פיצוי בגין אי עריכת שימוע ועגמת נפש בשל הליך הפיטורים

] "ביחס לפצוי בגין נזק שאינו ממוני נקבע כי "עגמת נפש אינה עומדת בהכרח ביחס ישיר לנזק הממוני, וצערו של עובד המשתכר שכר גבוה אינו בהכרח גדול מצערו של עובד המשתכר שכר נמוך [ראו ענין פלונית ובר"ע (ארצי) 20418-03-13 משה סעיד נ' מנוסביץ רעות [פורסם בנבו] (7.11.2013)]. במסגרת זו ניתן לשקול מיגוון שיקולים, אשר מבלי להתיימר למצותם, כוללים: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי (לענין בחינת מהותיות הפגם ראו: ענין אורן; ענין אהרונוב פיסקה 63); אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות (ראו ענין פלונית וענין אורן); האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, שכן החומרה המהותית הקיימת במקרה בו עילת הפיטורין אינה עניינית משליכה גם על תוצאת החומרה שבאי שמירה על זכויותיו הדיוניות של העובד טרם פיטוריו; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד (ראו ענין אהרונוב פיסקה 63) ; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד (ראו ענין פלונית פיסקה 42) ועוד". לאור המפורט לעיל מצאנו לנכון לפצות את התובעת בסכום גלובאלי של 100,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, פיטורים בנגוד להוראות חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ובגין עגמת נפש.

בסיכומיה בגין נזק לא ממוני, תבעה התובעת התובעת פיצוי ברכיבים: "פיטורים שלא כדין- חוסר תום לב, העידר שימוע כדין"; "פיצוי בגין עגמת נפש ונזק לא ממוני"; "פיצוי בגין הפרת חוק שויון ההזדמנויות בעבודה וחוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, הפרת חוזה העבודה והתנהגות מחוסרת תום לב". מאחר והסעדים שנתבעו בגין נזק לא ממוני קשורים אחד לשני מצאנו לנכון לפסוק לתובעת סעד כספי כולל עבור ההפרות השונות שכן אנו סבורים כי זו הדרך הנכונה לפעול בתיק זה. באשר לשעור הפצוי, לשם השוואה בעיניין שורץ[footnoteRef:45] נפסק פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, תוך הפרת הזכות לשימוע, בנגוד להוראות חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ותוך גרימת עוגמת נפש עקב טפול לא תקין בנושא הסדרת הסדר פנסיוני לתובעת.

בעיניין מג'ר[footnoteRef:48] פסק בית הדין פיצוי בסך של 65,000 ₪ בגין הפרת חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ופצוי בגין אי עריכת שימוע ופיטורין בעילה אחרת מזו שנטענה.

...

בהתאם למסמך שהציגה הנתבעת והסבריה אשר לא נסתרו, התובעת סיימה עבודתה בדרגה הגבוהה מהדרגה המקסימלית לתפקידה ולכן בהעדר כל מקור נורמטיבי לביסוס טענות התובעת, איננו מקבלים את התביעה ברכיב זה. עוד לקחנו בחשבון כי טענות התובעת ברכיב זה מתבססות על הטענה כי התובעת הייתה עובדת מדינה וכו' בעוד שהתובעת חזרה בה מטענתה בעניין זה ובכל מקרה, בוודאי לא הוכיחה כי היתה עובדת מדינה.

על כן, תביעת התובעת ברכיב זה נדחית.

מכאן שאנו דוחים התביעה ברכיב זה. סוף דבר: התביעה מתקבלת חלקית באופן כזה שעל הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, עגמת נפש ואפלייה המנוגדת לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

פיצוי בגין אי עריכת שימוע ועגמת נפש לאחר שבחנתי טענות הצדדים והעדויות שנשמעו בפני הגעתי למסקנה כי בהליך פיטוריה של התובעת נפלו פגמים, המזכים אותה בפצוי בגין הפרת זכותה לטיעון ואי עריכת שימוע.

...

