פיצוי בגין הפרת הזכות לעבודה בישיבה

לפנינו תביעתו של מר יוסף אזולאי (להלן – התובע) נגד חברת טו באי מרקט בע"מ (להלן – הנתבעת) לתשלום גמול עבור שעות נוספות, פיצוי בגין הפרת חוק הזכות לעבודה בישיבה ובתנאים הולמים, תשס"ז-2007 (להלן – חוק הזכות לעבודה בישיבה), פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ללא עריכת שימוע כדין, הפרישי דמי חגים, הפרישי דמי הבראה, פיצוי בגין אי מסירת הודעה בכתב לעובד על תנאי העבודה לפי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד), ופצוי בגין עוגמת נפש.

...

על כן, דין טענות התובע בעניין זה להידחות.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שלהלן: סך של 59,697 ₪ בגין גמול עבור שעות נוספות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.2.16 ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובע סכום של 8,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

עסקינן בתביעה לתשלום בגין זכויות שונות שתובעת המבקשת בקשר לתקופת עבודתה הנטענת אצל הנתבעים וסיומה – הפרת חוק הודעה לעובד (15,000 ₪), פצויי פיטורים (32,250 ₪), פיטורים ללא מתן הודעה מוקדמת (3,000 ₪), פיטורים שלא כדין (24,000 ₪), פיטורים בשל הפליה (50,000 ₪), פיצויים בגין הפרת זכות לעבודה בישיבה (20,000 ₪), השבת קזוזם משכר בגין "ימי העדרות" (16,867 ₪), תשלום חלף הפרשה לקרן פנסיה (25,155 ₪) וקופת גמל (23,220 ₪), דמי חגים (14,512 ₪) ודמי חופשה (15,000 ₪), דמי הבראה (12,474 ₪), הפרישי שכר (9,070 ₪), הפרת תשלום שכר מינימום (1,192 ₪) וכן הפרת חוק הגנת השכר (5,000 ₪ לכל תלוש).

...

לאור האמור, סבורני שהמבקשת הוכיחה חוסר יכולת כלכלית באופן חלקי בלבד.

באשר לתנאי השני, האם התביעה מגלה עילה, אני מקבל את טענת המבקשת בתשובתה למשיבים לפיה המכתבים שצורפו כנספח 3 לכתב התביעה, מעידים כי המשיבים מכירים בתשלומים שעליהם לשלם למבקשת בגין עבודתה אצלם ולפיכך מהווים ראיה לקיומה של עילת תביעה.

תקנה 12(ו) לתקנות קובעת כדלקמן: "דחה בית הדין את הבקשה, או פטר מתשלום חלק מהאגרה בלבד, רשאי הוא להרשות למבקש לשלם את האגרה, שלגביה לא ניתן הפטור, לשיעורין, ובתוך הזמן שייקבע; " על יסוד האמור, משום שהתרשמתי שמצבה הכלכלי של המבקשת אכן מצדיק הקלה בתשלום האגרה, אני קובע כי סכום האגרה יופחת ויעמוד על 800 ₪ בלבד.

לפנינו תביעתה של גב' ענווה חכמון (להלן - התובעת) נגד טוגו- הנעלה והלבשה בע"מ (להלן - הנתבעת או החברה) לפצוי לפי החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 (להלן - חוק למניעת הטרדה מינית), וכן בגין הפרת הוראת חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן - חוק להגנת הפרטיות), הפרת הוראת חוק הזכות לעבודה בישיבה ובתנאים הולמים, תשס"ז- 2007 (להלן - חוק הזכות לעבודה בישיבה), הפרת הוראת חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן - חוק איסור לשון הרע), פיצוי בגין היתעמרות, תשלום שעות נוספות וכן פצויי פיטורים.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את מכלול טענות הצדדים ומסמכי התיק, הכרעתנו היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט בהרחבה להלן.

אשר לדעתנו - נקדים אחרית לראשית, ונבהיר כי לאחר בחינת טענות הצדדים וכן עיון בכלל המסמכים שהונחו בפנינו, באנו לכלל מסקנה כי דין תביעתה של התובעת בגין שעות נוספות להתקבל, ונפרט.

ויודגש, מסקנה זו אינה מכרסמת בדעת הרוב בעניין בוסקילה, שכן גם שם נאמר כי "על מנת שתידחה התביעה לפי תיקון 24 לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, נדרש כי המעסיק ישכנע את בית הדין כי יש לדחות את התביעה. מתי ואיך יקרא הדבר, אין לקבוע נוסחאות וכל מקרה יוכרע עובדתית לפי חכמתו של בית הדין היושב בדין." על אף האמור, בהתייחס לתיקון זה, עמד בית הדין הארצי זה מכבר על כך שתיקון 24 כאמור לעיל לא פטר את העובד או העובדת מהגשת גרסה סדורה ביחס לשעות עבודתם: "אכן, על פי תיקון 24, אם המעסיק "לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו", דהיינו פנקס עבודה על פי סעיף 31 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"ח – 1958, עובר אל המעסיק הנטל להוכיח כי "העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת". אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות או שעות העבודה במנוחה שבועית שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו בעדן שכר או הגמול המגיע לו לפי החוק, ומהצגת תחשיב, ולו על דרך של אומדנא, של הסכום הנתבע על ידו כשכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית על יסוד גרסתו.

אשר לתביעת התובעת לפיצוי בגין הלנת השכר, בנסיבות דנן, בהן הסכומים הנתבעים על ידי התובעת שנויים במחלוקת בין הצדדים, מצאנו שלא לפסוק לתובעת פיצוי בגין רכיב זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

העובדת הגישה תובענה נגד החברה ובגדרה עתרה לתשלום פיצוי לפי החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח 1988; פיצוי בגין הפרת הוראת החוק להגנת הפרטיות, תשמ"א-1981; פיצוי בגין חוק איסור לשון תשכ"ה-1965; הפרת הוראת חוק הזכות לעבודה בישיבה ובתנאים הולמים, תשס"ז-2007 (להלן: חוק הזכות לעבודה בישיבה), פיצוי בגין היתעמרות, תשלום גמול שעות נוספות וכן פצויי פיטורים.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה לעיכוב ביצוע, ובתגובות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בחינה משולבת של הדברים מביאה למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית, והמבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ש"ח. ניתנה היום, כ"ה כסלו תשפ"ג (19 דצמבר 2022) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

החברה חויבה בתשלום פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין הפרת החוק, כשבית הדין נימק הכרעתו זו בכך ש"במסגרת פסיקת הפצוי בעד הפרת חוק הזכות לעבודה בישיבה התחשבנו לקולא בכך שהתובעת לא הלינה בפני איש מגורמי הנתבעת על כך שלא התאפשר לה לשבת במהלך עבודתה בנתבעת, בטיב עבודתה של התובעת כמוכרת בחנות וכן בכך שלא הוכח בפנינו כי נגרם לתובעת עקב כך נזק רפואי.

...

בשקלול בין השיקולים החלטנו להעלות את סכום הפיצוי ולהעמידו על 35,000 ₪.

(ז) סוף דבר ערעור החברה נדחה במלואו, וערעור העובדת מתקבל בחלקו הקטן כך שהפיצוי בגין הפרת חוק הזכות לעבודה בישיבה יועלה ל 35,000 ₪.

בשים לב לתוצאה אליה הגענו, ולהיקפם של שני הערעורים, אנו קובעים שכל צד יישא בהוצאותיו.