פיצוי בגין נזק גוף להולך רגל בתאונת פגע וברח בשעות הערב

תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד) כנגד קרנית (להלן: "הנתבעת") בגין תאונת דרכים נטענת מסוג "פגע וברח". העובדות הצריכות לבקשה וטענות הצדדים: התובע, יליד 1985, היה מעורב לטענתו ביום 4.11.2014 בתאונת דרכים מסוג "פגע וברח". לטענתו, התאונה אירעה בשעות הערב בהיותו הולך רגל ובבואו לחצות את הכביש בשכונת בית חנינא, כשלפתע הגיח רכב אלמוני אשר פגע בו והטילו ארצה וברח מהמקום מבלי שהותיר פרטים או סייע לו (להלן: "התאונה").

לפיכך, אכריע תחילה בשאלת החבות, דהיינו אכריע בשאלה האם אכן התובע נפגע כדבריו בתאונת דרכים, ואם כן - האם אכן מדובר בתאונת "פגע וברח"? תשובה חיובית לשאלות אלה משמעה כי דין התביעה להיתקבל ואז יהא עלינו לידון בשאלת הנזק; תשובה שלילית - תביא לדחיית התביעה.

התובע אף מעיד כי הרכב פגע בו מאחור ולא מהצד אם כך לא ברור כיצד זה ספג פגיעה צדית (שם, עמ' 15 ש' 19-20 וכן ש' 24) ואף יותר מכך לא ברור כיצד לא ניחבל גם בפלג גוף תחתון בהיתחשב בעדותו כי ניחבל גם מהפגוש (שם, עמ' 17 ש' 12) לא זו אף זו, התובע העיד כי הרכב נסע במהירות רגילה (לא לאט ולא מהר).

...

על כן טוענת הנתבעת כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר 51.

התביעה נדחית.

הנני מחייבת את התובע בשכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪.

רקע כללי וטענות הצדדים בסוגיית נסיבות התאונה בפניי תביעה לניזקי גוף שנגרמו לתובע יליד 4/8/1988 אשר נפגע, כך על פי הנטען, בתאונת דרכים מיום 15/7/2012 שאירעה בשעות הערב, בהיותו הולך רגל עת חצה במעבר חציה ברחוב קדם בתל אביב, כאשר לפתע לטענתו נפגע מרכב חולף שנסע במהירות, הטיחו ארצה ועל פי הנטען לא עצר אלא נעלם מזירת הארוע.

אמור מעתה, עצם פגיעתו של התובע בתאונת דרכים אינה מוכחשת עוד, מה שמצמצם את גדר המחלוקת לשאלה: האם התאונה אירעה בהיות התובע הולך רגל שניפגע מרכב חולף (תאונת "פגע וברח") כפי שגורס התובע ואז החבות לפצותו חלה על קרנית, או שמא מדובר בתאונת דרכים בה התובע היה נוהג על אופנוע שלו במעורבות רכב צד ג' ואזי אין לו עילת תביעה כנגד קרנית אלא כנגד המבטחת של האופנוע עליו רכב, כפי שגורסת הנתבעת.

עיקרון זה נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין וביניהם בע"א 103/82, גדיר נ' מ"י, המאוזכר בספרו של המלומד קציר, "פיצויים בשל נזק גוף" (מהדורה שלישית הוצאת תמר), בע"מ 416 : "אמת נכון הוא, שכאשר בן מישפחה נקלע למצוקה יש לצפות מבן זוגו, ואולי אף מבני מישפחה אחרים, לעזור ולסייע לו ככל יכולתם. כאשר עזרה זו אינה חריגה מבחינת היקפה ומהותה מהעזרה המושטת על ידי בן זוג אחד לרעהו או בין בן מישפחה אחד למישנהו במהלך חיים היום יום על תהפוכותיהם, ייתכן שאז אין לתרגם זאת למונחים כספיים". הלכה זו בה נידרש: 'מאמץ יוצא דופן וחריג מעבר למקובל בין בני מישפחה' כדי לזכות בפצוי חזרה על עצמה גם בענין פלונית" (רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6.1.2015).

...