העובדה כי הגב' בן דוד נקלטה בסופו של יום לעבודה במקום התובעת ובהעדר הוכחה אחרת על ידי הנתבעת, מביאה אותי למסקנה כי הגב' בן דוד נקלטה לתפקיד התובעת, טרם פיטוריה, דבר אשר פוגם בהליך הפיטורים ומלמד כי החלטת הנתבעת לפטר התובעת הייתה מראש.

סוף דבר חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על התובעת.

עם זאת כאמור, נפלו פגמים באופן פיטוריה לאור המפורט לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 30,000 ₪ שעל הנתבעת לשלם בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

התובע זכאי לפצוי בגין אי עריכת שימוע כדין.

עוגמת נפש התובע פוטר בטרם סיום תקופת הניסיון אך הליכים כנגדו החלו כ- 3 חודשיים קודם לכן (התובע היה עתיד להשלים 3 שנים ביום 3.1.19).

לתובע לא נגרמה עוגמת נפש בשל הנתבעת אלא בשל היתנהלותו שלו.

...

משכך, כל טענות התובע באשר להתעמרות דינם להידחות.

סוף דבר – כל רכיבי התביעה נדחים.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ והוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

ראשיתו של הליך זה בכתב ערר ותובענה שהוגש כנגד המדינה וכנגד הנתבעת במסגרתו עתרה התובעת לתשלום סעדים שונים ובהם פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין, עגמת נפש, רכיב נזיקי בשל עתוי הפיטורים בהריון, הפסד דמי לידה, הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.

במסגרת כתב התביעה המתוקן, עתרה התובעת לסעדים הבאים: פיצוי בגין הליך פיטורין שלא כדין והפרת חובת השימוע – בסך 35,000 ₪; פיצוי בגין הפרת הסכם העבודה, חוק היזדמנות שווה בתעסוקה, תשמ"א- 1981, הפרת חובת תום הלב, היתנכלות, השפלה ופגיעה קשה בכבודה - סך 30,000 ₪ פיצוי נזיקי בגין העיתוי בהריון ואי היכולת למצוא עבודה בגובה 4 חודשי שכר – סך 33,216 ₪ ; הפסד דמי לידה שהייתה מקבלת אילו לא הייתה מפוטרת – סך 19,250 ₪.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל ולהלן אפרט נימוקיי.

התובע הגיש תביעה לתשלום סך כולל של 61,308 ₪ על בסיס הרכיבים: חלף הודעה מוקדמת (4,000 ₪), פדיון חופשה (1,308 ₪), חלף דמי אבטלה (24,000 ₪), פיצוי בגין אי מתן אישור העסקה (2,000 ₪), פיצוי בגין אי עריכת שימוע (15,000 ₪), פיצוי בגין עוגמת נפש (15,000 ₪) ופצוי בגין פגיעה בציפיה להעסקה במשך שנה שלמה (15,000 ₪).

התובע טוען, כי בשל כל אלה זכאי הוא לתשלום פיצוי בגין פיטורים שנעשו משיקולים זרים, ללא שימוע ותוך עוגמת נפש כאשר בסיכומיו הוא העמיד את הפצוי על סכום כולל של 15,000 ₪.

אשר לתביעה לפצוי בגין הפרה חוזית וציפיה להעסקה בת שנה – טוענת הנתבעת, כי ציפייתו של התובע שנגוזה אינה ברת פיצוי משפטי, אין לה כל בסיס שבדין ודומה כי מדובר בדרישה בחוסר תום לב לכפל פיצוי בגין הליך סיום העסקה.

...

במסגרת סיכומיו טען התובע לזכאותו לחלף דמי אבטלה ואולם עוד בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה הודיע התובע כי הוא מוותר על תביעתו ברכיב זה ועל כן לא מצאנו להידרש אליה.

עוד יצויין כי לתצהיר הנתבעת צורף מכתב לשחרור כספי הפנסיה (נספח יב לתצהיר מר לושי) נושא תאריך 15.3.16 ובכך מוצתה גם הבקשה בענין זה. אחרית דבר על יסוד כל האמור, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 10,000 ₪.

כמו כן, לאור התוצאה שאליה הגענו ובהתחשב בהתנהלות הצדדים, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות הליך זה בסך של 3,000 ₪.

יתר תביעות התובע נדחות.