פיצוי בגין ביטול כתב אישום פלילי עקב חוסר ראיות

בעקבות זאת הודיעה המאשימה על חזרה מאישום וכתב האישום בוטל (החלטה מיום 29.10.2014 – מוצג 22 לראיות התובע).

עוד תובע התובע סך של 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש וסבל, שכן נגרר לאישום פלילי בשל מעשיו של המנוח ונאלץ לעמוד חסר אונים ומבויש מול דיירי המושכר שהתבקשו לפנותו פינוי מוקדם.

טענת התובע כי פיצה את מבקשי המקלט בפצוי כספי (שסכומו לא פורט) ובמתן תכולת המקום (סעיף 40 לתצהירו), נטענה בעלמא, ללא כל אסמכתא ואף לא הוצגו הסכמי השכירות שנכרתו עמם.

...

לאור כל האמור, מאחר שמדובר בחוות דעת של בתו של התובע, כאשר חוות הדעת נסמכת על דבריו של התובע, מבוססת על מסמכים חלקיים, ואף נפלו בה טעויות, איני סבורה כי ניתן להסתמך על האמור בה לצורך הוכחת תביעת התובע.

לאור כל האמור, כאשר התובע לא הוכיח תביעתו, בשים לב לנטל המוגבר המוטל עליו מאחר שמדובר בתביעה נגד עיזבון המנוח, וכאשר אף לא הוכיח את רכיבי תביעתו, דין תביעתו להידחות.

סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית.

בפני בקשת הנאשם, שהועלתה כטענה מקדמית, להורות על ביטול כתב האישום, שהוגש במסגרת קובלנה פלילית פרטית, וזאת מחמת הגנה מן הצדק, מכוח סעיפים 149(10) ו- 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ").

שימוש לרעה בהליכי משפט –  לטענת ההגנה, הקובל עושה שימוש לרעה בהליך הפלילי לצורך קבלת פיצוי שלטענתו הובטח לו ע"י הנאשם, וזאת בחוסר תום לב וממניעים פסולים.

אומנם רשאי הקובל להגיש תביעה אזרחית בגין הפצוי שלטענתו הובטח לו ע"י הנאשם, אלא שכעולה מדברי ב"כ הקובל ועובדות כתב הקבילה הרי שמבוקשו של הקובל כי הנאשם יתן את הדין על מעשה התקיפה והאיום הנטענים בכתב הקבילה.

אין חולק כי בעבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים קיים עניין לציבור בהגשת כתב אישום פלילי, ויחידת התביעות המשטרתית מגישה כדבר שבשיגרה כתבי אישום בגין ביצוע עבירות דנן, וזאת כאשר קיימת תשתית ראייתית מספקת.

...

לפיכך, במידה והקובל טרם העביר את מלא חומר החקירה, הנני קובע כי על הקובל להעביר את רשימת החומרים שנאספו או נרשמו בידו לצורך קובלנה זו וכן כל החומרים שהם בגדר "חומרי חקירה", לרבות מסמכים רלוונטיים שנאספו או נרשמו, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

54678313 לאור האמור לעיל הנני דוחה את הטענות המקדמיות שהעלה ב"כ הנאשם.

הנני קובע את התיק לשמיעת הראיות ליום 9.5.21 בשעה 12:00.

לאחר שמיעת עדותם, בהסכמת הצדדים, הורה בית המשפט על ביטול כתב האישום בהתאם לסעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982.

נ/3 - מכתבים מטעם המחלקה לחקירות שוטרים מיום 28/04/13 מהם עולה כי התיק כנגד השוטרים ניסגר בשל חוסר ראיות.

דיון ומסקנות סעיף 80(א) לחוק קובע כי: "משפט שניפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982 בסכום שייראה לבית המשפט..." מסעיף זה נלמד כי קיימות שתי עילות חלופיות אשר בגינן ניתן להעניק פיצוי לנאשם – העדר יסוד לאשמה או "נסיבות אחרות המצדיקות זאת", כאשר "גבולותיה של העילה הראשונה גודרו ב"נוסחה סגורה" (הקובעת תנאי כי בית המשפט "ראה שלא היה יסוד לאשמה") והמרחב הפרשני של בית המשפט במסגרת עילה זו מוגבל יחסית.

כך יוצא, כי תובע מקצועי וזהיר שהיה קורא את כל חומר הראיות בעיון טרם הגשת כתב האישום לא היה מגיש כתב האישום כנגד הנאשם, שכן בגין העבירות כלפי השוטרים, משאלה פעלו שלא כדין, לא ניתן להעמיד הנאשם לדין בגין תקיפתם והעלבתם, ואילו עבירת ההפרה הייתה כה מינורית שתובע מקצועי היה בוחן בזהירות רבה את העניין הצבורי בהגשת כתב האישום.

