הואיל ואין טיסה ישירה מתל-אביב למיאמי, הוזמנה טיסה עד לניו יורק, וטיסת המשך מניו-יורק למיאמי, במחלקת עסקים, בתמורה של 28,910 ש"ח.
מציין התובע, כי הפער בין נחיתת הטיסה הראשונה לטיסת ההמשך היה פער של שעתיים, ואולם בשל העומס בשרותי ההגירה בשדה התעופה "קנדי", ונהלים מיוחדים הנוגעים לזיהוי מטען גם לגבי טיסות המשך, המעבר בין הטיסה הראשונה לטיסת ההמשך התארך זמן ניכר, והתובע החמיץ את טיסת ההמשך (אשר הייתה מיועדת להתבצע באמצעות חב' "אמריקן איירליינס" במסגרת "שתוף קוד" של שתי חברות התעופה).
איחור שכזה, עם טירדה ניכרת שכזאת, כתוצאה מאי היתייחסות להתראה של חברת התעופה, וכתוצאה מהתעלמות מצרכיו אופיו ויכולתו הפיזית של התובע המוכר, מהוים לגישתי הפרת חובת הזהירות המוטלת על סוכן הנסיעות, הפרה אשר הסבה לתובע נזק, בעיקר נזק שאינו ממוני, ומן הראוי לפצותו בהקשר זה.
בכל הנוגע לנזקים המפורטים בכתב התביעה, דומה כי רובם ככולם (למעט עלות המונית משדה"ת קנדי לשדה"ת לה-גרדיה בסך 50 $ ארה"ב), מהוים פיצוי בגין נזק לא ממוני, ובו זמן המתנה בשדה"ת לה-גרדיה, אובדן יום עבודה, שהיית לילה ללא כלי רחצה, עגמת נפש וכיו"ב, כאשר לגישתי אותו נזק לא ממוני הוערך בצורה ניכרת יתר על המידה.
...
אמרה נציגת הנתבעת 1 (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 26) "המלצנו לסוכנים להאריך את הפער בין זמני הטיסות כאמצעי זהירות. כן מדובר במנשר שיווקי שמתייחס ספציפי לרשויות ההגירה, כי משפחות עם ילדים לא יעמדו במינימום, במה נבדל האדם מהמכונה כי היא לא יודעת שהתובע הוא מבוגר ואולי יש לו 4 מזוודות והוא לא מתכוון לרוץ לתפוס את טיסת ההמשך, זו חובת הסוכן להתאים את הטיול אליו ולהגדיל את המרווח בין הטיסות. איפה מקומו כאדם חושב, לתת אולי אפשרות טיסות אחרת.", ובהחלט אני מקבל טענותיה בהקשר זה.
נציגת הנתבעת 2 ציינה (עמ' 9 לפרוטוקול שורה 16 ואילך): " התובע הוא לקוח שלנו 10 שנים , זו ל פעם ראשונה שהוא טס, הוא טס הרבה פעמים דרכנו גם דרך אירופה, הרבה פעמים אני שולחת לו את מסלול הטיסות לפני שאני מכרטסת. יש מקרים רבים שבהם הוא מבקש ממני שאני יאריך לו את זמן ההמתנה בדר"כ לפני שאני מוציאה את הכרטיס לוקח הרבה זמן עד שהוא מתקבע על מסלול שמתאים לו מבחינת הזמנים, זו לא פעם ראשונה שהוא היה בארה"ב הוא יודעת שבמסגרת ההגירה יש המתנות. זמן ההפרש היה שעתיים ורבע בהזמנה, לפי בדיקה שערכתי עם אל על ואין לי את הטופס כאן, המינימום הוא שעה ו 45 דקות. מעבר לזה, אם היה עיכוב – לי אין מה לעשות כסוכנת הכרטיס הוא חוקי. "
מחד, צודקת נציגת הנתבעת 2, באמירתה כי פער הזמנים שבין הטיסות היה חוקי, אולם מאידך סבורני כי היא לא יצאה ידי חובתה (חובת הזהירות כסוכן מיומן זהיר ואחראי), מקום שהייתה מודעת, או אמורה הייתה להיות מודעת, לשינוי בסדרי העבודה אשר עליו הודע לה במסגרת אותו מנשר של חברת התעופה - כאשר אף לא ניתן לומר בפה מלא כי ניסיונו של התובע בנסיעות בעבר משליך על שינוי בסדרי העבודה של רשויות ההגירה בארה"ב.
סוכן נסיעות אחראי זהיר ומיומן, אמור לכל הפחות ליידע את הלקוח, בעת ביצוע ההזמנה, על אותו שינוי או קושי צפוי (אשר אמור להיות ידוע לסוכן הנסיעות, בין מכח מנשר של אל-על ובין מכח חובתו המקצועית להיות מעודכן), ולהציע לו התקשרות חוזית אשר תתאים לצרכיו מתוך היכרות עמו.
קובע סעיף 13 לחוק החוזים, תחת הכותרת פיצויים בעד נזק שאינו של ממון: "גרמה הפרת חוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שיראה לו בנסיבות הענין". בע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי פ"ד לה(4) 31, נקבע: כי "בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי במסגרת סעיף 13 על בית משפט לשאוף לפיצוי הנפגע ולא להענשת המפר. סעיף זה לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים".
בהתאם, סבורני כי מן הראוי לחייב את הנתבעת 2 בלבד, בפיצוי התובע בסכום כולל של 3,500 ₪.
התובענה כנגד הנתבעת 1, נדחית, מקום שהכשל היה בשלב ההזמנה, בו לא הייתה מעורבת ועליו לא השפיעה.
