פיצוי בגין הפרת הסכם לידה

בית המשפט העליון קבע כי "במצב הדברים הרגיל, ההתיישנות בגין הפרת חוזה מתחילה ביום בו נולדה עילת התובענה, כלומר – בעניינינו – עם שכלול הפרת החוזה". עם זאת, בהמשך פסק הדין קובע בית המשפט כי לנפגע מהפרת חוזה עומדת עילת תביעה נוספת, העילה לפצוי על הנזק שניגרם בגין הפרת החוזה ולפי סעיף 10 בחוק התרופות.

...

תמצית טענות הצדדים לטענת המבקשים, יש לדחות את התביעה על הסף על יסוד 3 טעמים: ראשית, טוענים המבקשים לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנות.

הטענה לדחיית העתירות לחיוב בדמי שימוש ולהפסקת השימוש בחניה 15 ובחדר בגלריה – נדחית.

הטענה לדחיית העתירה לרישום הבניין כבית משותף – נדחית.

מאחר ובכך נדחתה על הסף מרבית התביעה והתקבלו עיקר טענות המבקשים, אני מחייב את המשיבים לשאת בהוצאות המבקשים בגין בקשה זו בסך של 20,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום בלי קשר לתוצאות ההתדיינות בטענות שנותרו להכרעה.

לכן, אין נפקות בהקשר זה לעצם ההידרשות לסעיף חוזי או להשלכות של הפרת סעיף חוזי, משאם ההפרה החוזית מולידה או כרוכה או משליכה על העוולה מפקודת הנזיקין כאמור, גם אם מדובר ביחסי עובד מעביד עדיין הסמכות היא לבית המשפט האזרחי ולא לבית הדין לעבודה.

אכן, עיון בכתב התביעה (טרם תקונו) מעלה כי התובעת מבססת את עילת תביעתה על הפרת החוזה שעניינו הסדרת מערכת היחסים שבין הצדדים לשם עבודה משותפת תוך שהוא מתייחס באופן ספציפי תחת סעיפים ייחודיים לסוגיית הקניין הרוחני ומשמעות הפקת תוצרים במסגרת העבודה עליה אמון הנתבע לטובת התובעת – עת התביעה היא ביחס להפרתם הספציפית ככזו הקמנה לתובעת לכאורה פיצויים בגין הפרת חוזה.

...

כן, תביעת השבה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט מתמקדת ברווח שצמח לנתבע ולא בנזק שנגרם לתובע ולכן גם אם הייתה התובעת מעלה כימות הוצאותיה ונזקיה כי אז אין בהן עילה מוכח דין זה. דיון והכרעה הלכה פסוקה היא כי ככלל יש להיעתר לבקשות לתיקון כבתי טענות ברוחב לב. עם זאת, היעתרות לבקשות מסוג זה אינה "אוטומטית", שכן מדובר באיזונם של שיקולים שונים, ובהם: תרומת התיקון לבירור הפלוגתות; השלב הדיוני בו מצוי ההליך; תום הלב של המבקש; שיהוי בהגשת הבקשה; וכן השפעת התיקון על המשך התנהלות הדיון בשים לב לאינטרס הציבור (ראו רע"א 4321/22 ריץ' אנד רויאל שוקי הון בע"מ נ' ביטוסי בע"מ (נבו 13.09.2022); ע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל (נבו 04.04.2021)).

על כן, ונוכח האמור לעיל, מקום בו ייפסק כי אין מדובר ביחסי עובד מעסיק, כי אז מעתה אני מתירה את תיקון כתב התביעה בעתיד לבוא משגם לא שוכנעתי כי התיקון הנדרש מעלה סוגיות חדשות או מרחיב יריעת המחלוקת או פוגע ביכולת הנתבע להשמיע את טיעוניו.

על כן, איני סבורה כי תיקון כתב תביעה יוביל לפגיעה בהליך ראוי והוגן, כל שכן ניתן לרפא זאת בהוצאות ריאליות, מקום בו יהיה צורך בתיקונו של כתב ההגנה (עת לפי התקנות החדשות אין הדבר גורר תיקון אוטומטי מקום בו בית המשפט נעתר לתיקון כתב תביעה אולם כבר מעתה אני מתירה תיקון בהתאם לתקנה 47 (א) לתקנות בכל הנוגע לעילת התביעה בגין עשיית עושר ולא במשפט).

אין בהם כדי להשליך על טענת התובעת שלפיה ההסכם עימה מחייב את הכנסת ויש לראות בפעולות חברי כנסת משום הפרה או חוסר תום לב. התובעת הוסיפה וטענה כי בהוראות חוק המוזיאון שהתירו לה להגיש תביעה לפיצויים (ס' 17(ו) לחוק המוזיאון) יש כדי ללמד שהמחוקק עצמו סבר שהכנסת מחויבת להסכם הפיתוח שאם לא כן לא היה מתיר הגשת תביעה בגין הפרת חוזה חלף פצויי הפקעה (ס' 41 לסיכומי התובעת).