בהמשך דבריו אישר התובע בחוסר רצון בולט תוך השתהות לשאלת בית המשפט בעמ' 21 לפרוטוקול כי: "( העד משתהה) יש תלושים לתקופה של אחרי...(העד שוב משתהה) אחרי התאונה קיבלתי מהמעסיק שלי שמיל. עד היום אני מקבל. אני נמצא בין 6-8 שעות יותר מעביר את הזמן שם.." אין זאת אלא כי התובע החליף את עבודתו הקודמת אצל קובי ברכה לעבודה בעיסוק דומה אצל חייט שמואל, אצלו עבד בסופי שבוע עוד עובר לתאונה.

פגיעה בפוטנציאל השתכרות לעתיד + פנסיה לאור כל המקובץ דלעיל, אופן חישוב ראש נזק זה יעשה על פי בסיס שכר של 7,710 ₪ ו- 20% נכות תפקודית עד לגיל 67 (גיל תוחלת חיי עבודה כדלקמן: 7,710 ₪ X 20% X 269.95 (מ.ה. ל-37.5 שנים)= 416,000 ₪ (במעוגל).

לאור כל האמור לעיל, ראיתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בגין הוצאות בהן נשא או יישא בעתיד מעבר לזכאותו במסגרת סל הבריאות בקשר לתאונה בסך כולל של 10,000 ₪ לעבר ולעתיד גם יחד.

רקע כללי וטענות הצדדים בפני תביעה לניזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 6.11.1976, אשר נפגע, כך על פי הנטען, בתאונת דרכים מיום 24.1.2010 על ידי מונית, בהיותו הולך רגל עת חצה את הכביש במעבר חצייה בצומת הרחובות "שמחה ארליך" ו"בן צבי" בעיר נתניה.

על פי הנטען, בשעות הערב, כאשר החמירו כאביו, פונה התובע על ידי חמו לבית החולים "לניאדו". עוד מוסיף התובע וגורס בתצהירו כי לאחר התאונה היה שרוי בהלם, ואולם לא הרגיש כי מצבו חמור ולכן רצה להמשיך בהליכה אך נהג המונית היתעקש להסיעו ולבקשת התובע, הסיעו לבית חמו.

מאחר וחבותה של קרנית הנה שיורית לחבות המבטחת בחובה, בבחינת יוצא מן הכלל, אזי שעל מנת לבסס חובת פיצוי על-ידי קרנית, שומה על התובע להוכיח תחילה כי מתקיימים בעיניינו התנאים שבסעיף 12(א) הנ"ל, ובנסיבות המקרה שלפנינו, כי התובע הנו "נפגע" כמשמעו בסעיף 1 לחוק הפיצויים: "אדם שניגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים". יפים בעיניין זה דבריו של כב' השופט ואגו בע"א 38594-05-12 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' צמח נדב מיום 25/10/2012 (עמ' 4-5) "... קרנית נוסדה, עפ"י החוק, על מנת להוות מבטח סטאטוטורי, שיפצה את אותם ניזוקים, הזכאים לפצוי בשל היפגעות בתאונת דרכים, כאשר אין בידם לתבוע הפצוי ממבטח "רגיל" כהגדרתו בחוק.

המקרה הנפוץ, שבו קרנית נכנסת לתמונה, הוא זה שבו "הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע", כדוגמת תאונות מסוג "פגע וברח". במקרה כזה מגן החוק על זכויותיו של נפגע תמים, שעלול להוותר חסר פיצוי רק משום שאין לו ידיעה על זהות הנהג הפוגע וממילא אין בידו להפנות תביעתו אל המבטח ה"נכון", שאצלו רכש הנהג פוליסת ביטוח, כפי חובתו שבחוק.

לשון אחר, הדיון להלן בסוגיית החבות, יסוב סביב שתי השאלות הבאות: האם התובע נפגע כהולך רגל בתאונת דרכים? האם התובע עומד בתנאי של "שקידה סבירה" בהתאם לדרישות שהציבה הפסיקה, לברר את פרטי הנהג והרכב הפוגע וכן המבטחת שלו, על מנת שתקום לו עילת תביעה כנגד קרנית? אדון בנושאים על פי סדרם; האם הוכיח התובע כי נפגע בהיותו הולך רגל על ידי רכב (מונית)? בתצהיר עדותו הראשית מתאר התובע את נסיבות התאונה וגורס כי ביום 24.1.2010 בסמוך לשעה 18:00, בדרכו לביתם של הורי אישתו , נפגע על ידי מונית בזמן שחצה את הכביש במעבר חציית כביש.

