מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פיצוי בגין הפקעת נכס בשכירות לאחר פינוי

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מיוחד (תא"ח) שהוגש בשנת 2019 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

טענות הנתבע לא היו אחידות לאורך ההליך: בכתב הגנה שהגיש ביום 21.11.18 טען כי המבנה ניתן לו בידי העיריה כפצוי בגין הפקעה ולכן שייך לו, וכן "אני נמצא בנכס 25 שנים ואני דייר מוגן שם... הוא משמש לפרנסתי". לכתב ההגנה צירף מיסמך מודפס, בו טען כי ההפקעה מושא הפצוי הייתה של "אדמתי ברחוב נווה שאנן ובשל פגיעה בעבודתי/פרנסתי כסוחר ירקות ופירות" ובגינה קיבל כ-40 אלף ₪ פיצוי.
כך גם אמירת הנתבע בעדותו לפיה, להבדיל מן המו"מ לפצוי בגין הפקעה בו יוצג בידי עו"ד ברזילי, בחתימה על הסכם השמוש הוא לא יוצג בידי עורך דין (פ/2 ש' 12), וטענת בא-כוחו בסיכומיו לפיה במסגרת הפצוי בגין הפקעה היתקבל פיצוי אחר – דוכן רוכלות בשכונת ניות (שלפי הטענה לאחר פינויו הוחלט על רשות השמוש במבנה הנידון כאן).
ממילא, שהחלטת העיריה לאחר שלמדה שהנכס הושכר על ידו לאחר לפעול לפינוי בהתאם להוראות ההסכמים אינה בלתי סבירה, ואינה מהוה הפרה של הבטחה שלטונית.
...
ראשית, לא שוכנעתי שדובר בחוזה אחיד כהגדרתו בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982.
הכרעה אני מורה לנתבע לפנות את המבנה, ולמסרו לתובעת כשהוא ריק מכל חפץ ואדם.
לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, לרבות הצורך של התובעת לפנות לבית המשפט על מנת להביא לפינוי המבנה והעקרון המנחה לפיו צד הזוכה בדין זכאי לשיפוי בגין הוצאותיו, טיב התביעה והיקף העבודה המשוער, ייעול הדיון בהסכמת הצדדים וכן עניינו של הנתבע ומצבו הכלכלי, אני קובע כי הנתבע יישא בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עורכי דינה כולל מע"מ בסכום כולל של 8,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

טוענת התובעת שיש ליתן נגד הנתבעת צו לפינוי המושכר ולסילוק ידיה ממנו וכן לחייבה לשלם לתובעת דמי שימוש ראויים בגין מגוריה במושכר בסך 65,100 ₪ נכון ליום הגשת התביעה מהסיבות כדלקמן: 1) הסתיימו ההגנות על פי חוק הגנת הדייר של הדיירות המוגנת; 2) השוכרים ביצעו המושכר תוספות בנייה ללא הסכמתה או ללא רשותה של התובעת; 3) אם הייתה רשות להתגורר במושכר, הרי רשות זו הופסקה; 4) הנתבעת מתגוררת במושכר מאז שנת 2009.
הנתבעת טענה שיש לדחות את תביעת התובעת מהסיבות כדלקמן: 1) סבה וסבתה של הנתבעת, ברבי שמעון וחויטה ז"ל עלו מטוניס לארץ, ובשנת 196=57 ו-1964 רכשו שני בתים ערביים סמוכים בדיירות מוגנת, שכתובתם כיום היא רחוב מרדכי היהודי 13 ברמלה; 2) ה"ה ברבי ז"ל שכרו במשותף את המושכר, אך התובעת החתימה אך ורק את הסבא המנוח של הנתבעת על חוזה השכירות המוגנת; 3) רק לאחר קבלת הסכמת עמידר שיפצו המנוחים ברבי את המושכר; 4) בשנת 2009, כאשר גב' גרסיאנו הלכה לעמידר להסדיר זכויותיה, העלתה חב' עמידר את דמי השכירות בגין תוספות הבנייה; 5) לאור חזקת השתוף, יש לראות בגב' ברבי המנוחה כדיירת של דור ראשון במושכר, כמו בעלה מר ברבי המנוח, כך שהנתבעת היא למעשה דור שלישי של הדיירים המוגנים; 6) תביעת התובעת באה כדי להמנע מתשלום פיצויים לנתבעת, שכן מאז חודש ספטמבר 1973 המקרקעין עליהם בנוי המושכר הוכרזו כשטח צבורי פתוח האסור למגורים על פי חוק, ובכל זאת אפשרה התובעת את מגורי הדיירים המוגנים מטעמה, לרבות הדיירים המוגנים במושכר; 7) התובעת הסתירה והעלימה מידיעת בית המשפט את חוות הדעת התכנונית מיום 17.7.97 אשר הוזמנה על ידי התובעת מאת האדריכל אריה שילה בעיניין הנכסים שבנידון, בה נקבע באופן מפורש וחד משמעי כי תכנית המתאר לה/1000 מפקיעה את החלקות עליהן יושב הנכס לטובת ש.צ.פ, המבנים אינם חוקיים מאחר והם בנויים באיזור אשר אינו מאפשר בנייה בכלל ובנייה למגורים בפרט ומצויים בגבולות 40 מ"ר של שטח מסילת רכבת , נידרש להרוס את המבנים, וכן מוצע לבדוק אפשרות לפצוי בגין הפקעה לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבנייה; 8) מאחר ומדובר במבנים הנמצאים בשטח שאסור לבנות עליו, אין התובעת זכאית לדמי שימוש ראויים; 9) לאחר הגשת התביעה, הפסיקה התובעת לשלוח לנתבע שוברי תשלום עבור המושכר ותוספות הבנייה.
