פיצוי בגין לשון הרע נגד שוטר שהורשע בשיבוש הליכים

באשר לתביעה כנגד המדינה, מצאתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי נעברה כלפיו עוולה של נגישה או לשון הרע, בכל הנוגע להליכי החקירה והגשת כתבי האישום כנגדו.

עוד עתר התובע לפצוי בגין לשון הרע, בסך של 1.25 מיליון ₪; ופצוי עונשי בסך של 3 מיליון ₪.

לטענת התובע, אלו העוולות שבוצעו כלפיו: · השוטרים והפרקליטים נהגו כלפי התובע ברשלנות, לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"); · השוטרים והפרקליטים הפרו חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין ונמנעו מלמלא את החובה המוטלת עליהם מתוקף תפקידם; · הנתבעים הוציאו לתובע שם רע ללא יסוד ובזדון, בנגוד להוראות חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

על רקע הפגיעה החמורה הצפויה לאדם מניהול הליך פלילי נגדו, על התביעה להשתכנע כי חומר הראיות שנאסף מצדיק העמדה לדין, כאשר המבחן הוא קיומה של אפשרות סבירה להרשעה (ר' עניין יוסף, פסקה 89 ו- 92 - 93; ע"א 4584/10 מדינת ישראל נ' שובר (פורסם במאגרים, 4.12.12) (להלן: "עניין שובר"), פסקה 22 לפסק הדין של השופט י' עמית; ע"א 2979-15 סעד נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 5.7.17) (להלן: "עניין סעד") פסקה 52).

בתצהירו מיום 14.4.15, הצהיר כך: "98. עקב היצטברות שבוש הליכי המשפט שתיארתי, לאחר המעשה של יחידה ב- 2/7/91 התייצבתי בפתח חדרו הגדול של מנהל ההוצל"פ מר עובד נעים בשעה שהיו לידו מספר אנשים שם קיבל קהל והודעתי לו כי הפעם אתלונן בפני מבקרת המדינה על המעשים בהוצל"פ. 99. בתגובה וללא כל אזהרה אחד האנשים שעמדו לידו הסתער לעברי מרחק של כארבעה מטרים לפחות והתנפל עלי באלימות כשהוא מרים ידיו בכוונה להכות ועיניו יוצאות מחוריהן והוא נראה מוטרף. 100. הזהרתי אותו שאם יכה אכה אותו בחזרה והוא המשיך לעמוד שם ולאיים...". מעיון בראיות שבתיק החקירה אשר ניפתח כנגד התובע, עולים הדברים הבאים: התובע מסר הודעה במישטרה ובה צוין בין היתר, כי: "... והיום לאחר מתן החלטה שניה ביקשתי מיחידה למסור בידי את ההחלטות בכתב ידה כפי שהיא נוהגת מכיוון שכתב ידו של השופט לא ברור היא סירבה והחלה לצעוק נגשתי למר עובד והודעתי לו שהפעם אני אגיש תלונה למבקרת המדינה על כל מה שקורה בהוצלפ מהעבר ועד היום ולא אעבור בשתיקה על הנושא. לפתע קפץ איש שאינני מכירו ודחף אותי ואיים עלי שיתקוף אותי תוך שהוא דוחף אותי בידו ביד ובכתף ומאיים שיתקוף אותי, הזהרתי אותו שאם רק ינסה לתקוף אותי, אכה בו בחזרה ללא רחמים ואז הוא נעצר ולא תקף יותר אלא רק המשיך לאיים שיתקוף אותי והזהרתי אותו בשנית. לאחר מכן הלכתי מהמקום והאיש הלך להתלונן בפני ממ"ש חלבי שפגש אותי ואמר לי לחכות לניידת. אני אמרתי שאשמח מאוד שתביא מישטרה והעניין יחקר מתחילתו ועד סופו כשהגיע [כך במקור – א.ר.ב] המישטרה ניכנס השוטר לדבר עם מר עובד והאיש שתקף אותי לאחר מכן קרא לי והציע לסגור את העניין מבלי להתלונן. אני עמדתי על כך שתפתח חקירה, ושהאיש יועמד לדין ותחקר כל השחיתות בהוצל"פ. אי לכך הובאתי למטה. אני רוצה לציין שבמקום בזמן הארוע היו נוכחים רבים הפקידים של הוצל"פ שראו שלא הרמתי עליו יד והוא זה שתקף ומר עובד עצמו שנכח בחדר וגם המזכירה שישבה לידו ואחותי ועוד אזרחים שהיו בהוצל"פ ואני לא יודע את פרטיהם. הטענה שאני כביכול התפרעתי כמו התלונה שאני כביכול תקפתי נועדה לחפות על המעשים שתיארתי מתוך תקווה שלא אגיש תלונה הדבר חמור שבעתיים כיוון שהבנתי ממר עובד שהאיש שתקף אותי הוא סגנו. ומעולם לא אמרתי למר עובד שהוא מושחת ושכל הוצלפ גנבים ומושחתים כל תלונתי היו בקשר לאי העברת חומר בזמן ולסחבת. אני רואה בחומרה את העובדה שפקיד ציבור הרים ידיים על אזרח בהוצלפ כדי לנקות עצמו הגיש הודעת כזב..." (ר' מש/2, צורף לתצהיר התובע מיום 14.4.15, בעמ' 155 בנומרטור).

