פיצוי בגין הכבדה עקב עבודות בניה

התובעים הוסיפו וטענו כי הפלוגתות המרכזיות בתביעה דנא, הן בעיקרן שתיים: האחת, האם הנתבעות פעלו במכוון למנוע מהתובע לקבל היתר בניה ורישיון עסק ל"סוכה הלבנה", והשנייה, האם הדרישה לסקר ימי הייתה מכבידה, שרירותית ומפלה, באופן שנועד לסכל את מתן ההיתר ל"סוכה הלבנה".

ואולם, יש בהם כדי ללמד שעל דרך הכלל, ייעתר בית המשפט לבקשה לתיקון כתב תביעה, ואך במקרים שבהם לא ימצא ביהמ"ש כי פיצוי הצד שכנגד ירפא את המחדל הכרוך בהגשת הבקשה במועד נתון, ועל רקע שיקולים מצרפיים נוספים, יסרב ביהמ"ש להעתר לבקשת התיקון (אשר לנסיבות נוספות בהן אפשר כי ביהמ"ש ידחה בקשה לתיקון כתב תביעה, ראו: ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פד"י מו(3) 214).

אומנם, כבר נקבע כי "כאשר מדובר בתוספת עילה חדשה, שהראיות לגביה שונות הן מאלה של עניין העילה שהובאה בכתב התביעה במקור, וכאשר בקשת התיקון מוגשת בשלב שמסכת הראיות בעיניין התביעה המקורית כימעט שנסתיימה, ובהרשאת התיקון יהא משום הכבדה רבה והארכת הדיון וסרבולו, אין להרשות את התיקון" (ראה סעיף 6 לפסק הדין בעיניין משען).

התובע רכש את המבנה בשנת 2010, בהיותו נטוש ובמצבו כשלד, ושיקם אותו על ידי ביצוע עבודות בניה ופיתוח במקרקעין, עד השלמתו למבנה של מסעדה עם מרפסת הפונה לכיוון הים, לרבות מפלס עליון מרוצף.

...

סעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, שכותרתו "קבילות פסק דין", קובע: "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". סעיף 42ג לפקודה, מוסיף וקובע: "הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין". הנה כי כן. בהתאם להוראת סעיף 42א(א) לפקודת הראיות, ממצאים ומסקנות של פסק דין מרשיע חלוט במשפט פלילי, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, אלא אם התיר ביהמ"ש הבאת ראיה לסתור מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין.

ואולם, כפי שיבואר להלן, שיקולים אחרים מתאגדים לכלל מסקנה כי בכל מקרה אין להיעתר לבקשה, הכל כפי שיבואר להלן.

כמו כן, באתי לכלל מסקנה כי בשל השלב המאוחר בו מצוי ההליך, השיהוי בהגשת הבקשה יגרום בוודאי להארכת ההליך ולסרבולו, והאינטרס הציבורי הנגזר מכך לנהל הליכים ביעילות, ייפגם.

לתימוכין הגישה שתי חוות דעת שמאיות מטעם השמאי דוד סגל שלפיהן סביר להעמיד את סכום הפצוי בגין הדירה בסך של 1,860,000 ₪; ואת סכום הפצוי בגין המשרד בסך של 320,000 ₪.

בע"א (מחוזי ת"א) 1748/05 ירושלמי נ' מגדלי עמק ברכה בע"מ (פורסם בנבו, 14/12/2006) עמד בית המשפט על תכליתו של סעיף 131(10): "תכליתו של סעיף 131(10) לחוק היא להבטיח שבעל הבית יוכל לממש את זכויותיו בנכס ולבנות עליו ביניין בלי שהדייר ימנע זאת ממנו. תכלית נוספת היא להבטיח שדייר לא יפונה בשל הריסת המושכר, אלא אם כן הועמד לרשותו סידור חלוף ההולם את צרכיו." (פסקה 4) התובעת הציגה היתר בניה המתיר את הריסתו של הבניין והקמת חדש תחתיו והיא הציעה לנתבעים סידור חלוף, בדמות פיצוי כספי, במסגרת המכתבים מיום 4/12/2019.

לצד היתרונות הגלומים באמור, קיימים גם חיסרונות כגון מצוקת חניה ומטרד בשל עבודות בניית הרכבת הקלה.

נכון עם זאת להיתחשב גם בעובדה לפיה יש בגילו של עוה"ד נטר, כדי להכביד על המעבר.

...

בהקשר זה, אני מקבלת את טענות התובעת לפיהן הצבת משרד בודד בבניין מגורים תפגע בהומוגניות של הבניין, באופיו ובמוניטין שלו, ואף תוריד מיוקרתו, בשל תדירות היוצאים והבאים ממנו.

על כן, אני קובעת כי סכום הפיצוי של עוה"ד נטר בגין פינויו מהמשרד יעמוד על סך של 1,420,000 ₪ (960,000 ₪ + 316,800 ₪ + 144,000 ₪).

מכאן גם שאני דוחה את טענות עוה"ד נטר לפיהן יש להוסיף שטח נוסף על השטח האמור; לא התייחסתי לצרופות לסיכומיו של עוה"ד נטר, אשר לא הוגשו במהלך הדיון שבפניי, ואף לא לטענות הנשענות עליהן; אינני נדרשת לטענותיו הבאות של עוה"ד נטר אשר אינן בעלות נפקות לצורך ההכרעה הנדרשת: השמאי סגל משך את חוות דעתו בתיק השכירות; השמאי סגל לא המציא מסמך מטעם העירייה בדבר הזכויות שתקבל התובעת בבניין; כמו כן, לנוכח הזהות בקביעות השמאי סגל לשמאי קרן בנושאים העובדתיים הרלבנטיים, אני דוחה את כלל טענותיו של עוה"ד נטר כנגד השמאי סגל, לרבות הטענה בגין חוסר הצהרה בעניין אי תלות במזמין.

בשים לב לכך שהנתבעים נדרשים להתארגן טרם הפינוי, למצוא דירה או משרד חלופיים, ובשים לב לכך שעל עוה"ד נטר ליתן לשוכרי המשנה שלו, התראה בת שלושה חודשים, אני קובעת כי הפינוי יעשה לא יאוחר מיום 31/10/2021 וכנגד קבלת סכום הפיצוי הקבוע בפסק דין זה. סוף דבר לתובעת קמה עילה לפינוי הזוג סוויסה מהדירה ולפינוי עוה"ד נטר מהמשרד שבבניין ברחוב אלנבי 100 בתל אביב, הידוע כחלקה 27 בגוש 7460, מכוח סעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר.

בין הצדדים התגלעה מחלוקת על רקע רצונה של התובעת לבצע עבודות בניה בנכס בהתאם להיתר בנייה שניתן לה להוספת 3 קומות למבנה הקיים בן קומה אחת, בדרך של הוספת קומת מרתף, שתי קומות נוספות ועליית גג. לפי האמור בתביעה, לפי ההיתר מתוכננות שלוש דירות מגורים - דירת דופלקס גן, דירת מגורים בקומה א' ודירת דופלקס גג (ההיתר מיום 20.12.2015 הוארך פעמיים עד ליום 20.8.2023.

התובעת הגישה כנגד התובע תביעה על סך 3,700,000 ₪, לפצוי בגין נזקים שנגרמו לה לפי הטענה, בגין עיכוב הבניה בנכס כתוצאה מהליכים שניהל הנתבע כנגדה.

יחד עם זאת, בית המשפט רשאי שלא להעתר לבקשה בלתי סבירה לגילוי מסמכים ואשר עלולה להכביד על בעל הדין יתר על המידה (רע"א 5452/16 מדינת ישראל-רשות מקרקעי ישראל נ' עמותת קריית נווה שלום לשעבר פנימיית פורת יוסף, מיום 8.8.2016, פסקה 11).

...

אני מקבלת את הבקשה בעניין זה. סבורני כי על התובעת לצרף את הסכם ההלוואה במלואו.

סבורני כי לצורך ברור המחלוקת לרבות סוגיית הנזק והקשר הסיבתי, די במסמך ההלוואה שהוגש (על העמודים החסרים, שיוגשו לפי החלטתי זו).

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה מתקבלת בחלקה בהתאם לקבוע לעיל.

לעניין האשם התורם נאמר ברע"א 2809/18 רונית קסברי נ' אברהם רוזן (נבו 26.11.2018): "לאחר שנקבע כי המזיק הפר את חובתו כלפי הניזוק והוא אחראי לנזקיו, נבחן האשם התורם על פי מידת האשם המוסרי של המזיק מול הניזוק, ובהתאם, אם יש להפחית את הפיצויים שעל המזיק לשלם (למבחן האשם המוסרי, ראו, מבין רבים, ע"א 5850/10 חברת דפרון בע"מ נ' עיזבון המנוח גולובין, [פורסם בנבו] פסקות כ"ח-ל"א (15.4.2012) (להלן: עניין דפרון); ע"א 417/81 ‎מלון רמדה שלום‎ ‎נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72, 81 (1984); ע"א 9057/07 אפל נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פס' 64 (2012); ע"א 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 21 והאסמכתאות שם (2003)). מבחן האשם המוסרי איננו מתיימר להיות מבחן מדויק, והוא מושתת על "שקילתו של הנכון והצודק, לפי מיטב הערכתו ושיקולו של בית-המשפט, לאור נסיבותיו של כל מקרה ומקרה" (ע"א 316/75 שור נ' מדינת ישראל (משרד העבודה, מחלקת עבודות ציבוריות, נצרת)‏, פ"ד לא(1) 299, 306-305 (1976)).