היתיישנות – בסיכומיהן חזרו הנתבעות על טענתן להתיישנות כל עילה שנולדה, ככל שנולדה, לפני יום 13.7.2003, היינו שבע שנים קודם לחקיקת חוק המוזיאון.

...

לכתחילה מצא כי קביעתו של השמאי המכריע קציר לעניין שווי מ"ר מבונה (היינו לאחר עלויות בנייה) מקובלת עליו.

נוכח כל האמור לעיל, טענות התובעת בקשר עם רכיב עלויות הבנייה, נדחות.

משנמנעה מהתובעת האפשרות להקים בפועל את הפרויקט ולהפיק את הרווח היזמי, אפשר שבנסיבות העניין הייתה זכאית גם לרכיב זה. משכך, לוּ הוכיחה התובעת את הנטען במישור האחריות והקשר הסיבתי, נראה כי היה מקום לקבוע את שיעור הפיצוי לו הייתה זכאית על יסוד קביעותיו של השמאי נזרי (בס' 10.10 לחוות דעתו), בהתאם לחלופית הבינוי הרלבנטית, ובניכוי פיצויי ההפקעה בסך 44.5 מיליון ₪ ששולמו לה. סיכום ותוצאה נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

לטענת הנתבעת, לא מגיע לתובעת מאומה ודוקא התובעת חייבת לשלם לנתבעת סך של 5,750 ש"ח בגין 23 שעוני מים חכמים שלא סופקו על ידי התובעת למרות שהנתבעת העבירה תקציב בגין כך לתובעת, תרומה שקבלה הנתבעת מתאגיד "מי הגליל". לעניין העסקת עובדת מטעם הנתבעת נטען, כי מדובר בגב' אחלאם אסדי אשר יצאה לחופשת לידה החל מתאריך 29.7.21 וכי חרף בקשת הנתבעת, סירבה התובעת להעסיק במקומה ממלאת מקום בטענה, כי שני העובדים האחרים ימלאו את מקומה.

לאור האמור, טענה התובעת כי יש לקבל את התביעה תוך חיוב הנתבעת בתשלום ניזקי התובעת בסך 204,960 ₪, לצד תשלום פיצוי בסך 65,000 ₪ בגין הפרת ההסכם, ובסך הכל 269,906 ₪ בתוספת תשלום בגין שכ"ט עו"ד. הנתבעת טענה בסיכומיה, כי התובעת סירבה לחידוש ההסכם עם הנתבעת וככל הנראה משקולי כדאיות עסקית.

...

לאור המקובץ הנני קובעת, כי התובעת לא נתנה הסבר המניח את הדעת מה מנע ממר שלאעטה לציין את עצם קיום ההסכם בישיבה מיום 1.12.21 וגם לא הסביר זאת בישיבה מיום 12.4.22.

עוד אני קובעת, כי בשל תגובתה האחרונה של הנתבעת מיום 19.4.22 נראה, כי היא זו שסיימה ושמה קץ למשא ומתן שהתנהל בין הצדדים אף שהפער בין שתי ההצעות מטעם הצדדים היה קטן ובלתי משמעותי כך שניתן היה להתגבר עליו ככל שטענת הנתבעת כי התנהלה מבחינתה בתום לב ומתוך רצון טוב לחדש את הפעילות עם התובעת לאחר שגילתה על ההסכם.

סוף דבר הנני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 60,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל; נוסף שכ"ט עו"ד בסך של 9,000 ₪ בתוספת מע"מ ו הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪; סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.

אי המצאת פוליסת ביטוח לנכס עבור תקופת השכירות האחרונה בכתב התביעה שכנגד טענה המשכירה כי השוכרת לא המציאה לה מיסמך המעיד על כך שהיא דאגה לבטח את המושכר כפי שהתחייבה בהסכם השכירות (ס' 3.6.4 ו- 44-45 לכתב התביעה שכנגד) וכי היא זכאית לפצוי בגין הפרה זו. ודוק בכתב התביעה שכנגד לא נטען כי לא נערך ביטוח, אלא כי הפוליסה לא הומצאה.

ונראה כי טענה זו נולדה לראשונה, גם היא, כאשר השוכרת ביקשה לקבל חזרה את הפקדון.

...

לכן אני מורה כי המשכירה זכאית להשבת הסכום ששולם בעד צביעת המשרד בסך של 3,159 ₪, אך דוחה את טענתה לעניין הפוליש.

אם כן, אני מקבלת את טענת המשכירה בעניין הצבע ודוחה את הטענה לעניין הפוליש.

בשים לב להיקף ההליך שנוהל, הגם שהיה בסדר דין מהיר, כמו גם להוצאות המשפט אליהן נדרשה השוכרת אני מורה כי המשכירה, שירה רויאל בע"מ, תשלם לשוכרת ג'יי אף טי נצח ג'וויש פיוטרס טרסט, את הוצאות העדים מטעמה, אגרות בית משפט, והוצאות המתורגמן מאנגלית, וכן שכ"ט עו"ד בסך 11,700 ₪.