...
הנתבעת טענה שיש לדחות את תביעת התובעת מהסיבות כדלקמן: 1) סבה וסבתה של הנתבעת, ברבי שמעון וחויטה ז"ל עלו מטוניס לארץ, ובשנת 196=57 ו-1964 רכשו שני בתים ערביים סמוכים בדיירות מוגנת, שכתובתם כיום היא רחוב מרדכי היהודי 13 ברמלה; 2) ה"ה ברבי ז"ל שכרו במשותף את המושכר, אך התובעת החתימה אך ורק את הסבא המנוח של הנתבעת על חוזה השכירות המוגנת; 3) רק לאחר קבלת הסכמת עמידר שיפצו המנוחים ברבי את המושכר; 4) בשנת 2009, כאשר גב' גרסיאנו הלכה לעמידר להסדיר זכויותיה, העלתה חב' עמידר את דמי השכירות בגין תוספות הבנייה; 5) לאור חזקת השיתוף, יש לראות בגב' ברבי המנוחה כדיירת של דור ראשון במושכר, כמו בעלה מר ברבי המנוח, כך שהנתבעת היא למעשה דור שלישי של הדיירים המוגנים; 6) תביעת התובעת באה כדי להימנע מתשלום פיצויים לנתבעת, שכן מאז חודש ספטמבר 1973 המקרקעין עליהם בנוי המושכר הוכרזו כשטח ציבורי פתוח האסור למגורים על פי חוק, ובכל זאת אפשרה התובעת את מגורי הדיירים המוגנים מטעמה, לרבות הדיירים המוגנים במושכר; 7) התובעת הסתירה והעלימה מידיעת בית המשפט את חוות הדעת התכנונית מיום 17.7.97 אשר הוזמנה על ידי התובעת מאת האדריכל אריה שילה בעניין הנכסים שבנדון, בה נקבע באופן מפורש וחד משמעי כי תכנית המתאר לה/1000 מפקיעה את החלקות עליהן יושב הנכס לטובת ש.צ.פ, המבנים אינם חוקיים מאחר והם בנויים באזור אשר אינו מאפשר בנייה בכלל ובנייה למגורים בפרט ומצויים בגבולות 40 מ"ר של שטח מסילת רכבת , נדרש להרוס את המבנים, וכן מוצע לבדוק אפשרות לפיצוי בגין הפקעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה; 8) מאחר ומדובר במבנים הנמצאים בשטח שאסור לבנות עליו, אין התובעת זכאית לדמי שימוש ראויים; 9) לאחר הגשת התביעה, הפסיקה התובעת לשלוח לנתבע שוברי תשלום עבור המושכר ותוספות הבנייה.
לאור האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את התביעה הכספית של התובעת.
סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין היא כדלקמן: 1) אני מורה לנתבעת ולכל הבאים מכוחה לפנות את המושכר הנמצא ברחוב מרדכי היהודי 13 ברמלה והידוע כגוש 4345 חלקות 4, 5, ו-20, לסלק ידיה מהמושכר ולמסרו לתובעת כשהוא נקי מכל אדם וחפץ.
על מנת שהתובעת תוכל למצוא מקום מגורים אחר, יהיה על התובעת לפנות את המושכר עד ליום 31.12.18 שעה 12:00; 2) התביעה הכספית נדחית; 3) בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הנתבעים מוספים, כי שתיקת ההקדש נתפסה בתור הסכמה לעבודות ההכשרה שביצעו הנתבעים במקום (בכדי להכשיר מחדש את המיתחם כך שיהיה ראוי למגורי אדם), ואף למגורים בהם, זאת בין היתר הואיל וההקדש לא שילם להם או לעזבון המנוחה את הפצוי בגין הפקעת זכויותיהם.
כלומר, בימ"ש אף היתייחס לטענת הנתבעים כי היה על ההקדש לשלם להם דמי שכירות לאחר הסכם הפינוי, וקבע כי הדיור החלופי נמצא לנתבעים בנכס שתפסו שלא כדין, אותו הנכס שממנו מתבקשים להתפנות בהליך דנן.
...
לכן, דין הטענות האישיות כלפי הנתבע 1, בכל הקשור לפיצויים הנטענים מההקדש להידחות.
