ביום 18.8.15, קרוב לשבע שנים לאחר סיום העבודות בבית התובעים, הוגשה על ידי התובעים התביעה שלפניי, במסגרתה טענו לליקויים בעבודות השיפוצים שביצעו התובעים בביתם.
בתביעתם עותרים התובעים לחייב את הנתבעים לפצות אותם בגין עלות התיקונים, שנוצרו עקב רשלנות בבצוע עבודת הנתבעים וכן דורשים פיצוי בגין דיור חלופי לתקופת ביצוע התיקונים ופצוי בגין עוגמת נפש.
לטענת מומחה הנתבע, האריחם שהותקנו ושנבחרו על ידי התובעים, שהציגו עצמם כמי שמבינים בשיש, הם אריחים מאיכות ירודה, ריבוי הסדקים מעיד, כל למרות עוביים הם אינם מתאימים לריצוף, אלא לחיפוי.
ככל שהדבר נוגע לקומה א' הצביע מומחה בית המשפט על שלושה גורמים שיש בהם כדי להשפיע על הליקוי, איכות האבן, עבודת הריצוף ועבודת הליטוש תוך שימוש בדבק קשיח ולא גמיש שיכול לאפשר היתרחבות של המרצפות.
...
התובע הגיש ככל הנראה התנגדות לביצוע השיק, התנהלו הליכים בבית המשפט ובסופו של דבר ניתן פסק דין המחייב את התובע לשלם לנתבעים את סכום השיק, בצירוף ריבית והוצאות משפט.
כפי שקבעתי מעלה, איני מקבלת את טענת התובעים, כי פנו אל הנתבעים בדרישה לתיקון הליקויים.
לאור המכלול, אני מורה על דחיית התביעה.
בהעדר המצאה עד כה של כתבי בי הדין לנתבע 2, ובהמשך להחלטת כב' הרשמת בעניין מיום 9.2.16, אני מורה על מחיקת התביעה נגד נתבע 2.
