מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פיצוי בגין מוות בטביעה בים בתחום אחריות העירייה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2014 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

גם בע"א 10457/04 ג'מיל עבדללה אטריק נ' החברה לתפעול החוף השקט (מיום 17.04.07), ננקטה גישה דומה, שם נקבע: "... אין ספק כי לא ניתן למנוע לחלוטין את כל הסכנות הכרוכות ברחצה במקוה מים דוגמאת הכינרת. השחייה בים ובאגם טומנת בחובה סיכונים מסוימים, שאינם נעלמים לגמרי גם כשננקטים אמצעי זהירות סבירים. ממילא, לא כל מקרה טביעה הנו תוצאה של אשם מצדו של מאן דהוא." בת"א (טבריה) 2165/02 חמאיסי תופיק נ' מועצה מקומית כנרת ואח' (מיום 31.10.2005), נידונה שאלת אחריות מועצה מקומית כנרת, אשר בתחום שיפוטה מצוי "חוף צינברי". התובע בן 30, קפץ קפיצת ראש מחומה שהפרידה בין החוף למים.
מעשהו של המנוח, שכאמור לא ידע לישחות, אומנם היה רשלני, אך המבחן על פיו יש לבדוק את מעשיהן של המשיבות הוא מבחן הצפיות, היינו: "האם היה עליהן לצפות אפשרות של התרשלות מצד המבקרים. משהושב על כך בחיוב, הרי נוצר קשר סיבתי בין רשלנותן של המשיבות למותו של המנוח בטביעה. התרשלותו של המנוח לא הגיעה בנסיבות המקרה לדרגה חמורה שיהיה בה כדי לנתק קשר זה" (שם, עמוד 14 פסקה 29).
בע"א 1457,1474,1556/07 עריית הרצליה נ' כץ ואח' (מיום 14.01.2009), נקבעה אחריות עריית הרצליה, חברת הביטוח והמדינה לפצוי התובעים בשיעור 70% מנזקיהם, עקב כך שראשו של התובע נחבט בסלע, במהלך שחייה בחוף הים בהרצליה.
לטענת הנתבעות, התובע אינו זכאי לפצוי בגין ראש נזק זה. התובע בתצהיר עדותו הראשית טען כי בתקופת אי הכושר נעזר באימו, אשר בחודש יולי 2004 הפסיקה לעבוד, בלי קשר לתאונה.
...
המועצה, בשטחה נמצאים שני הקיבוצים, לא הציגה בהתאם לטענתה כל ראיה כי החוף הינו באחריות מנהלת הכנרת, ולכן טענה זו נדחית.
אני סבורה כי נכותו התפקודית של התובע הינה קלה עד מזערית.
פיצוי בסך 2,000 ₪ יהלום ראש נזק זה. סוף דבר, התביעה נדחית כאמור כנגד כל הנתבעים ובנסיבות אלו, נדחית גם הודעה צד ג' וצד ד'.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2013 בעליון נפסק כדקלמן:

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 29.3.2013 של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים נ' מוניץ, א' בנימין ו - י' אברהם) בע"א 8722-08-12, במסגרתו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו מיום 1.7.2012 של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט ט' ערפאת) בת"א 8042-02-08, אשר חייב את המבקשים, את המדינה ואת המועצה המקומית מגדל בתשלום פיצויים בגין מות ילדי המשיבים 2-1.
בגין ארוע מצער זה, הגישה אימם של הקטינים תביעת פיצויים כנגד מפעילי החניון (להלן: המבקשים) וכנגד המועצה המקומית מגדל (להלן: המועצה) שבתחום שיפוטה נמצא החוף.
כמו כן, נטען כי לא היה מקום להטיל על המבקשים אחריות לארוע הטביעה, שכן לא הייתה להם כל זכות ברצועת החוף הסמוכה ולא הייתה להם כל סמכות להגביל את המעבר החופשי של אורחי החניון לשפת האגם.
תחילה יאמר, כי בנגוד לטענת המבקשים, אינני סבור כי ניתן ללמוד הלכה חדשה מפסק הדין של בית המשפט המחוזי לפיה כל בעל עסק הנמצא בסמיכות גיאוגרפית לחוף רחצה יחויב בנזיקין מקום שלא מנע את כניסתם של מבקרים לרחוץ בים.
כפי שטוענים המבקשים, האחריות לשלומם של ילדים המבלים במחיצת הוריהם חייבת לחול בראש ובראשונה על ההורים, ואין זה ראוי מבחינת המדיניות השיפוטית להעביר את נטל ההשגחה על ילדיהם משכמם אל שכמם של אחרים (ראו: ע"א 618/71 נחום נ' עריית ראשון לציון, פ"ד כו(2) 751, 753 (1972)).
...
בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 29.3.2013 של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים נ' מוניץ, א' בנימין ו - י' אברהם) בע"א 8722-08-12, במסגרתו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו מיום 1.7.2012 של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט ט' ערפאת) בת"א 8042-02-08, אשר חייב את המבקשים, את המדינה ואת המועצה המקומית מגדל בתשלום פיצויים בגין מות ילדי המשיבים 2-1.
ראוי לציין כי אף אם ניתן היה להגיע למסקנה שונה בעניין זה ואף אם נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי, ואיני קובע זאת, אין זה מצדיק כשלעצמו מתן רשות ערעור (ראו: רע"א 4824/96 יוסיפוב נ' יוסיפוב (3.9.1996); רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה 3 (18.6.2006)).
יתר על כן, אין בטענות המבקשים כי פסק הדין לא נומק כדבעי כדי לשנות מהמסקנה לפיה דין הבקשה להידחות.
סוף דבר, הבקשה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2014 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

