מהמשרד החוצה נתקלתי באבנים שהיו לא מונחות בסדר על המדרכה" (עמ' 2, ש' 21 -22); "במדרכה כל התקלה הייתה על המדרכה עצמה, האבנים לא עמדו בצורה הנכונה, הם בלטו, הנפילה שלי הייתה באבנים, חלק הגוף שלי היה על המדרכה, וחלק מהגוף על הכביש, התקלה הייתה לפני הירידה למדרכה, הגוף שלי היה חצי על הכביש וחצי על המדרכה" (עמ' 3, ש' 1 -3).

יפים לענייננו דברי כבוד השופט ברק כתוארו אז בפרשת ועקנין הנ"ל "בקביעתה של חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמטיבי)... חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון... עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות". לפיכך, יש לבחון האם הסכנה לה נחשף התובע, בנסיבות שלפנינו, היא סכנה "רגילה" או "בלתי רגילה". מן הכלל אל הפרט אכן מדרכה אינה שטח סטרילי, ויתכנו מעידות או החלקות טבעיות גם ללא קיומו של מיכשול כלשהוא.

...

סוף דבר בשים לב לאמור לעיל יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים כדלקמן: נזק לא ממוני .

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 94,363 ₪ בניכוי אשם תורם של 20% ובניכוי תגמולי מל"ל. לסכום הנ"ל יתווספו הוצאות ושכר טרחת עו"ד לפי שיעורו בדין.

בנוסף, הנני מחייב את הנתבעות בהחזר התשלומים ששולמו לתובע ע"י התובע 2 בגין גמלאות המל"ל בסך של 23,832 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.05.19.

בפניי תביעת התובע לפצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מנפילה ממפגע נטען, בשטח השיפוט של הנתבעת.

רק הפרישי גובה משמעותיים העולים כדי מפגע של ממש, יחייבו את הרשויות בעת מעידה של תובעים.

"גלים" שונים במפלסי דרכים אלו, כמו מרצפות הבולטות קמעא פה ושם ברחובות או מדרכות מרוצפות (כפי שהיה המקרה בענין קא עסקינן) הם פועל יוצא של עצם השמוש ההמוני בדרכים שמדובר בהם, בצירוף לארועי טבע, של הבדלי טמפרטורות, של לחות, גשם, יובש וכל כיוצא בזה.

" וגם: "הבעיה כפשוטה העולה מבין השיטין היא כדלהלן: האם נכון יהיה אם הציבור יכסה מקופתו בכל מקרה את ההוצאה הכרוכה בנקיטת אותם אמצעים שיהפכו פגיעה על-ידי צד שלישי לבלתי-אפשרית או לפחות לנדירה; לשון אחרת, אם נדרוש מרשות ציבורית - כתנאי לפטירתה האחריות בנזיקין - כי עליה לנקוט בכל אמצעי סביר אפשרי כדי למנוע פגיעה על-ידי מעשה עבירה של צד שלישי, יהיה מחירו של האמצעי אשר יהיה, הרינו יוצרים מצב בו יעמדו בפני הרשות הציבורית לא אחת שתי החלופות הבאות אשר נוגדות מיניה וביה את האנטרס של הכלל: החלופה האחת תהיה סגירתו של המקום כליל, כדי למנוע מן הרשות את הסיכון של תביעת נזיקין. החלופה האחרת תהיה, כי יינקטו כל האמצעים האפשריים, יהיה מחירם אשר יהיה וגם אם תיעשה הוצאה זו על חשבון מטרות אחרות, החשובות יותר בעיני הציבור. היינו, תיעשה הוצאה כספית בנגוד לדיעה המקובלת בציבור בדבר דרך חלוקת המשאבים הכספיים אשר בידיו. " (ע"א 343/73 גרובנר נ' עירית חיפה, פד"י ל (1) 141, 160 ) וברוח פסיקה האחרונה, נאמרו גם הדברים הבאים: "אמנם אין לצפות כי רחובות הערים יהיו ישרים ללא מתום ללא בליטות שקעים סדקים הפרישי גבהים במידה זו או אחרת. המדובר בקילומטרים רבים של מדרכות וכבישים השאלה היא האם יש להטיל על הרשות ובמשמע על ציבור משלמי הארנונה את הנטל לתקן כל פגם ולו הקטן ביותר. עניין לנו כאן עם מדיניות שיפוטית. חיוב הרשות באחריות בשל נזק שניגרם מפגם כל שהוא, יביא לכך שיושקעו תקציבים גדולים בתיקון הפגמים הללו. תקציבים שיבואו בהכרח על חשבון משלמי הארנונה העירונית. " (ת.א (ש' ת"א) 27013/05 בדש נ' עירית פ"ת, [פורסם בנבו], 30.6.06).

...

לאחר עיון בטענות הצדדים, ובחומר שצורף לתיק, אני קובע כי לא עלה בידי התובע להוכיח את רשלנות הנתבעת.

מי שבסופו של דבר ימצאו עצמם ניזוקים כתוצאה מהשקעה נמוכה בצרכי ציבור אחרים, יהיו תושבי הרשות, שמיסיהם ינותבו לסילוק מפגעים זעירים, ולא לפעולות מוניציפאליות חשובות והכרחיות אחרות.

סוף דבר, לא מצאתי להטיל אחריות על הנתבעת ולפיכך דין התביעה להידחות.

עניינה של תביעה זו בנזקי גוף שנגרמו לתובע, לאחר שנפל לטענתו עקב מפגע במדרכה בשטח הנתבעת.

התובע תאר שמעד בהליכה ונפל לכל אורך גופו על המדרכה תוך שהוא בולם עם יד ימין.

הנתבעת הציגה מכתב שמהוה בהתאם לעדות מר יפת, את הדו"ח שנעשה לאחר הביקור במקום, אשר צורפו לו תמונות שצילם מר יפת עצמו במהלך הביקור עם התובע במקום – בתמונה שצולמה על ידי מר יפת ניתן לראות את ערוגת העץ וסביבתו כשהם בלא שוליים ברורים ומלאי מפגעים של מרצפות מורמות, כאשר שורשי העץ הבולטים יכולים להוות מפגע כשלעצמם.

על אף האמור, לא כל ארוע נפילה של אדם בשטחה מעיד על רשלנות של הרשות המקומית בתחזוקת המרחב הצבורי וכרוך בהטלת חבות.

בהתאם להנחיות בפסיקה בנוגע לפצוי בגין נזק לא ממוני בתביעות נזיקין מסוג זה, ובשים לב לסבל שהיה מנת חלקו של התובע לאחר התאונה, אני מעמידה את הפצוי בגין נזק לא ממוני על סך של 40,000 ₪.

...

משכך, הוגן להשית על התובע אשם תורם ואולם מידת האשם התורם אמורה להיות מתונה בשים לב שאדם אינו אמור ללכת כשעיניו בקרקע ושמדובר במדרכה שסך הכל היא במצב סביר ומכאן שהתובע לא היה אמור לצפות לקיומו של מפגע מסוג זה. בנסיבות שפורטו, אני קובעת, כי אשמו התורם של התובע עומד על שיעור של 25%.

סוף דבר כמפורט ארוכות לעיל, עלה בידי התובע להוכיח קיומו של מפגע ואת אחריותה של הנתבעת.

אחר כל האמור לעיל ומשהוכחה אחריות הנתבעת, הפיצוי הוא כדלקמן: נזק לא ממוני - 40,000 ₪ עזרה והוצאות מכל סוג - 10,000 ₪ סה"כ 50,000 ₪ אשם תורם 25% 12,500 ₪ - סה"כ 37,500 ₪.