...

סוף דבר עולה מהמקובץ כי בכל הנוגע לאירוע בהוצאה לפועל, מצאתי כי ביחס לעבירת תקיפת עובד ציבור שנכללה בכתב האישום, החקירה לא מוצתה כנדרש והתובע נדרש למאמצים רבים עד לביטול כתב האישום.

בסוף הדבר שבסיכומיה ציינה המדינה כי: "תובענה זו שהחלה את דרכה עוד בשנת 1998 מגיעה לסיומה ועל כך שיש לברך תחילה". לנוכח כל האמור, כהכרעה בתובענה, אני מעמידה את הפיצוי לתובע בגין עגמת נפש, בהתחשב אף במשך הזמן שחלף, על סך של 125,000 ₪.

התביעות האישיות כנגד הנתבעים 2 – 17 נדחות בזאת.

באשר למה שעל בית המשפט לשקול במקרה כזה ראו מה שנקבע ברע"א 4740/00 אמר נ' יוסף (פורסם במאגרים משפטיים), כדלקמן: "...בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיוידואלית. אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להיתחשב בטיב הפירסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים.

להלן סקירת פסיקה לגבי גובה הפצוי במקרה של לשון הרע נגד נציגי החוק, אותה סקרתי לאחרונה במסגרת פסק הדין בת"א 73510-05-19 אנטלוב ואח' נ' ממו (פורסם במאגרים משפטיים): בת"א (באר שבע) 44703-01-18 גיל משיח נ' שריף אל עטאונה (פורסם במאגרים משפטיים), נפסק על ידי הח"מ, לפי סעיף 79א, ללא שמיעת ראיות, לשוטר ממשטרת ישראל, בגין פוסט באתר "באר שבע ביחד", סך של 28,000 ₪ וכן סך של 5,850 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. הפוסט נכתב בגין דו"ח תעבורה שנתן התובע לאישתו של הנתבע, כאשר בפוסט צוין שמו של השוטר, הוא הוצג כגזען וגם כמי שרודף אחר הנתבע באופן אישי, וגם נטען שהוא "מיץ של הזבל". בע"א 17683-01-16 חיים חליוה נ' אברהם שביט שטרית (פורסם במאגרים משפטיים), התובע שם היה מיתנדב במשטרת התנועה, אשר רשם לנתבע דו"ח, בגין פירסום כתבה במקומון, שכותרתה: "שוטרים עבריינים או אזרח עבריין אתם תשפטו". בגוף הכתב הואשם התובע בשיבוש הליכי משפט וכונה עבריין וגם כונה חמור.

בגין הפוסט הוגש כתב אישום נ' הנתבע על העלבת עובד ציבור ובעקבות הסדר שהושג נקבע כי הנתבע ביצע את העבירה ללא הרשעתו.

...

לסיכום מצאתי כי דין התביעה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובעת 33,000 ₪.

מאחר והתביעה נוהלה עד תומה, ביחסים שבין התובעת לנתבע, הוגשו תצהירים והתקיימו שני מועדי הוכחות, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 9,360 ₪.

תמצית העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת התובע הינו שוטר אשר נוהל כנגדו הליך פלילי בעילת שבוש הליכי משפט בת.פ 18435-03-10.

התובע הורשע באותו הליך על פי הודאתו.

ההליכים עד כה כאמור, התשתית העובדתית אינה שנויה במחלוקת והצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב על סמך החומר הקיים בתיק בית המשפט ביחס לשאלה האם קיים לשון הרע והאם קיימות לנתבעים הגנות.

אשר לתכלית הפצוי כפי שצוטטה על ידי התובע מתוך ע"א (מחוזי י-ם)5452/04 עמירם מילר נגד שמואל כהן (2.11.2004); לעודד את רוחו של הניזוק לתקן את הנזק לשמו הטוב למרק את זכותו לשמו הטוב שנפגעה בגין לשון הרע תכלית זו ברובה אינה מתקיימת במקרה אשר לפני.

...

ביום 1.12.2015 ניתנה החלטתי בשאלת קיומו של לשון הרע.

התובע לא חלק על הטענה בקשר לאי משלוח מכתב התראה לנתבעת ולאי יצירת קשר עמה בטרם הגשת התביעה בבקשה לתיקון הטעות שנפלה בכתבה ובכך לא פעל למזער את נזקו.הקלות לאור כל האמור לעיל ובאיזון כלל השיקולים דלעיל, הנני מוצאת להורות על פיצוי כספי לתובע בלא הוכחת נזק בסך של 8,000 ₪.

לעניין זה, העדר "שם טוב" אינו מקנה דרור להחמיר ו/או להקל ראש בשמו של אדם והנתבעים אשר אמונים על הגשת המידע לציבור נדרשים לדייק בפרטים בבחינת "לא תוסיפון ולא תגרעון". לסיכום הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 8,000 ₪, וכן הוצאות משפט 750 ₪ וכן הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

בהמשך לאמור, טוען התובע בתביעתו ביחס לנתבעים 2-3 (שהנם אב ובן) כי עשו במזיד פעולות של שבוש הליכי חקירה באופן שניצלו את קשריו של נתבע 2 (בהיותו שוטר) עם נתבעת 1 ו/או מי מטעמה, כדי להביא לסיבוכו בהליך הפלילי על לא עוול בכפו.

התובע טוען בתביעתו כי בנסיבות האמורות קמות לו עילות תביעה נזיקיות נגד הנתבעים כמפורט להלן: עוולת הרשלנות, עוולת הפרה חובה חקוקה, עוולת שקר מפגיע, הוצאת דיבה לפי חוק איסור לשון הרע, עוולת הנגיסה.

6) פיצוי בגין לשון הרע – 100,000 ₪.

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי טענות התובע בכתב התביעה כלפיהם הנם בעלי גוון פלילי ומדובר בנטל הוכחה כבד מאד הקרוב מאד לנטל הראיה במשפט פלילי, ומדובר למעשה בהוצאת דיבה, והנתבעים שומרים על זכותם להגיש תביעה אזרחית נגד התובע בגין כך. עוד נטען כי כתב האישום הוגש נגד התובע לאחר שמשטרת ישראל ראתה כי יש בחומר החקירה בסיס להגשתו משום שככל הנראה סברה כי קיים סיכוי סביר להרשעתו.

3) אחד מבעלי הדין בהליך האזרחי הוא "המורשע או חליפו, או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק". בפסק דין בעיניין ע"א 581/72 ארביב נגד מ"י, פ"ד כז(2) 513 (1973) (אליו הפנו הנתבעים בסיכומיהם), אשר עסק בהליך אזרחי שלו היה צד מי שזוכה בהליך פלילי קודם, נקבע ברוב דיעות כי ממצאיו של פסק הדין הפלילי אינם מהוים מעשה בית דין בהליך האזרחי, וזאת לנוכח ההבדלים המהותיים בין סדרי הדין ודיני הראיות שחלים על כל אחד מההליכים.

...

שקלול כל הנתונים שצוינו לעיל מעלה כי לא עלה בידי התובע להוכיח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי התלונה שהגישו נגדו נתבעים 2-3 במשטרה, לפיה הוא היה מעורב בתקיפתו של נתבע 3 ביחד עם אחרים הייתה "תלונת שווא". לאור מסקנה זו, מתייתר הצורך להכריע בסוגיות ב'- ד' שבסעיף 23 לעיל.

סוף דבר אשר על כן, אני מחליט לדחות את התביעה.

שקלתי בדעתי, ואני מחליט להימנע מפסיקת הוצאות.

מבוא לפני תביעת התובע, עו"ד במקצועו, לפצוי כספי בגין נזק אשר נגרם לטענתו, לרבות לגופו, עקב תקיפת שוטרים בעת מעצרו בחשד לעבירת אלמ"ב - תקיפה כלפי בת זוגו, תקיפת שוטרים ושיבוש הליכי חקירה.

הנתבעת שגתה בהגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד התובע, שכן לא מדובר באלימות במשפחה ומעצרו של התובע היה לשוא ועל כן הנתבעת נידרשת לפצות את התובע בגין מעצרו לתקופה ממושכת במעצר בית, בגין לשון הרע, השפלה וביזוי שספג התובע במשך כל תקופת ניהול ההליך הפלילי.

טענות הנתבעת בתמצית כנגד התובע הצטברה מסכת ראייתית שהניחה תשתית לסכוי סביר להרשעתו ומעצרו והגשת כתב האישום נגדו היתה מחויבת על פי הדין, כפי שעולה מתיק החקירה המשטרתי והראיות העולות ממנו.

...

התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין נזקיו, הגם שלא הוכיח נזקים כלשהם ועל כן יש לדחות את תביעתו.

סיכום התוצאה היא איפוא כי הנתבעת לא חרגה ממתחם הסבירות בעת מעצרו של התובע ולא נמצא כי בנסיבות מעצרו הופעל כנגדו כוח בלתי סביר וכך במסגרת דיוני הארכת מעצרו והעבירות אשר יוחסו לו , אשר עמדו תחת ביקורת שיפוטית בכל שלבי הדיונים בעניינו.

מכאן כי לא עלה בידי התובע להוכיח טענת רשלנות כנגד הנתבעת ולפיכך דין התביעה להידחות.