רקע עובדתי המדובר בתביעת נזיקין שעניינה מותו הטרגי בטביעה בים של אסף משעני ז"ל בנם של התובעים 2 ו-3.
המבקשת דחתה מכל וכל את הטענות וטענה בכתב הגנתה, בין היתר, כי לא קיימת אפשרות עובדתית או משפטית בה תיתקבל ההודעה לצד שלישי, שכן ככל שיקבע, כי המנוח טבע בחוף הים שבתחומה המוניציפאלי ובאחריותה של המשיבה 1, הרי שההודעה לצד שלישי תידחה וככל שיקבע, כי המנוח טבע במקום הנמצא באחריות המבקשת, הרי גם אז התביעה תידחה, שהרי המבקשת אינה נתבעת.
במסגרת הבקשה חוזרת המבקשת, על טענתה, כי דין ההודעה להדחות על הסף וזאת ללא קשר לממצאים העובדתיים שייקבעו על ידי בית המשפט, שכן בין אם יקבע שהארוע היתרחש בחוף הרחצה שבתחום עריית המשיבה-1 ובין אם ייקבע שהארוע היתרחש בחוף הים בתחום המבקשת, בשני המקרים תידחה ההודעה לצד ג' ומשכך אין לידון בהודעה שהוגשה.
המבקשת הוסיפה, כי ככל שהתביעה נגד המשיבות תידחה הרי שהתובעים הם אלה שיהיו אמורים לשאת בהוצאות המשיבות ולא ניתן לקבל מצב בו נתבע יגיש הודעה לצד ג' נגד מזיק אחר חלופי ובית המשפט יאלץ לידון בה אך ורק על מנת לידרוש החזר בגין הוצאות משפט שנגרמו לו וזאת בלא שתהא לכך כל השלכה על חלוקת הפצוי בתביעה העיקרית.
לטעמי, אין לראות בפסיקה זו ובהוראות התקנות, משום מתן אפשרות לצרף כצד שלישי מזיק חלופי נטען להליך, שחבותו לא צפויה להיות בבחינת חבות ביחד או לחוד עם הנתבע, שהתובע בחר שלא לטעון כלל לאחריותו ולהעלות טענה, כי ככל שתידחה התביעה, יחוייב מזיק זה דוקא לשאת בהוצאות הנתבעים בתביעה העיקרית ועל כן יש לברר גם את אחריותו, הן במישור האחריות לרבות שאלת ההתרשלות והן במישור הנזק, כל זאת במסגרת אותה תובענה.
...
מכאן, גם בהינתן הנטייה המסתמנת, בנסיבות מסויימות, להרחיב את המקרים בהם יתאפשר להגיש ולברר הודעת צד ג', בחינת העובדות כהוויתן בענייננו מובילה לידי מסקנה, כי אין המקרה דנן נכנס לגדר המקרים בהם ראוי להורות כן. הפלוגתא לה טוענות המשיבות בגדר ההודעה לצד ג', ולו לעניין זכאותן להוצאות ההליך גרידא מצד המבקשת, היא פלוגתא שיש לדון בה רק ככל שהתביעה ככל שהתביעה נגדן תדחה.
לאחר ששקלתי את הדברים, אני מחליטה לעשות שימוש בסמכותי זו, כמו גם בסמכותי על פי תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי ולהורות על סילוק על הסף של ההודעה לצד ג', עד דרך מחיקתה (להבדיל מדחייתה) וזאת על מנת להותיר למשיבות את הפתח הקלוש בבוא הזמן לטעון להוצאותיהן כלפי המבקשת בהליך נפרד, ככל שתקום עילה לכך, עילה שלא קיימת בשלב זה. כפי שקבעתי, הגשת הודעת צד ג' נגד מזיק חלופי בלא שקיימת אפשרות משפטית סבירה ואפילו קלושה בגדרה יחוייב צד ג' לשפות את המודיע כנגדו בגין נזקים שיחוייב בהם, אינה באה בגדר המקרים המנויים בתקנה 216, בפרט כך בנסיבות המפורטות לעיל ומכל מקום, הטענה בנוגע לזכות המשיבות לדרוש את הוצאותיהן מן המבקשת ככל שידחה ההליך נגדן חסרת עילה, לפחות בשלב זה ואין מקום להותירה בגדר "תביעה על תנאי" כאשר התנאי הוא דחיית התביעה נגד המשיבות, כל עוד לא הוכרעה התביעה נגד המשיבות ולא נפסק שהן זכאיות להחזר הוצאות כלשהו.
אחר כל האמור לעיל, ההודעה לצד ג' כנגד המבקשת נמחקת.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2006 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