...

בסיכומי התובע אמנם מזכיר התובע בצורה סתמית את הלכת קורן הנ"ל, בה דנתי בהרחבה לעיל, ואולם בהתעלם מיישום וניתוח המבחנים שנקבעו בה על עובדות המקרה דנן, אשר מביאות למסקנה לפיה מקרהו של התובע נופל לקטגוריה רביעית זו השוללת זכאות לפיצוי מאת קרנית.

לאור כל המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי במקרה דנן אין תחולה לסעיף 12(א)(1) לחוק הפיצויים ומשכך דין התביעה להידחות.

לנוכח המסקנה אליה הגעתי לעיל, אין כל טעם להמשיך ולדון בסוגיית הנזק.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף, שנגרמו לתובע בשעה שהשתמש במיתקן נדנדה מסוג "קן לציפור", בגן צבורי בשטחה של הנתבעת.

בליל שבת – 2/5/2014 – בשעות הערב המאוחרות היתנדנד התובע על נדנדה מסוג "קן לציפור" (להלן – המתקן או הנדנדה) בגן מילווקי, גן צבורי ברח' הסוכנות היהודית 11, באור יהודה (להלן – גן מילווקי או הגן).

נסיבות הארוע היו כגירסת התובע לפי גרסת התובע הגורם לתאונה היה הכבל הפרום, שהתובע חשב שהוא עומד להיקרע ועל כן ניסה לבלום את הנדנדה ברגליו, וכך נפגע.

המומחה התבקש לחוות את דעתו על המיגבלות התפקודיות שכרוכות בנכותו של התובע, מבחינה רפואית, והוא כותב: לאור הפגיעה הקיימת מוגבל בתפקודים הקשורים למאמץ רגל שמאל כולל עמידה ממושכת, הליכה ממושכת, מאמצים וכו'.

...

לאחר עיון נוסף, שוכנעתי שלא כך הדבר.

שוכנעתי שדו"ח הבדיקה מיום 1/5/2014 אינו מדויק, והדעת נותנת שחרף פגם בכבל שמחזיק את מושב הנדנדה סימן הבודק את המתקן כתקין (כשם שעשה חברו בבדיקה מיום 25/6/2014).

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) פיצויים בסך 594,500 ₪; (2) הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ כולל אגרות ושכר מומחים; (3) שכ"ט עו"ד בסך 104,500 ₪.

לפניי תביעה שהוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 וזאת בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב.

בתצהירו העיד התובע בדבר נסיבות התאונה, כדלקמן: "4. הריני להצהיר כי, ביום 29.06.2020 בשעה 23:00 או בסמוך לכך עת הלכתי בכביש הסמוך לחורשה הסמוכה לכפר יפיע, הייתי מעורב בתאונת דרכים "פגע וברח" כאשר נדרסתי על ידי רכב מאחור ונפגעתי בכל חלקי גופי ובעיקר במרפק שמאל, ברך ורגל שמאל (להלן: "התאונה").

לא למותר לציין כי תשובתו הנ"ל של התובע גם אינה מתיישבת עם עדותו בפני חוקר הנתבעת, לפיה התאונה לא התרחשה בלילה אלא "לקראת הערב" כשעוד לא לגמרי חשוך, כלשנו (עמ' 9 לתמליל ש' 3-21), דבר המטיל ספק במהימנות גירסתו.

...

לאור האמור, נוכח עדותו היחידה של התובע לנסיבות התאונה והסתירות הפנימיות שהתגלו בה בנוסף לסתירות שהתגלו בין עדות התובע לעדות מוחמד, שכאמור לא היה עד לתאונה, הרי המסקנה שהתובע לא הוכיח את נסיבות התאונה, כפי שעלו בכתב התביעה ובתצהיר שהגיש.

בענייננו, נטל זה לא הורם על ידי התובע אשר בגרסתו לעניין נסיבות התאונה התגלו סתירות מהותיות ובקיעים שאינם מאפשרים קבלתה כאשר עדות מוחמד כן תשובות מומחה בית המשפט לעניין מנגנון הפגיעה הנטען, לא סייעו לתובע בהוכחת גרסה זו. לאור האמור, אני קובעת שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה לפיו הוא נפגע בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים.

סוף דבר לאור האמור, אני מורה על דחיית התביעה.