פיצוי בגין ביטול חוזה הפצה האם זכאי מפיצים לפיצוי בגין ביטול חוזה הפצה

בהקשר זה נקבע כי: "החובה ליתן הודעה מוקדמת סבירה לפני ביטול הסכם ההפצה הבלעדי נובעת, כאמור לעיל, גם מחובת תום הלב. סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע: "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין בשימוש בזכות הנובעת מחוזה". צד שהפר את החובה לקיים את החוזה בדרך מקובלת ובתום לב, נחשב כמי שהפר את החוזה הפרה יסודית (ע"א 3912/90 אקסימין, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פרארי בע"מ, פ"ד מז(4) 64, פסקה 4(ב) ו- (ה') לפסק דינו של כב' הנשיא מ' שמגר).

לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין ובמכלול השיקולים אני מעמידה את פצויי הנתבעת לתובעת בגין ביטול ההסכם ללא שימוע וללא שניתנה לתובעת התראה מספקת מראש על סך של 316,443 ₪ שהם 80% מהחיוב החודשי הממוצע לחודש הראשון, 60% מהחיוב החודשי הממוצע לחודש השני, 50% מהחיוב החודשי הממוצע לחודש השלישי ועוד 30% מהחיוב החודשי הממוצע עבור שלושה חודשים נוספים (החיוב החודשי הממוצע הועמד על-ידי התובעת על סך של 113,016 ₪ (ר' פיסקה 26 לתצהיר מנהל התובעת והפניה לנספח טז' לתצהירו), והוא לא נסתר על-ידי הנתבעת.

...

לפיכך, ומעת שלא נטען על ידי הנתבעת כי התובעת הפרה אלו מהוראות ההסכם שבסעיפים 52-56 הדנים בביטול ההסכם, הרי שהמסקנה המתבקשת היא כי ההסכם בוטל שלא כדין.

בנסיבות, אני קובעת כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת החוב שנתבע בתובענה הנוספת, למעט לגבי הסכום בסך 9,848.7 ₪ שבו הודתה הנתבעת במכתבה שצורף כנספח יט' לתצהיר מנהל התובעת.

בנסיבות, הנתבעת תשלם לתובעת פיצויים בגין ביטול ההסכם בסך של 316,443 ₪ ועוד סך של 9,848.70 ₪ בגין חוב עבור ביצוע שירותי הסעות.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין ועוד הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.

עוד טוען התובע, כי הוא זכאי לפצוי מהנתבעת בגין ביטול הסכם הסוכנות.

מר פרץ הצהיר כי נוכח השינויים בפרישת איזורי החלוקה במסגרת האירגון מחדש קו החלוקה שבו החזיק התובע בוטל למעשה ולא היה להעבירו לקונה אחר, ובלשונו של מר פרץ: "במסגרת סיום החוזה בנסיבות של ארגון מחדש, הציעה הנתבעת לתובע פיצוי כספי, שמגלם בתוכו את ויתור התובע על האפשרות למכור את קו החלוקה, על כן שאלת הבאת מועמד חלופי בנסיבות של סיום חוזה על רקע רה ארגון אינה רלוואנטית זאת במיוחד לאור העובדה שבעקבות הרה ארגון, קו החלוקה שבו הפיץ התובע פוצל וחולק בין מפיצים שונים, כך שבפועל לא היה לתובע מה למכור" (סעיף 7.2.

...

סיכומו של דבר, יש לקבל את התביעה בנקודה זו ולחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בהתאם לשווי קו החלוקה כפי שהיה בעת סיום ההתקשרות.

לאחר שעיינתי בחוות דעת הצדדים מצאתי כי יש להעדיף את חוות דעת מומחה התובע על פני חוות דעת מומחה הנתבעת בקשר לחישוב שווי קו החלוקה.

סיכום מכל האמור לעיל עולה כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי ולחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בגין ההפסד הכספי שנגרם לו כתוצאה מסיכול יכולתו למכור את קו החלוקה שבו החזיק בעת סיום ההתקשרות עם הנתבעת.

סיווגו של "פיצוי" בדיני המס – "עקרון הפרצה" אחת השאלות המרכזיות שהועמדה לדיון בבית משפט קמא היתה זו: האם התשלום שהיתקבל ממדטרוניק היוה תמורה ששולמה לצמל בגין מכירת זכויות ההפצה שלה, כטענת המערערים, או שמא פיצוי אשר שולם לצמל בגין אובדן הכנסותיה בעקבות ביטול הסכם ההפצה, כטענת המשיב? בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי אין חשיבות לסיווג התשלום כתמורה בגין מכירה או כפצוי, וסבורני כי אכן כך הוא הדבר.

...

לגופם של דברים, מקובלת עלי קביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי הנכבד, וכן מסקנתו של חברי, השופט א' שטיין, לפיה גובה הפיצוי ששולם לצמל מדיקל משקף את מלוא ההכנסות שהיו מופקות מכלל פעולות היבוא, השיווק וההפצה של מוצרי קורוולב בישראל.