השאלה השנויה במחלוקת: עובדות המקרה הטרגי נשוא התביעה והנסיבות שקדמו לו הן בחלקן העיקרי מוסכמות, כך שיוצא כי השאלה שמציגה את עצמה ודורשת הכרעה הינה, בעיקרה, שאלה משפטית: האם בנסיבות כפי שפורטו לעיל, המקרה קיימת אחריות מצד מי מהנתבעות כלפי המנוח? טענות הצדדים: התובעים טוענים כי האחריות לפצותם בגין נזקיהם עקב טביעתו ומותו של המנוח מוטלת הן על כתפי הערייה, כגורם שבתחום שיפוטו נמצא חוף הים בו טבע המנוח, והן על כתפי המדינה, כמפקחת על הערייה.
...
העולה מכל המקובץ לעיל הוא, כי לא הוכח שמי מהנתבעות התרשלה במקרה דנא כלפי המנוח, ולפיכך אין הנתבעות חבות כלפי התובעים בגין רשלנות.
לסיכום: אשר על כל האמור לעיל, ועם כל הצער על מותו של המנוח, דין תביעתם של התובעים כנגד הנתבעות להידחות.
לאור ההסכמה הדיונית, כפי שפורטה לעיל, הסכמה שחסכה זמן שפוטי יקר וכן חסכה זמנם של הצדדים ובאי כוחם, אני מחייב את התובעים לשלם לכל אחת מהנתבעות, הוצאות משפט מתונות יחסית בסך של-.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2008 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

נשוא התביעה הוא דרישת התובעים לפיצויים בגין נזקים שנגרמו להם עקב טביעתו למוות של המנוח, אלמטלאקה שריף, יליד 1982 (להלן:"המנוח").
התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1, היא עריית אשקלון (להלן:"העיריה"), כרשות המקומית שבתחומה נמצא חוף הים בו טבע המנוח, כמי האחראית עפ"י דין להפעלתם והסדרתם של חופי הרחצה בעיר אשקלון, וכנגד הנתבעת 2, היא מדינת ישראל-משרד הפנים (להלן:"המדינה"), כמי שהיא בעלת הסמכות לקביעת הכללים וההוראות ביחס לחופים ואחזקתם, לרבות הסדרת מקומות רחצה ציבוריים, והכל על פי הוראות חוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד-1964, הצווים והתקנות שהוצאו כחוק.
המדינה טענה כי בכל מקרה אין להטיל עליה אחריות כלשהי לטביעתו של המנוח, מאחר וחופי הים באשקלון נמצאים בשליטה ובאחזקה של העיריה, משהפיקוח הישיר על פי דין על החופים הוא מחובתה של העיריה, כי אחריותה על חופי הארץ מתמצאת בפיקוח על, ועוד טענה כי עמדה בחובת הפיקוח החלה עליה, כי אין קשר בין מעשים או מחדלים המיוחסים לה גבי קיומו של פיקוח-לאירוע הנדון כאן.
...
בנסיבות שהובררו, הנה גם אם לא הייתי מקבלת הטענה להסתכנות מרצון-הנה מתוך כל המקובץ לעיל הייתי מטילה על המנוח אחריות (אשם) תורמת-במידה גבוהה, הנוטה כמעט ל-100% (וראו כאן בפסה"ד שהוזכרו לעיל שם אף שנקבעו חובת ואחריות הרשויות השונות-נקבע אשם תורם של הנפגעים ברמה גבוהה).
סוף דבר 35.
מתוך כל האמור לעיל, עם כל הצער על מותו של המנוח-דין התביעה להידחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו