הרקע לחקיקת חוק ההטבות:
חוק ההטבות בא להרחיב ולהסדיר מתן פיצוי בגין נרדפות בתקופת השואה לניצולי שואה שאינם זכאים על פי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז-1957 ואינם מקבלים פיצוי על פי חוק הפיצויים הגרמני.
בשנת 1992 נחתם הסכם בין ממשלת גרמניה ולבין ועידת התביעות בו סוכם על תשלום פיצויים ליהודים ששהו במחנות וגטאות ולא קיבלו קצבה חודשית ממקור אחר, הסכם זה ידוע כ"קרן סעיף 2" ונתן פיתרון חלקי שהיה רלבאנטי עבור אותם יהודים ששהו במחנות וגטאות לתקופות ארוכות שנקבעו בתנאיו.
אין אנו משווים או רוצים להשוות בין סבל כזה לסבל אחר ברם לא סביר ולא שוויוני כי ניצולי שואה שלא הוכרו ע"י שום קרן ולא הופיעו בשום הסכם ובשום רשימה ובתחומי מגוריהם לא היו לא גטו סגור ולא מחנה ונרדפותם התפרשה על פני 65 ימים יזכו להכרה ואילו יהודי רומניה לא יוכרו למרות שסיבלו קרוב ל-4 שנים תמימות מנוכחות נאצית מאסיבית ותחת שילטון ששיתף פעולה עם הנאצים באופן מלא, כאשר כימעט מכל בית אב נילקחו הגברים בכוח לעבודות כפייה למשך חודשים ושנים בהשאירם את הנשים וילדים לנפשם ללא מגורים, ללא פרנסה ותחת עוצר יומיומי, כאשר יהודים גורשו מבתיהם, נושלו מכל רכושם, הוכו, נרצחו או נשלחו להשמדה ומדובר ברצח כ-450,000 איש מתוך קהילה של כ-800,000 איש (ראה תולדות השואה-רומניה, ז'אן אנצ'ל עמ'1387-1389),כאשר הקהילה היהודית ברומניה לא זכתה לשום הגנה מהשלטונות או ממירב האוכלוסייה ודמה היה הפקר.
...
זה המקום להבהיר כי לטעמנו המשיבה מייחסת לפסק הדין בעניין פלונית מה שאין בו, פסק הדין לא ניתח וקיבל את טענות המשיבה אלא באופן הפשוט ביותר קבע כי על ניצול השואה מוטל נטל כבד לעמוד בהוכחת גרסתו העובדתית וגרסתה של העוררת שם, הייתה חלקית, בלתי ברורה, לא הוכחה ונותר הספק בדבר קורותיה והיותה זכאית להיחשב כמי ששהתה בגטו או במחנה מוכר.
במקרה דנן עומדת העוררת בתנאי הזכאות לקבלת הגמלה כפי שפורט בפסק דין זה ומשכך מתקבל הערר וללא צו להוצאות.
היות ומדובר בהליך שנפתח בהגשת "ראיה חדשה" אין חולק וגם ב"כ העוררת הסכים לכך בדיון כי מועד התשלום לא יהיה מיום הגשת התביעה המקורית, אנו מורים כי הזכאות תחל מחודש אוגוסט 2012 אז פנתה וגם נדחתה העוררת בהחלטה עליה הוגש ערר זה.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בנקודה משפטית ותוך 30 יום.