ביחס לפסיקת פיצויים בשל עילת העדר סיכוי להרשעה נקבע בפס"ד בוגנים כי: "מאחר שעילה זו היא עילה 'סגורה', הרי שלגישתי, ככל שיקבע שלא היה כלל יסוד לאשמה והעילה היתקיימה (ויש להניח כאמור שהדבר יקרה רק לעיתים רחוקות) – התוצאה, ככלל, תהיה הענקת הפצוי המרבי הקבוע בדין בעבור כל יום לגביו ימצא כי פלוני היה נתון תחת סורג ובריח לשוא...". ראו: פסקה 18.

...

לאחר ששוכנעתי כאמור כי תובע סביר וזהיר לא אמור היה להגיש את כתב האישום כנגד הנאשם בגין העבירות כנגד השוטרים, ומאחר וכאמור לעיל, עבירת הפרת ההוראה החוקית היא מינורית, ובהצטרף לכך המפורט לעיל לעניין התנהלות המדינה בעניין הערר אשר הוגש על ידי ב"כ הנאשם, שבגינה התמשכו ההליכים ונגרם עינוי דין לנאשם, סבורני כי המקרה המונח לפניי נכנס בגדר המקרים הנדירים בהם יש להטיל פיצויים לטובת הנאשם.

לאור המפורט, מאחר ובמקרה זה פסיקת הפיצויים איננה יכולה להתבסס באופן מלא על העילה הראשונה המצוינת בחוק, לאור הבסיס הראייתי אשר היה מצוי בתיק בעניין עבירת הפרת ההוראה החוקית וכמפורט לעיל, ומאידך גיסא, לאור השתלשלות האירועים המתוארת, שוכנעתי כי במקרה זה יש לפסוק מחצית מהסכום המירבי לטובת פיצוי הנאשם.

אשר על כן, אני מורה על פיצויו של הנאשם כדלקמן: א. פיצוי בגין המעצר בשיעור של 50% מסכום המירבי הקבוע בסעיף 8(א) לתקנות ובשים לב לימי מעצרו – סה"כ 392 ש"ח אשר ישולמו לנאשם תוך 45 יום מהיום בכפוף להמצאת פרטי חשבון בנק.

אף אין בידי לקבל את טענת הנתבעת 1 לפיה התאונה אירעה דוקא בשל רשלנותו וחוסר זהירות של התובע ולייחס לו אשם תורם דוקא בשל כך. הנתבעת הודתה כי כתב האישום המתוקן שהוגש כנגדה בגין התאונה נשוא התביעה שלפני , הוקרא והוסבר לה הן על ידי בא כוחה והן על ידי בית המשפט וכי היא הבינה כי היא מואשמת בתאונה.

בעניינינו, לא הוצגו לפני אסמכתות אשר יעידו על הפסדי שכר של מי מבני משפחתו של התובע בשל הצורך לסייע לו. יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא כי רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך, והוא אף יכול לערוך אומדנא ובילבד שהשתכנע כי העזרה שהושטה לנפגע ניתנה לו מעבר לזו המקובלת בין בני מישפחה.

הנתבעת טענה כי כאשר הוגש כנגדה כתב אישום ונפתחו נגדה הליכים פליליים בגין התאונה דנן, במסגרת עסקת טיעון, בשל הלחץ בו הייתה נתונה, היא היתמקדה בבטול האישום כנגדה בגין נהיגה בפסילה, מאחר ולטענתה אישום זה לא היה נכון.

...

סוף דבר, התביעה מתקבלת.

ההודעה לצד שלישי נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע סך 577,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 15%, וכן את הוצאות המשפט בסך 3500 ש"ח. כן תישא הנתבעת בהוצאות הצד שלישי בסך 3000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

במקרה דנן חזרה המאשימה מהאשום לאחר מענה בכתב של המבקש, ברם המבקש הסכים לבטול ועל כן חוסים אנו בגדריו של סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי.

אמנם ביטול אישום אינו מזכה אוטומאטית בפצוי ברם, במקרה דנן המאשימה שגתה בייחוס העבירה למבקש קרי לא היה יסוד לאשמה, תובע סביר צריך היה להבחין בטעות מבעוד מועד, המאשימה שגתה בהתנהלותה לאחר שקבלה את פניית המבקש בכתב לפני מועד הדיון לרבות החלטת בית המשפט מיום 3.3.22.

על בית המשפט לאזן בין השיקולים השונים, תוך היתחשבות במיגבלות המשאבים העומדים לצורך זה, האילוצים בהם פועלות הרשויות המופקדות על אכיפת החוק והתפקוד הראוי של בית המשפט בעיניינו של המבקש- ביטול האישום לא היה לפנים משורת הדין ולא בשל חוסר ענין לציבור.

בטול האישום נעוץ בהיעדר ראיות לביסוס כתב האישום היינו העדר אשמה.

...

לאור כל האמור לעיל עתירת המבקש להוצאות, במקומה.

לאור האמור לעיל, נחה דעתי כי יש מקום לחייב המאשימה בהוצאות.

סיכומו של דבר בענייננו לא היה יסוד לאישום.