כמו כן, נשאו התובעים בעלויות ארוחת בוקר וצהרים בסך של 204 ש"ח, בעלות תשלום הנסיעה לביתם וחזור במונית בסך של 654 ₪, וכן בעלות התשלום בגין שיחות הטלפון לחו"ל בסך של כ- 250 ₪ ולילה אחד במלון באנגליה שלא נוצל בסך של 1230 ₪.
דיון והכרעה
השאלה המרכזית שנותרה במרכז המחלוקת שבין הצדדים הנה: האם זכאים התובעים לפצוי הכספי, כאמור בתוספת הראשונה לחוק, בגין ביטולה של הטיסה או שמא עומדת לנתבעת ההגנה הקבועה בחוק, והאם יש לחייב את הנתבעת אף בשרותי הסיוע ובפיצויים לדוגמא?
אין מחלוקת, כי הטיסה נשוא התביעה הנה בגדר "טיסה שבוטלה", בהתאם להגדרתה בסעיף 1 לחוק, מאחר וזו נדחתה בכ-18 שעות מהמתוכנן ומעבר לשמונה השעות הקבועים בחוק.
פסיקת בתי המשפט קבעה, כי יש להעניק למונח "נסיבות מיוחדות" פרשנות מצמצמת ביותר המתיישבת עם התנאי השני "שלא היו בשליטתו", ולפיה רק מקום בו קיים כוח עליון כגון: מזג אויר פיתאומי ובלתי צפוי, אסונות טבע, מילחמה, שביתות, מגיפות עולמיות, וכיוצא באלה, יצדיקו אלה את מתן הפטור הקבוע בחוק.
...
טענת התובעים והראייה שהוצגה על ידם של תכתובת מייל של אחד הנוסעים עם נמל התעופה, לפיה לא נאסרו נחיתות בנמל התעופה בלוטון, לרבות של טיסת התובעים, ושנמל התעופה לא נסגר אלא התיר משך אותו הזמן נחיתות בודדות בלבד בשל מזג האוויר החריג, מחזקת את העובדה לפיה לא היה זה מזג האוויר הקיצוני שהביא בסופו של דבר לביטולה של הטיסה, אלא חריגת הצוות משעות העבודה, שאילולא כן, יכול היה כי הטיסה היתה מאושרת להמראה בתוך זמן מה, כך שזו לא היתה נדחית בשמונה שעות.
לאור זאת, לא שוכנעתי כי הנתבעת פעלה ביודעין כדי למנוע מתן הטבות לתובעים ולשאר נוסעיה בהתאם לחוק, ואין הצדקה בנסיבות המקרה שלפני בחיובה בפיצויים לדוגמה.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 17,544 ₪.