בכל הנוגע לרציונאל שמאחורי סעיף 15 הנ''ל, נאמר בע"א 1051/14 עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו): "הטלת אחריות על מזמיני עבודות, שלא התרשלו בבחירת הקבלן המבצע וגם לא בעצם מסירת הבצוע לאחר, עלולה להכביד שלא לצורך ואף לייקר מאוד עבודות בניה, תיקונים או שיפוצים (ובהם גם שיפוצים פשוטים שאדם מעוניין לבצע בביתו הפרטי). בהקשר זה יש להדגיש כי בקרב הציבור הרחב רבים מתקשרים עם קבלנים לבצוע עבודות בניה פרטיות, מבלי שיש להם ידע או הבנה בתחום, והיכולת שלהם לפקח על הנעשה או לוודא כי ננקטו אמצעי הבטיחות הנדרשים מוגבלת עד מאוד. " ראשית, אציין כי קיומו של חוזה בין התובעים לבין הקבלן אינו עניין ודאי שכן חוזה כזה לא הוצג ואף התובעים בכתב התביעה וגם הקבלן בחקירתו ציינו כי ההיתקשרות ביניהם היתה באמצעות דוראל, יזמית הפרוייקט.

שנית, למרות שמחירוני דקל קבעו מחיר מסויים הוא העלה את תעריף העבודות מאחר ומדובר בעבודה קטנה אשר הקבלנים משקולי רווח לא יקחו על עצמם אלא אם הדבר ישתלם להם כלכלית באופן של גביית תעריף גבוה משמעותית מהסכומים הנקובים במחירון דקל (עמוד 78 שורות 7 – 15).

...

סיכום על כן, משעלות בניית החדר הנוסף הועמדה ע''ס 148,000 ₪, אני מחייב את הנתבע 1, הקבלן בפיצוי התובעים, לאחר ניכוי אשמם התורם בשיעור 25% בסך של 111,000 ₪.

אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבע 2.

כמו כן, אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבע 3 תוך חיוב התובעים בהוצאות משפט ושכ''ט עו''ד בסך כולל של 12,500 ₪.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 63078-10-18 פלוני נ' י. אלי בניה ופיתוח בע"מ ואח' ת"א 2976-04-19 שם תיק ללא שמות חיסויים תיק חצוני: מספר בקשה:97 בפני כבוד השופטת מרב בן-ארי תובעים: 1. פלוני 2. פלוני 3. המוסד לביטוח לאומי נתבעים: 1. י. אלי בניה ופיתוח בע"מ 2. הראל חברה לביטוח בע"מ 3. ב.מ.ר לעבודות ביניין ושיפוצים בע"מ 4. גביש תיקרות אקוסטיות ומחיצות גבס בע"מ 5. הכשרה חברה לביטוח בע"מ צדדים שלישיים: 1. י. אלי בנייה ופיתוח בע"מ 2. הראל חברה לביטוח בע"מ 3. קרן מחקרים רפואיים ופיתוח תשתיות ושרותי בריאות 4. אי.די. סי חברה להנדסה ופיתוח יועצים בע"מ החלטה

סייגים אלה לא מהוים רשימה סגורה של מקרים בהם יסרב בית המשפט לתיקון כתב התביעה, ואולם, יש בהם כדי ללמד שעל דרך הכלל, ייעתר בית המשפט לבקשה לתיקון כתב תביעה, ואך במקרים שבהם לא ימצא ביהמ"ש כי פיצוי הצד שכנגד ירפא את המחדל הכרוך בהגשת הבקשה במועד נתון, ועל רקע שיקולים נוספים, יסרב ביהמ"ש להעתר לבקשת התיקון (ראו גם: ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פד"י מו(3) 214).

עוד נקבע בפסיקה, ש – "כאשר מדובר בתוספת עילה חדשה, שהראיות לגביה שונות הן מאלה של עניין העילה שהובאה בכתב התביעה במקור, וכאשר בקשת התיקון מוגשת בשלב שמסכת הראיות בעיניין התביעה המקורית כימעט שנסתיימה, ובהרשאת התיקון יהא משום הכבדה רבה והארכת הדיון וסרבולו, אין להרשות את התיקון" (רא פסקה 6 לפסק הדין בעיניין משען).

...

בדומה, אני דוחה את טענות המל"ל לפי סעיף 68 לחוק.

לסיכום: די בכך שהבקשה לתיקון כתב התביעה מציגה עילה שהתיישנה, דבר שפוגע בהגנתה של אלי, ואינו ניתןן לפיצוי בפסיקת הוצאות, כדי לדחותה.

סיכום: הבקשה לתיקון כתב התביעה נדחית, הן מחמת התיישנות, והן בשל השיהוי הרב שחל בהגשתה.