סוף דבר הפועל היוצא הוא, כי התובע זכאי לפנות את הנתבעים אשר פלשו למקרקעין בלא אישורו של ההקדש, תוך פגיעה בזכות הקניינית של ההקדש ותוך מניעת אפשרות לעשיית שימוש במקרקעין על ידי כונס הנכסים.
דין התביעה שכנגד להידחות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בפניי בקשה מטעם הנתבעת מספר 2, (להלן: "המבקשת או הנתבעת"), לסילוק התובענה על סף. מבוא: התובע הגיש תביעה לתשלום דמי שכירות ופצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 140,000 ₪.
המבקשת עתרה להורות על סילוק התובענה על סף, והחלטה זו ניתנת לאחר קבלת התשובה והתגובה לה. טענות הצדדים: הנתבעת טוענת כי התובע בנגוד לדין השמיט זכרו של הליך קודם שהתקיים בין הצדדים והנוגע לדרישת התובע לפינוי הנתבעים מהנכס, תביעה שנדחתה בתיק 43319-09-14 (להלן: "התובענה לפינוי המושכר"), לאחר שהתובע כשל מלהוכיח כי קיימת לו זכות כלשהיא בנכס מושא התובענה.
באותו הליך טענו הנתבעים טענת העידר יריבות ולעמדתם כפי שעלתה בכתב ההגנה (צורף כנספח ב' לבקשה לסילוק התביעה כאן) נטען כי "ככל שהדבר נוגע לזכות החזקה במושכר, אין בין התובע לבין הנתבעים כל יריבות, שכן המושכר שבחזקת הנתבעים כלל אינו מצוי שטח הנכס, היינו, בשטח המוחזק על ידי התובע ולגביו טוען התובע לזכות חזקה מכוח דיירותו המוגנת לכאורה." בהליך הקודם, התביעה לפינויו של המושכר, הסתבר כי המדובר במכולה שהוצבה על חצר, לא ברור אם החצר הנה חלק מהנכס המוגן, ובכל מקרה החצר כולה או חלקה הופקעה על ידי הערייה, כך שלא ברור אם לתובע יש זכויות כלשהן באותה חצר נטענת.
...
הנתבעת טוענת, כי לנוכח מעשה בי דין בדחיית התובענה לפינוי מושכר ומשלתובע אין כל זכויות בשטח שבו מוצבת המכולה, הרי דין תביעתו של התובע להידחות.
לנוכח האמור אני מורה כי על התובע לתקן את תביעתו ועליו לשאת בהוצאות הנתבעים בשל קיומו של דיון בתיק והגשת הבקשה לרבות כתב הגנה, בסכום של 5,000 ₪ כתנאי להגשת כתב תביעה מתוקן.
התובע ישלם את ההוצאות בתוך 30 יום ויגיש את כתב התביעה המתוקן בתוך 10 ימים נוספים.
בשלב זה אני קובעת תז"פ ליום 16.10.18 לקבלת הודעת התובע כי שילם את ההוצאות בתיק.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

המשיבה פתחה בהליכי הוצאה לפועל לפינוי המבקשת, ולאחר מכן נקטה בהליך מושא העירעור לפינוי המבקשת מהמושכר, הוא ההליך מושא פסק הדין.
באשר לטענת המבקשת לפיצויים בגין השקעותיה במושכר נקבע כי טענה זו לא הונחה להכרעת בית המשפט ומכל מקום אין בה כדי לעכב את הפינוי.
באשר לסכויי העירעור נטען כי המשיבה ניסתה לקצר הליכים ותחת נקיטה בהליכי הפקעה היא קיבלה לידיה "כתב המחאת זכות" מהמשכירה של הנכס- עמידר ומכוח כתב המחאת זכות זאת פנתה בטענה לביטול הסכם השכירות ופינוי המושכר.
...
עוד נקבע ששכר הדירה שתשלם המבקשת מיום 1.1.2014 ועד למועד הפינוי, יעמוד על סך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. מועד הפינוי שנקבע בפסק הדין ליום 1.5.2015 חלף והמבקשת המשיכה להחזיק בנכס תוך המשך תשלום דמי שכירות מידי חודש לעמידר, מבלי שנערך בין הצדדים הסכם נוסף כלשהו בכתב.
הנטייה בפסיקה היא שלא להיעתר לבקשות לעיכוב פינוי נכס עסקי: "...עיכוב ביצועו של פינוי נכס עסקי, יינתן במשורה, במקרים חריגים שבהם יקשה עד מאוד לפצות על נזקים העלולים להיגרם, והיד קפוצה יותר מאשר בדירות מגורים, מטבע הדברים; "והגם כי אין להקל ראש בהשלכותיו של פסק הדין על עסקיהם של המבקשים, הרי שלא ניתן לומר כי מדובר בנזק בלתי הפיך ..." [רע"א 5093/13 יקוטי נ' מילוטל ירקות מוקפאים בע"מ (18.7.2013)].
נוכח האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ועל ביטול עיכוב הביצוע הארעי בהחלטתי מיום 25.3.2024.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו