עילות התביעה והסעדים המפורטים בכתב התביעה הנם כדלקמן: צו מניעה כנגד המשך ההעמרות; צו עשה להחזרת סמכויותיה של התובעת ותנאי עבודתה; צו הצהרתי לפיו אין למדר ולפגוע בסמכויותיה של התובעת; פיצוי בגין היתעמרות בסך 120,000 ₪; פיצוי בגין הפליה מחמת גיל בסך 50,000 ₪; פיצוי בגין העידר שימוע בסך 30,000 ₪; פיצוי בגין לשון הרע בסך 30,000 ₪; ופצוי בגין עוגמת נפש, כאב וסבל בסך 70,000 ₪.
סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה קובע כי לבית הדין סמכות ייחודית לידון ב"תובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]". סעיף רלוואנטי אחר הנו 24(א)(1ד) לחוק שקובע כי "בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים".
...
במקרה דנן, התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ופירטה בו את הטענה שהוזכרה בכתב תביעה לעניין אמירתו של מר צ'שלה לכאורה כי הוא מתכוון "להצעיר" את המחלקה, ובהקשר זה נטען כי נאמר לגבי התובעת כי למרות הוותק הרב שלה "אני לא יודעת לעבוד, אני לא מבינה כלום", וכן אמר לתובעת לכאורה "אני עוד יוריד לך את החיוך מהפנים". על כן, נוכח ההלכה הפסוקה לעניין סילוק על הסף במקרים חריגים בלבד, ומשעה שקמה הסמכות העניינית לדון בעילת תביעה זו כלפי מר צ'שלה, הבקשה ביחס לעילת לשון הרע נדחית.
בסעיף 1 לפסק הדין (הדגשה שלנו) נאמר כך:
"במהלך הדיון ולאחר ששמענו את טענות הצדדים הוצע לב"כ המערערת לחזור בה מהערעור לאחר שהובהר שבמצב המשפטי דהיום לא ניתן ליצור סמכות עניינית בין המערערת לבין המשיבים 2 ו-3".
אכן, בגלגוליה השונים של הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה, ביקש המחוקק להחיל חריג נוסף לכלל האמור ולהקנות סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה גם בעילת תביעה בגין התעמרות שבין עובד לעובד.
סיכום
לאור כל האמור לעיל – דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, והתביעה כלפי נתבע מס' 3 נדחית על הסף למעט בנוגע לעילת לשון הרע.