בהקשר זה אציין עוד כי לא רק שבפני הערכאה המבררת –בחרו המערערים שלא להציג ראיות לטיעונם, אלא שגם בערעור שבפנינו הם נקטו בגישת: "תפסת מרובה" וגרסו כי כל התמורה הינה הונית ולפיכך התוצאה היא: "לא תפסת". הנה כי כן – אין מקום לנהוג פה בדרך של הערכה ופיצול התמורה, בניגוד לטענות המערערים.

סוף דבר, בכפוף להערותיי שפורטו לעיל, הנני מצטרף לתוצאה המוצעת בחוות דעתו של חברי, השופט א' שטיין.

כך נדחו, פה אחד, טענות דיאליט בעירעור שהוגש על ידיה לגבי התביעה הראשונה בעיניין "הסכם המכונות". עם זאת, בהתייחס לתביעה הראשונה, נקבע ברוב דיעות, כי יש לקבל את ערעורה של דיאליט באופן חלקי, כך "שהערעור בכל הנוגע לתביעה הראשונה בעיניין הסכם ההפצה יתקבל, באופן שהדיון בה יוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שערוך בירור משלים ויבחן את סוגיית הפיצויים לגופה". כאמור, עניין זה הוחזר לבית משפט זה והוכרע בפסק דינו המשלים של כבוד השופט ארנון מיום 13.11.2019.

בהתאם לפסק הדין הראשון, מסרו הנתבעים חשבונות וכעת יש לבחון האם זכאית דיאליט לפיצויים בגין ההפרה האמורה.

יש לבחון אם כן את זכותם של הנתבעים לפיצויים בגין ביטול צו המניעה הזמני, אשר עמד בתוקפו קרוב ל - 11 שנים (מיום 16.8.2005 ועד ליום 31.7.2016) ומנע מהם לעסוק בייצור, שיווק ומכירה של מכונות ליטוש יהלומים (המכונות החדשות).

...

לאור כל האמור, מצאתי להעמיד מספר המכונות לפיצוי על 110 מכונות (11 שנים * 10 מכונות לשנה) במכפלת 1,000 דולר רווח למכונה, ובסך הכל 110,000 דולר ארה"ב. לעניין שער הדולר הרי שכפי שנפסק בעניין קרד גרד הנ"ל, כאשר מדובר בחוב נקוב במטבע חוץ, מועד ההמרה יהיה מועד פסק הדין.

סיכום לאור כל האמור, תביעת דיאליט לפיצויים בגין הפרת המדגם בידי הנתבעים ביחס למכונות הישנות נדחית.

לאור כל האמור תשלם התובעת, לנתבעים, יחד ולחוד, סך 363,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת הבקשה (28.11.2016) ועד התשלום המלא בפועל.

ביום 26.2.2019 שלחה התובעת הודעת דוא"ל ל TCL, במסגרתה היא הלינה על היתנהלותה של TCL והפרת החוזה על ידה, הבהירה כי היא מעולם לא הסכימה למכירת מזגני OEM באמצעות גורם אחר, וכן הבהירה כי היא נכונה לשקול את העברת זכויותיה למפיץ אחר, בכפוף לקבלת פיצוי בגין הוצאותיה ונזקיה.

(לעניין זה ראה ע"א 8191/16 דיאליט נ' הרר (17.6.2019) וכן ע"א 2512/90 סופרגז חב' ישראלית להפצת גז בע"מ נ' סער פ"ד מה(4) 405) אלא כי בעיניינם של הצדדים להליך שבפני, אין המדובר אך במצב דברים במסגרתו הייתה מערכת היחסים שבין התובעת לבין TCL מעורערת, אלא כי עלה מתוך הראיות שבין אם הייתה הנתבעת מבטלת את התקשרותה עם TCL ובין אם לאו, לא היה חוזה ההפצה עם התובעת נותר על כנו.

...

למען לא תמצא החלטתי כחסרה אוסיף ואציין כי לא הובהרה כדי הצורך חובת הזהירות של הנתבעת כלפי התובעת בנסיבותיו הפרטניות של ההליך שבפני, וממילא מקום בו עלה מתוך הראיות כי הנתבעת לא הייתה מודעת לתוכנה של ההתקשרות החוזית קודם למועד משלוח מכתב ההתראה ולאחר קבלתו פנתה, מספר פעמים, ל-TCL, לצורך בירור מערך יחסי הצדדים, יקשה עלי לראות את הנתבעת כמי שהפרה חובה זו או אחרת כלפי התובעת.

סוף דבר במבוא לסיכומי התובעת נטען למספר הפרות יסודיות של הסכם השיווק אשר נכרת בינה לבין TCL, על ידי האחרונה, וכן כי השאלה המהותית בתיק זה הינה האם הייתה זו הנתבעת אשר גרמה לאותן הפרות, ביודעין וללא צידוק מספיק.

בהינתן כל אלה, התביעה נדחית.