התובעת טענה כי הטלת העיקולים בוצעה על סמך "זיוף" אישור המצאת הודעת האזהרה בתיק, וזאת מאחר והמסירה בוצעה – בהדבקה – בכתובת הרשומה של התובעת, הגם שהנתבעים ידעו היטב כי בסמוך למועד עברו משרדיה לכתבות חדשה בעיר אחרת, ואף ביקרו במשרדיה החדשים, שם נחתם הסכם העדר התביעות הנ"ל ביניהם.
אני סבור כי מאחר והתובעת לא ביססה התובעת את הטענה הבסיסית כי הנתבעים הם שאחראים לזיוף השיקים, היא אינה זכאית לפצוי בגין נזק שניגרם לה כתוצאה מהפסקת העבודה, הפסקה שנערכה ביוזמתה או "באשמתה" עקב ביטול התשלום לקבלן.
השאלה האם נקיטת הליכי הוצאה לפועל, והטלת עיקול על חשבון, הם בגדר פירסום לשון הרע כמשמעותו בחוק לשון הרע, הושארה בשחב זה בצריך עיון בפסיקת בית המשפט העליון (רע"א 5255/11 עריית הרצליה נ' כרם).
בתא"מ 39931-04-17 שווך ואח' נ' גימנסיה בתי ספר ותיכוניים בע"מ, נפסק פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין פתיחת הליכי הוצל"פ שלא כדין, ובתא"מ 62816-06-16 אורלי גילה נ' אלבר ציי רכב, נפסק פיצוי בסך 16,000 ₪.
בית המשפט המחוזי הפחית את הפצוי שנפסק בידי בית משפט השלום והעמידו על 45,000 ₪ כאשר סכום זה כולל את השבת כ – 20,000 ₪ שנגבו שלא כדין ואת הוצאות המשפט.
...
עדותו של הנתבע מחמוד חסן בהקשר זה הייתה מתחמקת, רצופת סתירות היא אינה אמינה עליי, ואני קובע כי הנתבעים הפרו את ההסכם מול התובעת בהמשך הליכי הגבייה למרות התחייבותם המפורשת, והתנהגותם מגלה כי לא הייתה להם כוונה ממשית לבצעו.
לצד זאת, הגם אני מקבל כי יש פגם בהתנהלות הנתבעים בהקשר זה, אינני מקבל טענת התובעת בדבר "זיוף" גם בהקשר זה. ללשכת ההוצל"פ לא הוגש כל מסמך מזוייף, לא נערכה חתימה או חותמת לא כשרה, וכשם שהנתבעים התרשלו באי מסירת כתובת עדכנית – עליה ידעו – לעורך דינם, יש אף התרשלות מצד התובעת שלא עדכנה באותה עת את כתובתה הרשמית ברשם החברות.
בהתחשב בכל האמור לעיל ראיתי לנכון להעמיד את הפיצוי לתובעת על סכום של 65,000 ₪.
אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום כולל של 74,000 ₪.
